0
0
אז התחילה העונה ואני חוזר לכתוב את דירוג הכח ופרסי השבוע, איזה כיף לי! האמת? לפני העונה קצת חששתי מאיך שהיא תיראה ללא הנוכחות של טייטום, האליברטון, קיירי ולילארד, מי ימלא את הואקום שנוצר? אז מסתבר שיש לא מעט מועמדים לזה. העונה הזו התחילה בצורה פשוט נפלאה, על הפרקט לפחות. בזמן שמחוץ למגרש מתפוצצות פרשיות מביכות מאוד לליגה הטובה בעולם, על הפרקט התפוצצו להם שחקנים לתצוגות מדהימות. ויקטור וומבניאמה מאתגר את מה שידענו על משחק הכדורסל, יאניס נראה גירסת המונסטארס של עצמו ולוקה דונצ'יץ' נראה כמו כל מה שאוהדי הכדורסל חלמו שהוא יכול להיות בפריים ואפילו יותר מזה. מחזור הרוקיז נראה פשוט מדהים ומזכיר לנו שגם רוקיז יכולים לתרום
על הפרקט כבר בשנה הראשונה אחרי שעונה שעברה קצת שכחנו שזה אפשרי, הלחץ על כל המגרש חזר לאופנה ויש כוכב NBA ישראלי על הפרקט בקבוצה כיפית במיוחד.
אז זה הזמן לסכם את כל הכיף הזה ולהתחיל את דירוג הכח ופרסי השבוע.
שתי מפלצות פתיחה: אוקלהומה דומיננטית, הספרס היסטוריים
1. אוקלהומה סיטי ת'אנדר (6-0)
במשפט- בלי ג'יי דאב, בלי קארוסו ולעתים בלי קייסון וואלאס…זה לא משנה. הקבוצה הזאת היא מכונה שלא מפסידה
אבל- התקפית הם נראים רע ובעיקר לא פוגעים בכלום (29% קבוצתי לשלוש), קבוצות חזקות יותר ינצלו את זה.
2. סן אנטוניו ספרס (5-0)
במשפט- הספרס עם הפתיחה הטובה ביותר בתולדות המועדון. ביכולת כזו של וומבי, אפילו אליפות לא נראית כמו מילה גסה.
אבל- הצרות ה"טובות" שיהיו להם כשפוקס יצטרף, עלולות בהתחלה להיראות כמו צרות אמיתיות, כשדיארון פוקס יחסום את ההתקדמות של קאסל והארפר ויהיה נקודת תורפה הגנתית.
3. מילווקי באקס (4-1)
במשפט- יאניס ביכולת מדהימה והבאקס מצליחים למקסם עד תום את הרכבי הקלעים המעולים שיש להם לצידו. עם טרנר במקום לופז ועם רולינס במקום לילארד, פתאום הבאקס נראים אתלטיים ומפחידים.
אבל-קצת מוזר לראות מילווקי עם יאניס ממוקמת בתחתית הליגה בהגעה לקו (28) ובריבאונד התקפה (27), ברור שהריווח מסביב ליאניס הוא הסיבה לכך, אך החוסר בעוד יוצר משני עלול להגיע כשראיין רולינס יזכר שהוא ראיין רולינס.
כוכב אחד מציל את הלייקרס, בזמן שהווריירס מזכירים כמה הם פגיעים
4. לוס אנג'לס לייקרס (4-2)
במשפט- בלי לברון, לפעמים אפילו בלי לוקה, הלייקרס נהנים מסופרסטאר מדהים שנקרא אוסטין ריבס. האם ריבס הוא הג'יילן ברונסון הבא?
אבל- הלייקרס מאבדים המון כדורים (מקום 29 בליגה) וסובלים מרכות מעצבנת בעמדת הסנטר. אייטון נשאר אייטון.
5. גולדן סטייט ווריירס (4-2)
במשפט- הווריירס התחילו את העונה נפלא כשסטף וג'ימי משלימים אחד את השני נהדר ואפילו ג'ונתן קאמינגה מתחיל להבין איך להיות חלק מקבוצה.
אבל- ההפסד המביך למילווקי נטולת יאניס הזכיר כמה הווריירס יכולים ליפול לתהומות של יכולת גרועה בכל ערב נתון.
6. פורטלנד טרייל בלייזרס (4-2)
במשפט- עם הגנה נושכת, אנרגיה, אתלטיות ודני אבדיה אחד גדול, הבלייזרס נראים מעולה ויכולים לאיים מאוד על מקום בפלייאוף.
