המקום הלא נכון בזמן הלא נכון

יוסי
1 0
Read Time:6 Minute, 8 Second

אנחנו מכירים שחקנים ענקיים כמו סטף קרי או ג'יימס הארדן שמתאימים לכדורסל המודרני כמו כפפה ליד. מה זה מתאימים? הם מגדירים אותו. מצד שני, יש שחקנים שהרבה מאיתנו חושבים שאם הם היו משחקים ב-NBA של פעם, הם היו סופרסטארים.

 

 

במקום הנכון, בזמן הלא נכון. כתב: יונתן לזר ערך: גילי פרידלנדר

 

 

 

אנחנו מכירים שחקנים ענקיים כמו סטף קרי או ג'יימס הארדן שמתאימים לכדורסל המודרני כמו כפפה ליד. מה זה מתאימים? הם מגדירים אותו. מצד שני, יש שחקנים שהרבה מאיתנו חושבים שאם הם היו משחקים ב-NBA של פעם, הם היו סופרסטארים. מי השחקנים האלו? עד לא מזמן, דמאר דרוזן היה אולסטאר ברור. ב-2017, כשעוד שיחק במדי טורונטו, הוא קלע כמעט 30 נקודות ללילה באחוזים יפים מהשדה. רק שבאותה תקופה הליגה חוותה את אחד השינויים המשמעותיים ביותר של השנים האחרונות, שכלל בין היתר הזנחה כמעט מוחלטת של המיד-ריינג'.

 

 

הזריקות קרובות לקו ה-3

 

 

מסופרסטאר שמנצל את משחק חצי-המרחק לטובתו, דרוזן הפך לשחקן שרוב הזריקות שלו הן מאוד קרובות לקו ה-3, אך לא נחשבות כשלשה. עם השתלטות האנליטיקס על המשחק, רוב הקבוצות מתייחסות לזריקה הזו כלא אפקטיבית, ולכן אלו זריקות שכבר כמעט ולא זורקים היום. הוא נשלח בטרייד לספרס עם חוזה כבד, וגם שם השילוב לא בדיוק עובד. האחוזים שלו ל-3 נוראיים (26% העונה, ופחות מ-16% בעונה שעברה) ונראה שהוא פשוט לא מצליח להתאים את עצמו לכדורסל של היום. מתי שחקן כמו דמאר דרוזן היה יכול להשתלב? בעיני, תחילת שנות האלפיים היה מעולה לו. כמעט כל המשחק התבסס על המיד-ריינג', בעיקר בזכות דומיננטיות של שחקנים כמו קובי בראיינט וטרייסי מקגריידי שהשתמשו בעיקר בזריקות האלה.

 

 

דרוזן לא היה צריך לדאוג לגבי האחוזים

 

 

אם הוא היה משחק אז, דרוזן לא היה צריך לדאוג לגבי האחוזים שלו מאחורי קשת השלוש, והיה ממשיך להתרכז במשחק הצבע והמיד-ריינג' המעולים שלו. ביחס לעמדה שלו הוא גם מוסר לא רע, מה שהיה נותן לו יתרון אדיר על שוטינג-גארדים אחרים. השחקן הבא הוא בן סימונס, וכולנו יודעים למה… סימונס לא יודע לזרוק, נקודה. הוא פשוט כל כך מתאים לתקופות אחרות של ה-NBA. אומנם הוא מוסר מעולה ומגן לא רע בכלל, אבל כל זה לא מספיק אם אין לך זריקה בכלל. כשרק הגיע לליגה, השוו אותו לשחקנים ענקיים, ביניהם אפילו המלך-לברון ג'יימס. עד עכשיו, גם בעונה הזו הוא מאוד מאכזב. כמו כל הקבוצה שלו, צריך להגיד, אבל הוא המאכזב ביותר לדעתי. דמיינו אותו בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, סימונס יכול היה להיות סופרסטאר! המשחק שלו מאוד דומה לשל מג'יק, רק ללא זריקה והרבה פחות "פלאשי" או נוצץ. שניהם פוינט גארדים גבוהים שמוסרים מעולה ומנצלים את הגובה שלהם.

