זו השנה השלישית שאני כותב את "דירוג הכח" וללא צל של ספק זו הייתה המשונה מכולם. תוך כדי מגיפה עולמית, בצפיפות מטורללת ומלא בתהפוכות לא הגיוניות ופציעות שוברות לב.
פרסי העונה בליגת:
פרסי העונה בליגת NBA לאחר מכן אתן את השנקל שלי לפרסי העונה. אנסה להיות מנומק כמה שניתן אך כמובן מוזמנים להכנס בי על כל בחירה בתגובות. דיסקליימר חשוב- כן, אני מודע לזה שיש מלחמה ברקע ומוזר לכתוב על כדורסל מארה"ב. בתור לוחם שחזר מלבנון עם פוסט טראומה זו הדרך שלי להתמודד. מי שמעדיף לא לעסוק בשטויות מטופשות כמו הבוסטון סלטיקס (הם השנה ההגדרה המדוייקת של שטויות מטופשות) בזמן הזה, זה מובן לחלוטין. אז אחרי הדיסקליימר החשוב זה הזמן לברוח יחד מהמציאות ולעבור לדירוג הקונטנדריות ופרסי העונה.
1. לוס אנג'לס לייקרס
למה אליפות? כי לברון ג'יימס ואנתוני דיוויס, קודם כל. עם כל הכבוד לעונה ההזויה והמוזרה הזו עדיין, אם לברון יצליח להגיע בריא קשה מאוד להמר נגדו, גם כשכל הסימנים צועקים לך לעשות את זה למה לא? כי לברון עוד לא הראה שהוא מסוגל לחזור להיות מאה אחוז, כי דיוויס קלע באחוזים פסיכיים בפלייאוף הקודם וקשה להאמין שישחזר את זה, כי הצוות המסייע השנה הרבה פחות אמין, כי הדרך מהמקום ה-7 תהיה קשה בהרבה, כי אנדרה דראמונד.
2. ברוקלין נטס
למה אליפות? כי לא ברור אם יש דרך בעולם לעצור התקפה שמבוססת על קווין דוראנט, הארדן וקיירי כשבפינה מחכה הקלע הטוב בליגה שלא קוראים לו סטף (ג'ו האריס), בטבעת דיאנדרה ובלייק חוגגים ויש כל כך הרבה אופציות שזה נראה יותר כמו קבוצה שנבנתה בעזרת צ'יטים בNBA2K למה לא? ההגנה תהיה רעה בהרבה בפלייאוף אך מעבר לזה, סטטיסטית הסיכוי של שלושת השחקנים הראשיים והפציעים להישאר בריאים לאורך ארבע סדרות פלייאוף הוא נמוך ביותר.
למעבר לשחקן ג'יימס הארדן לחצו כאן >>
3. מילווקי באקס
למה אליפות? כי סוף סוף באד עשה התאמות, סוף סוף יש אנשים שיכולים לקחת על עצמם את המשחק מלבד יאניס, כי בלדסו לא שם וג'רו כן. למה לא? השלישייה הראשונה נהדרת אבל בסופו של דבר להאמין בקבוצה הזו מצריך ממני לסמוך יותר מדי על דונטה דיוונצ'נזו ופט קונאטון וזה לא עושה לי טוב.
4. לוס אנג'לס קליפרס
למה אליפות? כי הם נראים נהדר, כי יש רונדו הוא בדיוק מה שקוואי לנארד וג'ורג' היו צריכים, כי הצוות המסייע מפגיז ללא הכרה וכי יש כאן קבוצה שהגנתית בפלייאוף יכולה להיות הסיוט של כל קבוצה, כולל הלייקרס למה לא? כי הקבוצה הזו יכולה להיות גם הסיוט של עצמה. כי ברגע שיהיה קשה הכוכבים שלה יגיעו שוב ושוב לזריקת מיד ריינג' במקום ללכת אל הקו וזה משהו שמאוד קשה לבנות עליו במאני טיים.
