1
0
אנחנו מכירים שחקנים ענקיים כמו סטף קרי או ג'יימס הארדן שמתאימים לכדורסל המודרני כמו כפפה ליד. מה זה מתאימים? הם מגדירים אותו. מצד שני, יש שחקנים שהרבה מאיתנו חושבים שאם הם היו משחקים ב-NBA של פעם, הם היו סופרסטארים.
הפך לשחקן שמאוד קרוב לקו השלוש
תחילת שנות האלפיים
השחקן הבא הוא בן סימונס, וכולנו יודעים למה…
בן סימונס לא יודע לזרוק, נקודה. הוא פשוט כל כך מתאים לתקופות אחרות של ה-NBA. אומנם הוא מוסר מעולה ומגן לא רע בכלל, אבל כל זה לא מספיק אם אין לך זריקה בכלל. כשרק הגיע לליגה, השוו אותו לשחקנים ענקיים, ביניהם אפילו המלך-לברון ג'יימס. עד עכשיו, גם בעונה הזו הוא מאוד מאכזב. כמו כל הקבוצה שלו, צריך להגיד, אבל הוא המאכזב ביותר לדעתי. דמיינו אותו בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, סימונס יכול היה להיות סופרסטאר! המשחק שלו מאוד דומה לשל מג'יק, רק ללא זריקה והרבה פחות "פלאשי" או נוצץ. שניהם פוינט גארדים גבוהים שמוסרים מעולה ומנצלים את הגובה שלהם. הוא לא היה צריך לדאוג לגבי שלשות, או זריקות מרחוק כמעט בכלל, והיה יכול למקסם את הפוטנציאל שלו ולהיזכר בתור אגדה של התקופה. אם הייתם שואלים אותי מי הסנטר הכי "אולד סקול" בליגה של נבא כיום, הייתי עונה לכם, בלי לחשוב פעמיים: אנדרה דראמונד.
יש לו משחק צבע נהדר
הוא חזק, הוא גדול, יש לו משחק צבע נהדר והוא הריבאונדר הטוב בליגה. מאז עונת הרוקי שלו, לא הייתה עונה אחת שבה דראמונד ירד מתחת לממוצע עונתי של 13 כדורים חוזרים בלילה. דראמונד הוא לא עוגן הגנתי כמו סנטרים אחרים, דוגמת רודי גובר, וגם אין לו זריקה מרחוק כמו של יוקיץ' או טאונס. משחק הפוסט-אפ שלו מאוד בסיסי אבל הוא שחקן מאוד פיזי. שחקן כמוהו כמובן לא יתאים לשנות החמישים והשישים, כי סגנון המשחק שלו כבד וראיית המשחק לא מספקת בשביל הסנטרים של אותה תקופה. כבר סיכמנו שהוא לא מתאים לתקופה העכשווית… אז מתי כן? דראמונד הוא סנטר חזק וגדול שיודע לקחת ריבאונדים מצוין ומידי פעם קולע, אך תמיד מסתמך על הרכז שלו כדי שייצור בשבילו מצבים. קצת אלונזו מורנינג, אפילו פטריק יואינג (בגרסא פחות טובה, כמובן). לכן, בעיני, הוא היה משתלב מצוין בשנות ה-90. לא צריך לדאוג לגבי יצירת מצבי קליעה או לדאוג מסנטרים שזורקים רחוק מהטבעת. בדיוק מה שדראמונד צריך.
יש שחקנים שהיום רוצים לחזור אחרוה בזמן
יש את השחקנים שהיו מתים לחזור אחורה בזמן, ולשחק בתקופות אחרות. מה עם כאלה שהקדימו את זמנם, והיו שמחים לטוס קדימה? פז'ה סטויקוביץ': כמעט כל קלעי שלשות אדיר ששיחק בתקופה שבה שלשות לא היו מקובלות היה יכול להיכנס לפה, אבל אני דווקא רציתי לשים ברשימה הזו את סטויאקוביץ' כי הוא לקח את הקליעה האדירה הזו לרמה אחרת. הגובה של סטויאקוביץ' היה 2.08 מטרים (לשם ההשוואה, קוואי למשל הוא 2.01). הוא שיחק בעמדת הסמול פורוורד בשיא שלו עם הקינגס, כשהכל היה גדול יותר, אבל עכשיו, בתקופת הסמול בול הכל אפשרי (גם לשחק עם פיג'יי טאקר כסנטר). הסרבי היה יכול לשחק בתור פאוור פורוורד ולהוביל את קלעי השלשות המעטים שיש בעמדה הזו.