 

 

הוא לא היה צריך לדאוג

 

 

הוא לא היה צריך לדאוג לגבי שלשות, או זריקות מרחוק כמעט בכלל, והיה יכול למקסם את הפוטנציאל שלו ולהיזכר בתור אגדה של התקופה. אם הייתם שואלים אותי מי הסנטר הכי "אולד סקול" בליגה כיום, הייתי עונה לכם, בלי לחשוב פעמיים: אנדרה דראמונד. הוא חזק, הוא גדול, יש לו משחק צבע נהדר והוא הריבאונדר הטוב בליגה. מאז עונת הרוקי שלו, לא הייתה עונה אחת שבה דראמונד ירד מתחת לממוצע עונתי של 13 כדורים חוזרים בלילה. דראמונד הוא לא עוגן הגנתי כמו סנטרים אחרים, דוגמת רודי גובר, וגם אין לו זריקה מרחוק כמו של יוקיץ' או טאונס. משחק הפוסט-אפ שלו מאוד בסיסי אבל הוא שחקן מאוד פיזי. שחקן כמוהו כמובן לא יתאים לשנות החמישים והשישים, כי סגנון המשחק שלו כבד וראיית המשחק לא מספקת בשביל הסנטרים של אותה תקופה.

 

 

האם הוא סנטר חזק?

 

 

כבר סיכמנו שהוא לא מתאים לתקופה העכשווית… אז מתי כן? דראמונד הוא סנטר חזק וגדול שיודע לקחת ריבאונדים מצוין ומידי פעם קולע, אך תמיד מסתמך על הרכז שלו כדי שייצור בשבילו מצבים. קצת אלונזו מורנינג, אפילו פטריק יואינג (בגרסא פחות טובה, כמובן). לכן, בעיני, הוא היה משתלב מצוין בשנות ה-90. לא צריך לדאוג לגבי יצירת מצבי קליעה או לדאוג מסנטרים שזורקים רחוק מהטבעת. בדיוק מה שדראמונד צריך.

 

יש את השחקנים שהיו מתים לחזור אחורה בזמן, ולשחק בתקופות אחרות. מה עם כאלה שהקדימו את זמנם, והיו שמחים לטוס קדימה? פז'ה סטויקוביץ': כמעט כל קלעי שלשות אדיר ששיחק בתקופה שבה שלשות לא היו מקובלות היה יכול להיכנס לפה, אבל אני דווקא רציתי לשים ברשימה הזו את סטויאקוביץ' כי הוא לקח את הקליעה האדירה הזו לרמה אחרת. הגובה של סטויאקוביץ' היה 2.08 מטרים (לשם ההשוואה, קוואי למשל הוא 2.01). הוא שיחק בעמדת הסמול פורוורד בשיא שלו עם הקינגס, כשהכל היה גדול יותר, אבל עכשיו, בתקופת הסמול בול הכל אפשרי (גם לשחק עם פיג'יי טאקר כסנטר). הסרבי היה יכול לשחק בתור פאוור פורוורד ולהוביל את קלעי השלשות המעטים שיש בעמדה הזו.

 

 

איך הוא יתמודד עם זה?

 

 

אבל איך הוא יתמודד עם הפריקים האתלטים הרבים שיש בליגה כיום? הרי הוא לא המגן הכי טוב או השחקן הכי מהיר, ושחקנים כמו קוואי, דוראנט ורבים וטובים אחרים יקשו עליו מאוד, אבל יש לו יתרון גדול אחד עליהם: המהירות שבה סטויאקוביץ' משחרר את הזריקה היא פשוט בלתי נתפסת, בטח לשחקן בגובה כזה. הוא לא משחרר את הזריקה מהר כמו סטף קרי (כי איך אפשר לשחרר יותר מהר מזה?), אבל השחרור שלו היה מהיר מאוד והוא היה מאתגר את הרלפקסים של היריבים שלו ערב אחרי ערב. כבר יש לנו ברשימה קלעי גדול, למה שלא נוסיף עוד אחד? מארק פרייס, שלמרות שנחשב לאחד משחקני הקאבס הגדולים בכל הזמנים, הרבה אנשים אפילו לא שמעו עליו. הרכז הנמוך (1.83 מ') שיחק בסוף שנות ה-80 ועמוק לשנות ה-90 בתקופה שבה כמעט ולא היו רכזים שגם תפקדו בתור הסקוררים הראשיים של הקבוצה. מארק פרייס היה כזה.

