אפתח בוידוי חשוב. קשה לי מאוד להתרכז בימים מורכבים רגשית אלו בדירוג הכח, אך מאחר ושבוע שעבר ויתרתי על כתיבת הדירוג לטובת צפייה בחזרתן של נעמה, קרינה, דניאלה ולירי, החלטתי שלא אוכל לוותר לחלוטין על כתיבה וניסיתי בכל זאת לכתוב את דירוג הכח אף על פי שליבי כרגע נשבר עם […]
הכדור ביד, השעון אוזל, והמהלך לא נראה הגיוני. זריקה מחצי מרחק, על רגל אחת, בזווית עקומה. ואז שקט. ניק ואן אקסל אהב את הרגעים האלה. לא כדי להיות גיבור בעיתון, אלא כי שם הוא הרגיש בבית. גארד שחי על חוצפה, ביטחון עצמי מופרז ויכולת לקלוע זריקות שאף מאמן לא היה מאשר בלוח.
ניק ואן אקסל פרופיל שחקן
Nick Van Exel
שם: ניק ואן אקסל
שנת לידה: 1971
גובה: 1.85 מ׳
עמדה: פוינט גארד
קבוצות בולטות: לוס אנג’לס לייקרס, דנבר נאגטס, דאלאס מאבריקס
כינוי מוכר: Nick the Quick
הלייקרס והקסם הלא ממושמע
בתחילת שנות ה-90, הלייקרס חיפשו זהות חדשה. שאק עוד היה צעיר, קובי רק נכנס לליגה, ופתאום הגיע ואן אקסל. גארד שלא מפחד מכלום. קליעה מטורפת מחצי מרחק, שלשות עמוקות, וקצב משחק שלא התאים לשום תבנית. הוא היה חלק מהליבה שהחזיקה את הלייקרס רלוונטיים בתקופת המעבר, גם אם היחסים עם המאמנים תמיד היו על הקצה.
הקטע עם המאמנים
ופה צריך להגיד את האמת. ניק ואן אקסל לא היה קל לניהול. הוא לא אהב שמגבילים אותו, לא אהב שמצמצמים לו את הזריקות, ולא תמיד קיבל מרות. זה עלה לו במעמד בלייקרס, ובהמשך גם בטריידים. אבל אותו חוסר סבלנות היה גם מה שעשה אותו מסוכן. הוא שיחק כאילו כל פוזשן הוא מבחן אופי.
דנבר והכדור ביד
בדנבר הוא קיבל חופש. פחות זרקורים, יותר אחריות. הוא הפך למנהיג התקפי, כזה שמכתיב קצב ויודע מתי לקחת את הזריקה הקשה בעצמו. זה לא תמיד הביא ניצחונות, אבל זה הראה עד כמה הוא יכול לנהל משחק כשסומכים עליו באמת.
דאלאס והשלב הבוגר
בדאלאס הגיע השלב המעניין. ואן אקסל כבר לא היה הכוכב הראשי, אלא משלים חכם. ליד דירק נוביצקי וסטיב נאש, הוא הביא ניסיון, קליעה ויכולת לייצר נקודות מהספסל. פחות אגו, יותר הבנה. זה היה ואן אקסל בשל, כזה שמבין מתי להדליק את המשחק ומתי לתת לו לזרום.
הזריקות שאסור היה לזרוק
אי אפשר לדבר עליו בלי לדבר על הסגנון. ניק ואן אקסל קלע זריקות שנראות כמו החלטות רעות, אבל איכשהו נכנסו. זה לא מזל. זה ביטחון, שחרור מהיר ויכולת לשמור על שיווי משקל גם בתנועה. שומרים שניסו להצמד אליו גילו שהוא צריך חצי מטר, לא יותר.
המורשת האמיתית
ניק ואן אקסל לא היה פוינט גארד קלאסי ולא מנהיג לפי הספר. הוא היה שחקן של תחושה, של קצב פנימי, של אומץ. כאלה שלא תמיד מנצחים אליפויות, אבל תמיד משאירים חותם. מי שראה אותו בזמן אמת יודע: היו רגעים שבהם הכדור פשוט היה צריך להיות אצלו, גם אם זה לא עבר אישור של אף אחד.