5. יוטה ג'אז
יוטה ג'אז למה אליפות? כי על פי כל נתון אפשרי שמתבסס על עונה רגילה, מדובר בקונטנדרית ברורה לחלוטין עם נט רייטינג פסיכי. כי יש כאן קבוצה עם שיטה ועם דרך וכי אם לא אותה החטאה של מייק קונלי עם הבאזר מול הנאגטס יכול להיות מראש שהיינו לוקחים אותם הרבה יותר ברצינות למה לא? כי למרות שרודי גובר הוא לא כזה רע בהגנת חילופים כמו שעושים ממנו, עדיין היכולת שלו בסיטואציה כזו לחפות על קבוצה שלמה היא בעייתית. כי לקבוצה הזו אין ממש תרופת נגד מספיק איכותית כשהכל נתקע מלבד "דונובן מיטשל תציל אותנו" וזה עוד לא הוכח כמספיק טוב.
6. פיניקס סאנס
פיניקס סאנס למה אליפות? כי הקבוצה הזו בנוייה בדיוק לקצב משחק איטי בטירוף, לכדורסל פלייאוף. כי יש לה במאני טיים שני קלוז'רים מצויינים (; ובוקר) ורול פליירס שיכולים לשתק את הקבוצה ממול ולקלוע את השלשה הפנויה כשצריך. למה לא? כי מלבד פול, קראודר וקצת שאריץ' אין לחבורה הזו שום ניסיון פלייאוף וקשה להאמין שיצליחו להתמודד עם הקשיים בפעם הראשונה שהם שם. כי כנראה כבר בסיבוב הראשון הם יפגשו את לברון ואיידי וכי לצערי כריס פול עוד לא הוכיח שהוא מסוגל בפלייאוף להצליח לקחת קבוצה עד הסוף.
7. פילדלפיה 76'
למה אליפות? כי יש לקבוצה הזו שלושה שחקני טופ 10 בהגנה (אמביד, סימונס, ת'ייבול) ואשכרה דני גרין הוא השומר הרביעי בטיבו. ההגנה שלהם יכולה לחנוק לחלוטין כל קבוצה שתהיה מולם ואם אמביד ימשיך להיות כזה דומיננטי זה יכול להיות מתכון לאליפות למה לא? התקפת חצי המגרש שלהם לא ממש מעוררת אמון. אמביד תחת הרי הדאבל טים ועם שופטי פלייאוף עלול להתקשות יותר ובמאני טיים טוביאס האריס ובן סימונס זו לא תשובת פלייאוף התקפית מספיק טובה.
8. דנבר נאגטס
למה אליפות? כי ניקולה יוקיץ' מוכיח שהוא שחקן שיכול לקחת קבוצה לאליפות, הוא השנה היה שחקן ההתקפה הטוב בליגה ועד כה הוא הראה בסדרות הפלייאוף שהוא מהשחקנים הנדירים שרק משתפרים במקום ללכת אחורה. אם פורטר ג'וניור ימשיך בכושר קליעה מדהים, מי יודע? למה לא? הפציעה של ג'מאל מארי. כואב הלב. איתו יש מצב שהם היו בטופ הדירוג פה אצלי.
9. מיאמי היט
למה אליפות? כי ספולסטרה הוא המאמן הטוב בעולם. כי ג'ימי באטלר הוא חיית פלייאוף נדירה שיכול לקחת קבוצה עד הסוף, כי באם אדאביו הוא בין שומרי כדורסל הפלייאוף הטובים בעולם. למה לא? דראגיץ' חייב לחזור לכושר הלא הגיוני מימי הבועה, הירו חייב להזכיר את מי שהיה שנה שעברה וכללית כל הרול פליירס הסופר מאכזבים של מיאמי חייבים למצוא מחדש את מקומם.
10. דאלאס מאבריקס
למה אליפות? כי לוקה דונצ'יץ'. הוא כזה טוב שיש מצב שזה יספיק. למה לא? קריסטאפס פורזינגיס. הוא כזה פציעה ושומר כזה רע השנה שיש מצב שלא צריך עוד סיבות. פרסי העונה – *אזכורי הכבוד הם שחקנים שנשקלו בכובד ראש בבחירות הראשונות אך לבסוף הוחלט לבחור אחרים
השחקן המצטיין MVP
1.ניקולה יוקיץ' (דנבר נאגטס) – בזכות ולא בחסד. מעבר לכמות המשחקים שמבדילה אותו מאמביד והמועמדים האחרים, ניקולה יוקיץ' נותן עונה התקפית היסטורית , עם יעילות מדהימה, כדורסל שהוא תענוג לעיניים וראיית משחק של הגדולים ביותר. הוא השחקן ההתקפי הטוב ביותר בעולם היום. לא רק העונה, כללית. העונה הזו הוא היה פשוט מופלא עם 26.5 נק' למשחק, 57% מהשדה ו39% לשלוש. הוא הוסיף לזה 10.9 ריב' ו8.5 אס'. אך מעבר להכל הוא היה המנוע של דנבר בכל רגע שלה והפך כל שחקן שלצידו לטוב יותר.