 

 

הוא היה קלעי מעולה

 

הוא היה קלעי מעולה (זכה פעמיים בתחרות השלשות) ומוסר אפילו טוב יותר, בשיאו הוא העמיד ממוצעים של בין 17-19 נקודות ללילה ולאורך הקריירה הוא קלע כ40% מהזריקות שלו לשלוש. בנוסף ליכולות הקליעה, ממוצע האסיסטים למשחק לאורך הקריירה שלו הוא 6.7, כולל עונה של 17 נקודות ו-10 אסיסטים למשחק.

פרייס זרק בין 3-4 שלשות למשחק, הרבה בגלל שבתקופה הזו כאמור, לא נהגו לזרוק כמעט שלשות. אני מניח שאם היה משחק כיום, הוא היה זורק בסביבות ה-8 שלשות במשחק. עם אחוזים כאלה, הוא היה נחשב לאחד הקלעים הטובים בליגה! ואחרון חביב-ברוס בוון. מלבד אוהדי ספרס ועכברי NBA רציניים, גם על ברוס בוון הרבה אנשים לא שמעו. בוון שיחק בשנות ה-2000, והעביר את רוב הקריירה במדי סאן אנטוניו הספרס לצד טימי, טוני ומאנו.

 

 

לסיכום המאמר:

 

הוא אמנם ביסס את משחק ההגנה שלו על כמה דברים שהיום הם לא חוקיים (העיקרי שבהם הוא להיצמד לזורק ולא לתת לו מקום לנחות, היום כבר יש חוק שאוסר את זה – ותודה לזאזא פאצ'וליה) אבל המשחק שלו עדיין מאוד מתאים לתקופה של היום. חוץ מהמשחק ה"מלוכלך" שלו, בוון היה שחקן הגנה מעולה, שאף פעם לא מוותר ותמיד נותן את כל כולו, הוא היה קלעי שלשות טוב ולמרות שפעם שחקני 3&D לא קיבלו הערכה כמעט ובכלל, היום כל קבוצה רוצה שחקן כזה. דריימונד גרין שקולע טוב יותר, דני גרין פיזי יותר.

 

הוא יכול לתרום לכל קבוצה שצריכה שחקן נשמה, שעושה הגנה ותמיד נותן את כל כולו, וגם מסוגל להשתיק קהל עוין עם איזו שלשה פנויה לקראת סיום המשחק. גם בתקופה שבה שיחק הוא נתן תפוקה משמעותית, ותרם הרבה בשלוש האליפויות שלו עם הספרס. אז בין אם אתה לא מגן פרימטר טוב, או לא קיבלת מספיק הערכה על העבודה השחורה שלך, בין אם אתה סנטר בסכנת הכחדה או רכז שמפחד לזרוק שלשה – תמיד יש מקום לפנטז שאתה משחק בתקופה אחרת… עיצוב באדיבות: גל גרבר, יובל ששון ויהל ששוני

Happy
Happy
0 %
Sad
Sad
0 %
Excited
Excited
0 %
Sleepy
Sleepy
0 %
Angry
Angry
0 %
Surprise
Surprise
0 %

Average Rating

5 Star
0%
4 Star
0%
3 Star
0%
2 Star
0%
1 Star
0%

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Next Post

בן סימונס

בהתחלה הייתה באמירה הזו המון תקווה, אבל אחרי שעברנו את כל שלבי האבל כמעט (הדחקה, כעס, משא ומתן) הגיע הזמן לעבור לשלב ההשלמה. בן סימונס לעולם לא יהיה קלעי סביר בממוצע הליגה.   למה בן סימונס לא צריך ללמוד לזרוק ל3? ינון בר שירה   "הוא לא צריך להיות קלעי […]
תמונה של בן סימונס
דילוג לתוכן