אבל- חוסר היציבות של שיידון שארפ עלול להיות עקב האכילס של הבלייזרס. הקבוצה הזו זקוקה כל כך לעוד יוצר אתלטי שיקלע כשהמשחק תקוע ושארפ בינתיים עם 35% מהשדה בלבד ופשוט לא מצליח לתרגם את הפוטנציאל לפרקט.
דנבר מקבלת ניצוצות, אבל קאם ג'ונסון מחזיק אותה מאחור
7. דנבר נאגטס (3-2)
במשפט- ג'מאל מארי סוף סוף התחיל עונה כמו שצריך , יוקיץ' ממשיך להיראות כמו יוקיץ' והנאגטס מקבלים תרומה מצויינת מהספסל אפילו כשהג'וקר נח לרגע.
אבל- בינתיים התיאוריה לפיה קאם ג'ונסון יהיה שדרוג על פני מייקל פורטר ג'וניור קורסת לתוך עצמה כשקאם פשוט לא פוגע בשום דבר (8.2 נק' ב39% מהשדה ו-31% משלוש). בהמשיך הנאגטס יהיו זקוקים ליכולת שלו מאוד.
8. מיאמי היט (3-2)
במשפט- בינתיים ההיט נראים אש. עם הגנה מעולה, יכולת משופרת של באם והתקפה זורמת ומלאת תנועה, ההיט נראים כמו קבוצת פלייאוף מזרח לגיטימית.
אבל- האם היכולת ההגנתית הנהדרת הזאת תצליח להישאר גם כשטיילר הירו יחזור? לא בטוח בכלל.
הבולס טסים, הסיקסרס בוערים בהתקפה ונמסים בהגנה
9. שיקגו בולס (5-0)
במשפט- ההתקפה נראית כמו מטוס סילון, ווצ'ביץ' כמנהגו פותח עונה בהתקפה כמו שילוב של פריים טים דאנקן עם פריים סטף קרי, בוזלס נראה נהדר, גידי ממשיך להלהיב והבולס מושלמת עד כה עוד לפני חזרתו של קובי ווייט.
אבל- היכולת הנפלאה הזאת תספיק להם לעוד עונה של 40 נצחונות, מקום 9 במזרח והפסד בפלייאין למיאמי.
10. פילדלפיה 76' (4-1)
במשפט- השילוב המסחרר של טרייס מקסי עם הרוקי הנפלא וי.ג'יי אדג'קומב מצית את הדמיון של אוהדי פילדלפיה, במקביל אמביד מוצא שוב את הטאץ' בהתקפה.
אבל- ההגנה שלהם פשוט מחרידה. ללא הלו"ז הקל וכמות מזל לא קטנה, הסיקסרס יכלו להיות גם במאזן שלילי עכשיו. לא פוסל בכלל את האפשרות שהם עדיין יסיימו במאזן שלילי את העונה הזאת.
אזכור כבוד – בוסטון סלטיקס (3-3)- אחרי שפתחו את העונה עם שלושה הפסדים וזבובי התנקינג כבר התחילו לזמזם מסביב, הסלטיקס נלחמים, שורטים ורצים ללא הפסקה כדי להזכיר שלמרות שאין לקבוצה הזו הרבה מה למכור ברמה הגבוהה השנה, עדיין יש לה הרבה כבוד.
אוקלהומה שומרת על החגורה, וריבס גונב את ההצגה
חגורת האליפות- אוקלומה סיטי ת'אנדר (6-0)- הת'אנדר התחילו את העונה עם חגורת האליפות, לא הפסידו עדיין והחגורה עדיין שלהם.
השחקן המפתיע
1. אוסטין ריבס (לוס אנג'לס לייקרס)- היכולת של ריבס לעלות את עצמו לדרגת סופרסטאר כשלוקה ולברון בצד ולתרגם גם את היכולת שלו לנצחונות, צריכה לגרום לכולנו לעדכן את מערך הציפיות ממנו. ריבס הוא לא עוד סיפור חמוד של בחירת דראפט שני שהפכה לשחקן חמישיה. הוא סופרסטאר. האם היכולת המדהימה שלו כשלוקה על הספסל תגרום לו לחשוב שכמו שברונסון הצליח לבדו, ככה גם הוא יכול? כך או כך, אם ימשיך ביכולת הזו, הוא ראוי וצריך לקבל חוזה מקס. ריבס קולע השנה 32.0 נק' למשחק ב50% מהשדה ו-36% מהשלוש. הוא מוסיף לזה 9.0 אס', 5.3 ריב' ו1.7 חטיפות. וואו.