עוד שחקני MVP
2. סטף קרי (גולדן סטייט ווריירס)- כשכל הקבוצות ממול מרוכזות אך ורק בו סטף נתן עונה שמזכירה מאוד את עונת הMVP פה אחד שלו ב2016. הוא סחב את הקבוצה הזו שכל פעם שהוא לא היה על הפרקט הייתה ההתקפה הגרועה בליגה, והפך אותה לקבוצת פלייאוף כנגד כל הסיכויים. הוא קלע השנה 31.8 נק' עם 48% מהשדה ו43.3% לשלוש.
שחקן ההגנה של השנה DPOY
*אחר לבטים החלטתי לא לגבות את הדיון ההגנתי בנתונים הגנתיים, למרות שבדקתי לא מעט. שתי סיבות- א. הנתונים הבסיסיים בבוקס סקור ל"הגנה" (חטיפות, גגות) לא באמת מלמדים האם השחקן מגן טוב. ב. גם הנתונים המתקדמים חלקיים מאוד ולא נותנים תמונה מספיק ברורה מאחר והגנה זה קודם כל מדד קבוצתי לכן רק השקלול שלהם ( דיפנסיב רייטינג , DRPM, DEPM, DBPM, DRAPTOR, DPIPM) עם מבחן העין יכול לספר את הסיפור. קצרה היריעה מלהכיל מה כל מדד הגנתי אומר ולכן כרגע אוותר עליהם. בהזדמנות.
1.רודי גובר (יוטה ג'אז)- מעבר להכל, הגנה שלמה בנויה על שחקן אחד וזה אשכרה עובד. גובר השנה החזיר לעצמו את התואר ועשה זאת בצורה ברורה ומוחלטת. 2. בן סימונס (פילדלפיה 76') – היכולת של פילדלפיה להיות כה טובה הגנתית קשורה לא רק לאיש הגדול בצבע אלא גם לשומר היחיד בליגה שאשכרה באמת יכול לשמור 1-5. סימונס בעונה התקפית בינונית אמנם אך הגנתית נראה טוב מאי פעם ואמלל את כל מי שמולו
3. קלינט קאפלה (אטלנטה הוקס)- זוכרים כמה רעה הייתה ההגנה של אטלנטה שנה שעברה? אז עם קאפלה השנה הכל השתנה. קלינט הוכיח שהוא יכול להיות סנטר אדיר גם בהגנת דרופ ולא רק בהגנת חילופים כמו ביוסטון. התרומה שלו להצלחת ההוקס פשוט עצומה
חמישיות העונה ALL NBA
אלו חמישיות הליגה, היה קשה וצפוף מאוד…בעיקר בעמדות הגארד. חשוב מאוד לציין שלברון ודוראנט היו כנראה מגיעים לחמישייה ראשונה ללא מיעוט המשחקים
1. סטף קרי (גולדן סטייט ווריירס), לוקה דונצ'יץ' (דאלאס מאבריקס), קוואי לנארד (קוואי לנארד), יאניס אדטוקמבו (מילווקי באקס) , ניקולה יוקיץ' (דנבר נאגטס) 2. דמיאן לילארד (פורטלנד טרייל בלייזרס), כריס פול (פיניקס סאנס), לברון ג'יימס (לוס אנג'לס לייקרס), ג'ימי באטלר (מיאמי היט), ג'ואל אמביד (פילדלפיה 76') 3. בראדלי ביל (וושינגטון וויזארדס), קיירי אירווינג (ברוקלין נטס), ג'וליוס רנדל (ניו יורק ניקס), זאיון וויליאמסון (ניו אורלינס פליקנס), רודי גובר (יוטה ג'אז) *אזכור כבוד- דונובן מיטשל (יוטה ג'אז), דווין בוקר (פיניקס סאנס), ראסל ווסטברוק (וושינגטון וויזארדס), ג'ייסון טייטום (בוסטון סלטיקס), ג'יימס הארדן (ברוקלין נטס, מיעוט משחקים), קווין דוראנט (ברוקלין נטס, מיעוט משחקים)
חמישיות ההגנה :
חמישיות ההגנה ALL DEFENSE- אלו חמישיות ההגנה. אני יודע שחלקכם תופתעו לראות את לברון פה, אך המבט בסטטיסטיקה ההגנתית של הלייקרס איתו ואחוזי היריבים מולו מראה שמקומו בהחלט כאן, גם עם לרוב לא שומר על השחקן הטוב ביותר של הקבוצה השנייה אלא יותר משמש כמגן "עזרה" . הנתונים שלו מדהימים. מרקוס סמארט אגב לרוב חומר של חמישייה ראשונה אך השנה פשוט לא שמר מספיק טוב ולכן הסטתי את באטלר לעמדת הגארד והדחתי את סמארט.
