0
0
אחד הדברים המשונים שנתקלתי בהם בתור ילד היה באמצע טיול שנתי כלשהו כשראיתי ציור פסים על הדרך, כמו מעין מעבר חציה. מדריך הטיולים הסביר לנו שזה מחסום פרות מסוג חדש. בעבר היו עושים את מחסומי הפרות ממתכת, מעין גשר פסים לא מתוחכם שאמור למנוע מהחיה הלא מתוחכמת הזו לעבור ולצאת משטח המרעה שלה. בהמשך הפרות למדו את המחסומים האלו וידעו שאין להן סיכוי לעבור ועם הזמן התגלה שכבר לא צריך גשר פסים ממתכת, מספיק לצייר פסים על הקרקע והפרות ידעו להתרחק לבד, לא מודעות לקלות בה יכלו לעבור שם אם לא יפחדו לעבור את המחסום.
כבר לא מפחד ממחסום הפרות- ינון בר שירה
ג’ייסון טייטום הגיע לליגה הנ.ב.א בתור ווינג גבוה ורזה, עם שליטה בכדור וקליעה מצויינת יחסית לגובהו, אך כמי שגדל ושיחק כמו גארד גבוה, הוא נרתע ממגע. במרבית שנותיו בליגה הטובה בעולם הוא חיפש בכל כניסה לסל את הפייד אוואי או הפלואטר והיה נראה שהרבה יותר קל לו לנצל את המהירות מול שומרים גבוהים ממנו, מאשר לנצל את הגובה מול שומרים נמוכים שהקשו עליו באופן מפתיע.
הוא התחזק מאוד
הוא התחזק מאוד מאז עונת הרוקי, פיתח מסת שריר כמעט “יאניסית” וגבה עד לגובה 2.07 מ’ בערך (תלוי מי שואל), אך זה לא שינה את העובדה שהיה לו הרבה יותר טבעי לשחק כמו ווינג ולהתבסס על תרגילי שליטה בכדור מאשר להיות בריון שהולך חזק לסל.
אם היינו בשנות ה-90, אנשים היו מסתכלים על טייטום בצורה מאוד ברורה. שחקן חזק, עם כתפיים רחבות, בגובה 2.07 שיודע לקלוע טוב מחצי מרחק הוא פאוור פורוורד וצריך לתת לו כמה שיותר הזדמנויות לפוסט אפ.
אך למרות שכבר בשנה שעברה, טייטום שיחק במרבית ההרכבים בעמדה 4, הוא שיחק בצורה כמעט מוחלטת על קשת השלוש ופנימה, מתפקד הרבה יותר בתור הרכז בפועל של בוסטון, מאשר “PF”.
הרי הפוסט אפ בכדורסל המודרני נחשב עד לא מזמן לאומנות אבודה ולא רלוונטית. עם התפתחות האנאליטיקס נוצרה יותר ויותר ההבנה שמרבית השחקנים לא מספיק יעילים בפוסט אפ ואין טעם לפתח את המשחק בפוסט שמפריע לזריקות יעילות יותר, בעיקר השילוש הקדוש של שלשות, עונשין וליי אפ. ריק קרלייל, שהיה בזמנו מאמנו בדאלאס של חברו הנוכחי של טייטום לקבוצה, קריסטאפס פורזינגיס הסביר לעיתונאים שפוסט אפ הוא “מצב של יעילות נמוכה” ולכן אין טעם לתת לפורזינגיס את הכדור לפוסט. זה מיותר ומזיק.
ג’ו מאזולה, מאמן בוסטון, אימן את הקבוצה שנה שעברה עם גישה אנאליטית נוקשה, לא שונה בהרבה מגישתו של קרלייל. מאזולה הוביל התקפה מרובת שלשות שהייתה עם יעילות מירבית בעונה הרגילה אך נתקעה בקיר בפלייאוף. בראיונות הפתיחה לעונה הוא הודה שהיה צריך לספק יותר “תוכניות נגד” למקרה שתוכנית ההפגזה הראשית מאבדת כיוון והופכת לרצף החטאות קטסטרופלי.
הפתרון עובר דרך טייטום
נראה שהפתרון עבר דרך טייטום ודרך מחסום הפרות. ג’ייסון כבר שנה שעברה היה מהשחקנים היחידים בליגה שהיו יעילים בפוסט אפ (באחוזון 98 ביעילות בפוסט), אך הלך לשם רק פעם אחת בכל משחק. לשחקן עם יוסאג’ כה גבוה זה נמוך עד לא רלוונטי. כאילו לא מודע שהמחסום שמונע ממנו לחזק פיזי וחזק בפוסט הוא רק ציור פסים בראשו.