2. ראיין רולינס (מילווקי באקס)- השחקן הזה נראה עד לפני שנתיים כמו עוד בחירת סיבוב שני שהתפוגגה. אחרי שהווריירס התייאשו ממנו והוויזארדס לא ראו בו כלום, שנה שעברה הראה קצת ניצוצות של תקווה במילווקי במשחקים אחרי שלילארד נפצע, אבל איש לא יכל להכין אותנו להתפוצצות המדהימה שלו השנה. רולינס נראה פשוט נפלא בשני צדי המגרש. מצד אחד בולדוג הגנתי שתוקף את הרכזים שמולו עם אנרגיות של ג'יילן סאגס פינת דייסון דניאלס, מצד שני, שחקן התקפה מעולה עם קליעה יציבה מבחוץ ויכולת לשבור את ההגנה. יכול להיות שהבאקס מצאו רכז העתיד שלהם? יכול להיות שהיכולת של רולינס היא זו שתשמור את יאניס במילווקי?
הפתעות במזרח ובמערב: רולינס מתפוצץ, ג'רו קם לתחייה ודני כבר מעבר לקטגוריה
רולינס קולע השנה 18.6 נק' למשחק (49% מהשדה, 42% משלוש) ומוסיף 5.0 אס', 3.6 ריב' ו2.4 חט' למשחק.
3. ג'רו הולידיי (פורטלנד טרייל בלייזרס)- בשנה שעברה ג'רו נראה כמו שחקן שגמר את הסוס והיכולת הגדולה שלו כבר מאחוריו. הוא אכזב בפלייאוף, לא פגע בכלום ואפילו בהגנה נראה עם צעד אחד איטי יותר מדי. מה שקיץ פנוי יותר יכול לעשות… ג'רו חזר לעונה הזו ונראה כמו בימיו בפריים. מנהיג הגנה נושכת ואתלטית ומצד שני, משחק מעולה גם בהתקפה ומשכיח לחלוטין את החיסרון של סקוט הנדרסון והיכולת הבינונית של שיידון שארפ. ג'רו קולע 18.2 נק' למשחק (48% ל2, 37% לשלוש) ומוסיף לזה 5.0 ריב' ו8.7 אס'.
* דני אבדיה (פורטלנד טרייל בלייזרס)- הייתי חייב לכתוב עליו, אבל מה לעשות? הוא פשוט כבר לא שייך לקטגוריה הזו. הדבר הכי מפתיע ביכולת של דני אבדיה היא שזה פשוט כבר לא מפתיע אף אחד. מדובר בכוכב אמיתי של קבוצת NBA טובה. אולסטאר? וואלה, ממש ממש לא מופרך. דני לא פתוח עם אחוזי קליעה מדהימים שירדו בהמשך, לא נראה שיש שום דבר שהוא עושה כרגע שהוא לא מסוגל להחזיק בהמשך. להפך. לא אופתע אם בהמשך הוא יעלה אפילו עוד רמה.
הכדורסלן הישראלי הטוב בזמנים? לא חושב שיש דרך כבר לטעון אחרת. דני קולע השנה 22.7 נק' למשחק ב49% מהשדה ו-39% מהשלוש. הוא מוסיף לזה 6.0 ריב' ו4.2 אס'
השחקן המאכזב-
1. אמן תומפסון (יוסטון רוקטס) – הקפיצה הגדולה ברמת המשחק שכולם ציפו לראות בינתיים עוד לא קרתה. מסתבר שגם אמן עדיין לא מוכן לתפקיד הרכז במשרה מלאה והרבה יותר מתאים כשיש מי שעוזר לו לממש את האתלטיות המדהימה שלו ומייצר לו מצבים.
אה כן, זה נחמד לראות שהוא מאמין בקליעה שלו לשלוש וזורק 2.5 פעמים למשחק. אך כשהוא לא קלע עדיין אף שלשה, זה קצת פחות נחמד.
אמן כרגע קולע 14.5 נק' למשחק ב45% מהשדה ו0% מהשלוש. הוא מוסיף 5.3 ריב' , 5.3 אס' עם חטיפה אחת למשחק ו0.3 גגות בלבד.
2. טריי מרפי (ניו אורלינס פליקנס)- השחקן הזה ששנה שעברה נראה כל כך מרשים כסקורר אתלטי עם קליעה מרשימה מכל טווח, נראה כרגע כמו צל חיוור של עצמו. מרפי אמנם נראה הלילה מול הקליפרס קצת יותר טוב אבל גם האחוזים המשופרים הוא עדיין נראה עונתית לא משהו בכלל מבחינה התקפית (בהגנה בכלל אין מה לדבר…אכזבה), הוא קולע השנה 13.6 נק' למשחק ב36% מהשדה ו30% לשלוש בלבד.