1. בן סימונס (פילדפיה 76'), ג'רו הולידיי (מילווקי באקס) , לברון ג'יימס (לוס אנג'לס לייקרס), יאניס אדטוקמבו (מילווקי באקס), רודי גובר (יוטה ג'אז) 2. מתיס ת'ייבול (פילדלפיה 76') , ג'ימי באטלר (מיאמי היט), מיקאל בריד'גס (פיניקס סאנס), דריימונד גרין (גולדן סטייט ווריירס), קלינט קאפלה (אטלנטה הוקס), אזכור כבוד- ג'ואל אמביד (פילדפיה 76'), באם אדאביו (מיאמי היט), מרקוס סמארט (בוסטון סלטיקס)
השחקן המשתפר MIP
1. ג'וליוס רנדל (ניו יורק ניקס)– המהפך שרנדל עבר משחקן שהולך פעם אחרי פעם לטבעת בחוסר יעילות, לא מגן על איש ולא תורם לנצחונות, למנוע העיקרי מאחורי הצלחת הניקס הוא ההגדרה המדוייקת למה השחקן הזה אמור להיות. לא מדובר בשיפור שהוא חלק מעקומת שיפור "נורמלית" אלא בשחקן שהליגה כבר ויתרה עליו כפוטנציאל בחירה 2. רנדל השתפר השנה בכל קטגוריה אפשרית. רנדל קלע השנה 24 נק', לקח 10 ריב' ומסר 6 אס' במשחק אך חשוב מכך, עשה את זה כמנהיג של קבוצה מנצחת.
2. ג'יילן בראון (בוסטון סלטיקס)- קשה מאוד להפוך משחקן טוב מאוד לכוכב וזה בדיוק מה שג'יילן עשה השנה. אל תתנו לשנה הרעה של הסלטיקס כקבוצה לבלבל אתכם. הבעיה הייתה במדבר מסביב לבראון וטייטום, לא בשניים האלו. בראון הוכיח שהוא יכול גם להיות אופציה 1-2 בהתקפה, גם להגדיל את התוצרת וגם להיות יותר יעיל עם נתונים נהדרים של 24.7 נק' למשחק עם 48% מהשדה ו-40% לשלוש.
3. טרי רוזייר (שארלוט הורנטס)- כשטרי רוזייר חתם על חוזה ה-19 מליון לעונה בשארלוט זה נחשב חוזה בדיחה. בשנה שעברה החוזה עדיין היה נראה רחוק מהמציאות כשרוזייר לא הראה שהוא מעבר לרכז מחליף סביר עם שאיפות לא סבירות. אך השנה רוזייר היה המנוע המרכזי מאחורי ההצלחה של שארלוט ונתן עונה אדירה כולל יכולת מטורפת ויעילות בלתי מוסברת במאני טיים. רוזייר השתפר בכל קטגוריה אפשרית וקלע 20.4 נק' למשחק ב45% מהשדה (עונה שנייה בקריירה שהוא מעל 40% מהשדה) ו-39% לשלוש.
רוקי השנה- ROY
1. לאמלו בול (שארלוט הורנטס)- לאמלו בול השאיר בשנה שלו באוסטרליה לא מעט סימני שאלה, אך עונתו הראשונה בליגה הפכה את כולם לסימן קריאה. היילייטס מטורפים ויכולת מסירה אדירה ידענו שיש לו. אך היכולת להיות חלק מקבוצה, לתת הכל בהגנה, לקלוע ביעילות מרשימה ביותר ולהוביל קבוצה מנצחת הם בהחלט לא מסוג הדברים שציפו גם אוהביו הגדולים, בטח לא כל כך מהר. לאמלו הוכיח שהוא יכול להיות כוכב גדול לשנים רבות ויש לשארלוט הרבה מאוד סיבות לשמוח.