איך הם יתמודדו עם הפריקים האלה
אבל איך הוא יתמודד עם הפריקים האתלטים הרבים שיש בליגה כיום? הרי הוא לא המגן הכי טוב או השחקן הכי מהיר, ושחקנים כמו קוואי, דוראנט ורבים וטובים אחרים יקשו עליו מאוד, אבל יש לו יתרון גדול אחד עליהם: המהירות שבה סטויאקוביץ' משחרר את הזריקה היא פשוט בלתי נתפסת, בטח לשחקן בגובה כזה. הוא לא משחרר את הזריקה מהר כמו סטף קרי (כי איך אפשר לשחרר יותר מהר מזה?), אבל השחרור שלו היה מהיר מאוד והוא היה מאתגר את הרלפקסים של היריבים שלו ערב אחרי ערב.
כבר יש לנו ברשימה קלעי גדול, למה שלא נוסיף עוד אחד?
מארק פרייס, שלמרות שנחשב לאחד משחקני הקאבס הגדולים בכל הזמנים, הרבה אנשים אפילו לא שמעו עליו. הרכז הנמוך (1.83 מ') שיחק בסוף שנות ה-80 ועמוק לשנות ה-90 בתקופה שבה כמעט ולא היו רכזים שגם תפקדו בתור הסקוררים הראשיים של הקבוצה. מארק פרייס היה כזה. הוא היה קלעי מעולה (זכה פעמיים בתחרות השלשות) ומוסר אפילו טוב יותר, בשיאו הוא העמיד ממוצעים של בין 17-19 נקודות ללילה ולאורך הקריירה הוא קלע כ40% מהזריקות שלו לשלוש. בנוסף ליכולות הקליעה, ממוצע האסיסטים למשחק לאורך הקריירה שלו הוא 6.7, כולל עונה של 17 נקודות ו-10 אסיסטים למשחק. פרייס זרק בין 3-4 שלשות למשחק, הרבה בגלל שבתקופה הזו כאמור, לא נהגו לזרוק כמעט שלשות. אני מניח שאם היה משחק כיום, הוא היה זורק בסביבות ה-8 שלשות במשחק. עם אחוזים כאלה, הוא היה נחשב לאחד הקלעים הטובים בליגה!
ואחרון חביב-ברוס בוון.
מלבד אוהדי ספרס ועכברי NBA רציניים, גם על ברוס בוון הרבה אנשים לא שמעו. בוון שיחק בשנות ה-2000, והעביר את רוב הקריירה במדי הספרס לצד טימי, טוני ומאנו. הוא אמנם ביסס את משחק ההגנה שלו על כמה דברים שהיום הם לא חוקיים (העיקרי שבהם הוא להיצמד לזורק ולא לתת לו מקום לנחות, היום כבר יש חוק שאוסר את זה – ותודה לזאזא פאצ'וליה) אבל המשחק שלו עדיין מאוד מתאים לתקופה של היום. חוץ מהמשחק ה"מלוכלך" שלו, בוון היה שחקן הגנה מעולה, שאף פעם לא מוותר ותמיד נותן את כל כולו, הוא היה קלעי שלשות טוב ולמרות שפעם שחקני 3&D לא קיבלו הערכה כמעט ובכלל, היום כל קבוצה רוצה שחקן כזה. דריימונד גרין שקולע טוב יותר, דני גרין פיזי יותר.
לסיכום המאמר:
הוא יכול לתרום לכל קבוצה שצריכה שחקן נשמה, שעושה הגנה ותמיד נותן את כל כולו, וגם מסוגל להשתיק קהל עוין עם איזו שלשה פנויה לקראת סיום המשחק. גם בתקופה שבה שיחק הוא נתן תפוקה משמעותית, ותרם הרבה בשלוש האליפויות שלו עם הספרס. אז בין אם אתה לא מגן פרימטר טוב, או לא קיבלת מספיק הערכה על העבודה השחורה שלך, בין אם אתה סנטר בסכנת הכחדה או רכז שמפחד לזרוק שלשה – תמיד יש מקום לפנטז שאתה משחק בתקופה אחרת… עיצוב באדיבות: גל גרבר, יובל ששון ויהל ששוני