אך השנה טייטום הגיע כשהוא מוכן לעבור את המחסום ולשחק בהתאם לכוח ולגובה שלו. הקבוצות שהיו רגילות לשים על טייטום שומר ווינג, רואות את טייטום לוקח את שומריו לפוסט פעם אחר פעם ומשחק כמעט כמו פאוור פורוורד בניינטיז.
הוא הגביר את התדירות בפוסט פי 4, שמר על יעילות גבוהה מאוד שם (1.39 פר פוזשן, אחוזון 82) והוא כרגע מדורג שביעי בכל הליגה בנקודות דרך פוסט אפ, לפני שחקנים כמו ג’ואל אמביד, קארל אנתוני טאונס וג’.ג.ג’ ורק נמוך במעט מאנתוני דיוויס וכן וניקולה יוקיץ’ שמובילים את הליגה בנקודות בפוסט.
אך טייטום לא לבד, נראה שבוסטון של השנה מנסה להחזיר את הפוסט לאופנה גם עם מיועדנו קריסטאפס פורזינגיס (10 בליגה בנקודות בפוסט, 1.46 פר פוזשן, אחוז 95 ביעילות) שמאז דבריו של קרלייל הפך לאחד היעילים בליגה בפוסט אפ כשגם ג’רו הולידיי וג’יילן בראון הולכים לפוסט מפעם לפעם.
אז האם חזרנו לימי קווין מקהייל, ג’ק סיקמה והאקים אולאג’ואן ונראה בקרוב שחקנים רוקדים על האותיות? לא בטוח. כרגע הנשק של הפוסט עובד נפלא לטייטום קודם כל בגלל הנטייה של הקבוצות ממול להציב עליו לרוב שחקנים נמוכים ממנו שערוכים להתמודד איתם כשהוא נע באזור קשת השלוש. העובדה שהוא לוקח אותם שוב ושוב לפוסט השנה יכולה להוביל למהלך נגד שיציב מול טייטום דווקא סנטרים, בדומה לשומרים שבוחרים להציב על יאניס אדטוקומבו בדרך כלל. אך יש סיכוי לא רע שטייטום דווקא מאוד יהנה מזה, לאורך הקריירה היה לו הכי קל דווקא מול שומרים גבוהים ואיטיים ממנו כמו יאניס ואמביד שהתקשו לעמוד מולו בכל פעם שקיבלו אותו בחילוף. השינוי הזה בפיזיות יכול לפתוח לו את הדרך להיות באמת שחקן טופ טיר שיכול להביא אליפות, כזה שלקבוצה ממול אין שום פתרון אמיתי כלפיו.
כדי שזה יעבוד
כדי שזה יעבוד, טייטום עבד לאורך הקיץ עם סם קאסל, עוזר המאמן החדש של בוסטון שעבד איתו על מהלכים בפוסט. קאסל, בתור גארד שהשתמש המון בפיזיות שלו, הדגיש בפני טייטום שוב ושוב לדבריו כמה הפיזיות צריכה להיות נשקו העיקרי. זה לא רק המשחק בפוסט אלא גם שינוי גישה כללי. המשחק של טייטום השנה נראה הרבה יותר יאניס מאשר פול ג’ורג’. הוא הולך לטבעת בכח, מנצל את החולשה היחסית של המגן ומסיים ביעילות גבוהה ביותר בטבעת. אנחנו עדיין עם סמפל סייז נמוך מאוד, אך 56% מהשדה זה נתון אליו טייטום מעולם לא התקרב בכל שנותיו, ומבוסס בעיקר על סוגי המהלכים שהוא בוחר. מאז התחלת השנה טייטום לא זרק אף זריקת פלואוטר וניכר שהוא ניקה מדיאטת הזריקות כל זריקה מאזור החצי מרחק שמבוססת על בריחה ממגע.
לסיכום:
הוא גם הולך חזק מאוד על כל ריבאונד וכרגע עם 9.2 נק’ ריב’ למשחק, לא אופתע בכלל אם יסיים את העונה עם ממוצע דו ספרתי בריבאונדים. הוא משמש לרוב בתור החוסם בפיק אנד רול, חוסם בצורה אגרסיבית מאוד והולך חזק אל הסל. הוא כמובן ממשיך לזרוק לשלוש עם 8 זריקות למשחק (ב40.6%), אך מדובר בירידה משמעותית לשחקן ששנה שעברה זרק 9.3 למשחק (ב35%) . אז האם יכול להיות שטייטום הבין סוף סוף מי עומד מולו? האם יכול להיות שהוא כבר לא ממפחד ממחסום הפרות?
אני חושב שכן. אסיים עם פרפרזה על משפט שלרוב דווקא מתחבר לחיית משק אחרת, ברווז.
If he looks like a power forward, goes to the post like a power forward and rebounds like a power forward, maybe he’s a power forward.
*בתמונה- טייטום נהנה לגלות כמה קל לעשות פוסט אפ כשהשומר שלו הוא טי.ג’יי מקונל.