2. אנתוני אדוארדס (מינסוטה טימברוולבס)- אחרי התחלה מגומגמת ביותר וחוסר יעילות מזוויע שהזכיר בחירת דראפט ראשונה אחרת של מינסוטה שעברה מאז לגולדן סטייט…מאז השינוי בעמדת המאמן, אדוארדס מצא את מקומו והראה שהוא יכול להיות כוכב בליגה הזאת, עם יכולת אתלטית פסיכית, כח ומנטליות של סקורר אך מעבר לזה, עם שיפור מרשים מאוד בקבלת ההחלטות ובידיעה מתי לזרוק ומתי לא. אדוארדס אמנם לא עבר את לאמלו אך הצליח להוכיח, בינתיים לפחות שהוא בחירה ראשונה ראויה.
*אדוארדס קלע העונה 19.1 נק' ב41% מהשדה ו33% לשלוש. לא מאוד יעיל אבל בכלל לא נורא לרוקי ביחס ליוסאג' הגבוה שלו.
3. טייריס האליברטון (סקרמנטו קינגס)- האליברטון נבחר רק במקום ה-12 וכבר בליל הדראפט זה היה נראה הזוי. אחרי העונה הזו יש כנראה לא מעט קבוצות שמצטערות שלא לקחו אותו. הוא משחק כמו וטרן, לוקח החלטות נכונות מוביל כדור מצויין ואשכרה נראה כמו בחירת דראפט מוצלחת בסקרמנטו קינגס וזה לא פשוט בכלל. טייריס קלע השנה 13 נק' למשחק ב47% מהשדה ו-41% לשלוש.
חמישיות הרוקיז ALL ROOKIE
1. לאמלו בול (שארלוט הורנטס), אנתוני אדוארדס (מינסוטה טימברוולבס), טייריס האליברטון (סקרמנטו קינגס), סאדיק ביי (דטרויט פיסטונס), אייזאה סטיוארט (דטרויט פיסטונס)
2. דזמונד ביין (ממפיס גריזליס), עמנואל קוויקלי (ניו יורק ניקס), פייטון פריצ'רד (בוסטון סלטיקס), ג'ייסון טייט (יוסטון רוקטס), פטריק וויליאמס (שיקגו בולס)
אזכור כבוד- פקונדו קאמפצו (דנבר נאגטס), דני אבדיה (וושינגטון וויזארדס), קול אנתוני (אורלנדו מג'יק), קסבייר טילמן (ממפיס גריזליס)
השחקן השישי
1. ג'ו אינגלס (יוטה ג'אז)- אינגלס אמנם פתח חלק משמעותי מהמשחקים אך עדיין כשיר לפרס. הוא קלע השנה ביעילות פסיכית לחלוטין והיה חלק חשוב ביותר בהצלחה של הקבוצה הטובה בליגה. עם כל הכבוד לחברו לקבוצה, היכולת של אינגלס לעשות זאת ביעילות כזו וכחלק משטף המשחק זיכתה אותו במקום הראשון אצלי. אינגלס קלע השנה 12.2 נק' אך עשה את זה עם 50% מהשדה ו46% לשלוש. פסיכי לגמרי.
2. דריק רוז (ניו יורק ניקס)- חלק עצום בשיפור של ניו יורק בחלקה השני של העונה קשור לטרייד שהביא לה את הגארד הבלתי נגמר הזה. רוז הוא חלק מכל הרכב יעיל של הניקס ומביא לקבוצה הזו את הספארק שהיא צריכה במאני טיים. עונה נפלאה שלו עם 14.8 נק' למשחק ב47% מהשדה ו-39% משלוש. *מי זוכר שפעם קודמת של הניקס היה נראה בשפל של הקריירה ובדרך הבטוחה החוצה מהליגה.
