0
0
בקזינו. לפעמים ההצלחה הראשונית יכולה להיות מסוכנת מאוד. מזל של מתחילים יכול להיגמר בפשיטת רגל.
ג'ו מאזולה נכנס בטעות לקזינו יוקרתי עם נכסים שלא יכל לדמיין. אחרי ששנה קודם אפילו לא היה בשורה הראשונה של עוזרי המאמן של אימה יודוקה (וויל הארדי, דיימון סטודמאייר וג'ים אובראיין נחשבו בכירים ממנו) וקיבל בהפתעה את המפתחות למועדון שהגיע רק שנה קודם לפיינלס, הוא קיבל את המפתחות למכונית יוקרתית שהגיעה לפיינלס ובתוכה שק של נכסים מרשימים.
ג'ו מאזולה מותו של ה"מאזולה- בול"- ינון בר שירה
ג'ו מאזולה הדגיש בתחילת העונה
ג'ו מאזולה בראיונות של תחילת העונה הוא הדגיש שהוא לא מתכוון לשנות יותר מדי. זה הגיוני. הנוסחה שאימה יודוקה מצא שנה קודם הביאה קבוצה שהייתה תקועה בבינוניות עד הפיינלס דרך הגנת ברזל, קשיחות, אתלטיות וגובה בכל עמדה.
אך איך אפשר לשמור על הנוסחה הזאת כשנודע שרוברט וויליאמס יעדר מהחודשיים הראשונים של העונה? הסברה הייתה שגראנט וויליאמס, שהיה חלק מרכזי מאוד בהצלחה שנה לפני יפתח וינסו למשוך זמן עם גריפין וקורנט כגבוהים מחליפים עד שטיימלורד יחזור.
לכן בבוסטון ציפו להתחלה צולעת. אך להפתעת כולם המאמן בן ה-34 התחיל את העונה עם הימור שהביא לו את כל הקופה. הוא לקח את הז'יטונים והחליט במפתיע ובניגוד למה שטען בראיונות שהוא לא מתכוון להיות הנהג התורן. הוא הולך להשתמש בז'יטונים וללכת על כל הקופה
בלי רוב וויליאמס וההרכב הגבוה שייצר את הזהות של שנה שעברה, ג'ו מאזולה הימר ופתח בהרכב נמוך עם דריק ווייט. הוא שיחק לאורך במשחקים בהרכבים נמוכים עם דגש על "פייב אאוט" בניגוד מוחלט למה שהצליח כל כך שנה לפני.
התוצאה הייתה מדהימה
התוצאה הייתה מדהימה. הבוסטון סלטיקס התחילו את העונה במאזן נפלא של 20-5. חמישה שחקני בוסטון היו בטופ 15 של ליגת הנבא באחוזים משלוש (האוזר, ברוגדון, הורפורד, גראנט וויליאמס, ווייט) והקבוצה הייתה ההיפך המוחלט מזו של שנה שעברה עם הגנה בינונית ומטה והתקפה היסטורית שבעיקר נשענה על יעילות בלתי נתפסת מבחוץ וקבוצה שלמה שקולעת 85-50-40.
"מאזולה בול" (ברוח המורי-בול) הפך להיות הדיבור הראשי מסביב לקבוצה וג'ו הסביר את הבחירה שלו לתעדף את הריווח על ההרכבים הגבוהים באנאליטיקס "אני אוהב מתמטיקה", הוסיף בגאווה כשנשאל על הסגנון החדש.
הבעיה הייתה כשהזריקות הפסיקו להכנס ומאזולה נאלץ לבצע התאמות ושינויים לאור יכולת מאכזבת של הקבוצה. הפתרון שלו היה ברור- להפחית דקות מרוברט וויליאמס שחזר (דופק את הריווח), להוציא את גראנט וויליאמס מהרוטציה (לא התאים לו לסגנון המשחק והיה בתקופה רעה מבחוץ) ולתת יותר להאוזר וברוגדון ששמרו לרוב בינוני ומטה (ברוגדון רוב העונה היה רע מאוד הגנתית למרות הדימוי שלו כשומר טוב) אך המשיכו לצלוף מבחוץ.
ג'ו מאזולה בתקופה הרעה
התקופה הרעה באזור מרץ עברה ובוסטון חזרה להיראות טוב כשהזריקות חזרו להכנס.
הבעיה שחוזרת שוב ושוב עם קבוצות שנשענות יותר מדי על קליעה מבחוץ והתקפות יעילות מאוד היא העובדה שהמשחק בפלייאוף הולך ונהיה שונה כל כך מהעונה הרגילה, וכמעט כל העקרונות שהובילו להצלחה יהפכו לסיבות לכישלון.
בעונה של 82 משחקים, קבוצה. יכולה להרשות לעצמה להכנס לתקופות רעות. בוסטון קלעה בנצחונות 40% לשלוש, בהפסדים 30% ורק פעם אחת הפסידה משחק ביום טוב מבחוץ (מעל 40%). במצב כזה, לאורך העונה התקופות הרעות נבלעות בסמפל סייז הגדול ואפשר לספוג אותן.
בפלייאוף לא. קבוצה שנשענת יותר מדי על קליעה ונקלעת ליום רע לשניים-שלושה משחקים ברצף יכולה בקלות למצוא את עצמה בחוץ
עונה של 82 משחקים
בעונה של 82 משחקים, אין צורך לבצע התאמות. חשוב הרבה יותר לבסס שיטת משחק. מאזולה לא היה צריך לעשות התאמות במשחקים לאורך העונה. להפך. הוא יכל גם לא לקחת טיימאאוטים במצבים קשים ו "לתת לשחקנים לצאת מזה לבד". המתמטיקה שהוא כל כך אוהב יכלה לעשות את שלה. לרוב זה עבד בפלייאוף קבוצות מתכוננות לקבוצה ממול ומוצאות נקודות חולשה. ספולסטרה שם דגש עצום על הגנת השלוש במשחקים הראשונים והוציא את הסלטיקס לחלוטין מאיזון. למאזולה לא הייתה תוכנית ב'. הכל היה קשה הרבה יותר.
לסיכום:
ג'ו מאזולה "מאזולה-בול" בדומה למורי בול הוא כדורסל נפלא לעונה הרגילה.
הפלייאוף זה משחק אחר.
מיאמי, באטלר ואריק ספולסטרה הפכו את המהמר הצעיר לחסר כל.
*הכותב מודע לעובדה שלהפסד המשפיל אחראים גם השחקנים של בוסטון שנתנו תצוגה ביזיונית והוא ייכנס בהם בהמשך בנפרד.