3. ג'ורדן קלארקסון (יוטה ג'אז)– אז נכון, הוא התקרר מאוד בחלקה השני של העונה, אבל קלארקסון התחיל את העונה מדהים והיה נראה כמו המועמד הבטוח לזכיייה (יש מצב רציני מאוד שהוא אכן השחקן שיזכה במציאות) קלארקסון קלע השנה 18.2 נק' למשחק אך עשה את זה ביעילות נמוכה יחסית עם 42% מהשדה ו-34% לשלוש. עדיין, יוטה הייתה זקוקה לשחקן כזה שייצר לעצמו ויוסיף עוד סקורינג להתקפה במיוחד כשמיטשל בחוץ. ) *אזכור כבוד- טייריס האליברטון (סקרמנטו קינגס)
מאמן השנה-
1. תום ת'יבודו (ניו יורק ניקס)- השינוי שהניקס עברו תחת תיבודו הוא פשוט לא הגיוני. מקבוצה שהיה ברור לכולם שתהיה בטאנקינג מתמשך לאורך השנה, לקבוצה שמצליחה פעם אחר פעם לשבש את המשחק של יריבותיה ולהיות זו שאצלה כולם נותנים הכל ומשחקים ביחד. מסתבר שהסגנון ה"מיושן" של תיבודו עדיין יכול להיות יעיל ביותר גם במשחק המודרני כשיש חבורה שמוכנה להקשיב לו וללכת אחריו.
2. קווין סניידר (יוטה ג'אז)– זה לא פשוט לשנות משהו שעובד וקווין סניידר עשה זאת. הוא הפך את המשחק של יוטה שסה"כ עבד לא רע בכלל, ליעיל בהרבה. עם דגש רב הרבה יותר על שלשות ללא הפסקה והנעת כדור מתמדת כשהפיק אנד רול מיטשל וגובר יוצר מצבים לשאר הקלעים, יוטה מצאה זהות וזה עבד. ההגנה המשיכה להיות נפלאה מסביב לרודי ולהקת "קווין" עם אלבומה "ג'אז" צעדה לראש הטבלה
3. מונטי וויליאמס (פיניקס סאנס)- רבים מהתקשורת קצת התבאסו בשביל מונטי וויליאמס כשלקח את העבודה בפיניקס לפני שנתיים. "מגיע לו יותר". הרי מי רוצה לאמן קבוצה שהיא הבדיחה של הליגה. תוך שנתיים הוא הוביל את הקבוצה הזו לצמרת הגבוהה ביותר ולשאיפות אמיתיות לאליפות. הוא מוציא משחקניו הרבה יותר, הוא מוביל תרבות מנצחת והוא מצליח לייצר קבוצה מאוד מאוזנת התקפית והגנתית בה השלם גדול בהרבה מסך חלקיו. * אזכור כבוד- דוק ריברס (פילדלפיה 76'), סטיב נאש (ברוקלין נטס)
מנהל השנה :
1. שון מארקס (ברוקלין נטס)- נכון, דוראנט וקיירי כבר הגיעו שנה שעברה, אך הבחירה לשים את כל הצ'יפים על השולחן עם הארדן ראויה להמון הערכה. ידעתי לבקר את הטרייד הזה בזמנו, אך הגיע הזמן לבלוע את הצפרדע ולהודות שמארקס עשה את הדבר הנכון. כמה דברים שעזרו לזה לקרות- מציאת שחקנים נהדרים מסביב שהשיפור שלהם עזר לעומק להשאר משמעותי מאוד – בראון, קלאקסטון ושחקני הביי אאוט אלדרידג' (שפרש לצערנו) וגריפין שתרמו המון ועזרו לנטס להישאר עם הראש מעל המים גם עם פציעות ארוכות של הכוכבים שכל אחד מהם נעדר לא מעט.
2. ג'יימס ג'ונס (פיניקס סאנס)- הטרייד על פול הוא טרייד עצום של ג'נרל מנג'ר שידע בדיוק בזמן ללכת על כל הקופה ולא להסתפק בבינוניות. קאם ג'ונסון נראה נפלא, שאריץ' וקראודר תוספות סופר חשובות והסאנס זורחים. למה לא מקום ראשון. כי הוא יכל לבחור בטייריס האליברטון בבחירה עשירית והעדיף לבחור בג'יילן סמית. חבל מאוד, אבל לא מוריד משאר העבודה הנהדרת.
הוא הוסיף והוכיח שהוא יודע לבחור מדהים בדראפט עם סאדיק ביי ואייזיה סטיוארט שנראים כמו פגיעות בול. אמנם הבחירה הראשונה קיליאן הייס נראה רע בתחילת העונה ואז נפצע אך כשחזר הראה שעוד מוקדם מאוד להספיד אותו. אזכור כבוד- מיץ' קופצ'אק (שארלוט הורנטס), דריל מורי (פילדלפיה 76')