פאולו תקוע, והמג'יק תקועים איתו
3. פאולו באנקרו (אורלנדו מג'יק)- זאת היתה אמורה להיות השנה של פאולו. כשהמזרח נראה פתוח, אחרי פלייאוף מעולה, הוא היה אמור להוביל סוף סוף את המג'יק שהיתה צריכה סוף סוף להיות קבוצת התקפה חיובית. כרגע נראה שלמרות שהוסיפו את הריווח התיאוריטי של דזמונד ביין (תיאוריטי כי גם הוא לא פוגע בכלום והתלבטתי מאוד על מי מהם לכתוב כאן), ההתקפה של המג'יק ממשיכה להיראות תקועה וחסרת השראה, לפי היכולת שלו מתחילת העונה, יכול להיות שלא רק שפאולו הוא לא הפתרון אלא שהוא חלק משמעותי מהבעיה. פאולו קולע השנה 22.5 ב43% מהשדה, 21% מהשלוש ו-71% מהקו בלבד.
הקבוצה המאכזבת-
1.אורלנדו מג'יק (2-4)- עצם העובדה שלמרות התוספת של ביין ההתקפה של המג'יק עדיין בין הגרועות בליגה (מקום 24 בדירוג התקפי) עד כה היא אכזבה פשוט אדירה ומעלה שאלות קשות על היכולת לנצח עם קליעה כל כך בינונית של שני הכוכבים (וגנר ופאולו) אבל גם על ההשיטה ההתקפית חסרת ההשראה והגמלונית של ג'מאל מוזלי.
אבל זה עוד מילא…העובדה שהקבוצה הזו נראית בנוסף לזה גם כל כך רעה בהגנה (20 בליגה) היא פשוט מדהימה. כל התיאוריה של הקבוצה הזו היא להיות הגנה מטורפת, נושכת וחסרת גבולות שבהתקפה תסתדר בזכות היכולת של הכוכבים. לאן גם זה נעלם? לראות קבוצות כמו דטרויט ופילדלפיה קולעות על המג'יק בקלילות 135 נק' בערב, כששחקני המג'יק נותנים שיעברו אותם שוב ושוב ושוב…פשוט מביך.
הניקס תקועים במקום, וכל התירוצים כבר נגמרו
2. ניו יורק ניקס (2-3)- הניקס היו אמורים השנה להראות דומיננטיות מהתחלת העונה, זאת צריכה להיות השנה שלהם. כרגע זה נראה בינוני מאוד. הניקס מאפשרים לקבוצות מולם לקלוע בחופשיות, לא פוגעים בכלום בהתקפה וללא השליטה בריבאונד משני צדי המגרש כבר היו קורסים לחלוטין. אז נכון, מיטשל רובינסון היה פצוע עד עכשיו לאורך רוב המשחקים. אבל
ממתי זה משהו חדש?
3. ניו אורלינס פליקנס (5-0)- ליגת הNBA בנויה ככה, שגם כשאתה בתחתית הליגה אתה יכול להתנחם בכמה דברים. הצעירים נראים מעולה ואתה מנצח? איזה יופי, יש עתיד! הצעירים עוד לא מוכנים ואתה מפסיד? איזה יופי, יש עתיד בבחירה הגבוהה שנקבל בדראפט הקרוב (שצפוי להיות מעולה)!
הפליקנס לקחו לאוהדים שלהם את הכל. הצעירים לא מוכנים, הקבוצה בלי שום הגיון, אין התקפה, אין הגנה, אין חיבור ו…אין בחירת דראפט באופק כי הג'נרל מנג'ר החליט לזרוק אותה בשביל האפשרות שדריק קווין יהיה משהו מיוחד. אז לא נראה שקווין מרשים במיוחד, נראה שהפליקנס הולכים לסדר לאטלנטה את אחת הבחירות דראפט הכי עסיסיות שיש ונראה שווילי גרין בדרך להיות מפוטר בשבוע הקרוב.
הרוקי
וואו! איזה מחזור רוקיז מדהים! אחרי ששנה שעברה התקשנו למצוא נקודת אור כלשהי, השנה האור של הרוקיז מסנוור. קחו את קופר פלאג לדוגמא, שאחרי פתיחה קצת מגומגמת מתאים את עצמו ונראה טוב מיום ליום בתוך שיטה שממש לא מחמיאה לו. בכל שבוע שנה שעברה זה היה מספיק למקום ראשון. במחזור הרוקיז הזה? לא נכנס לדירוג שלי והאמת? אפילו לא היה כל כך קרוב. הוא עוד בהחלט הפרוספקט מספר אחת והמועמד המוביל לדעתי עדיין לרוקי העונה, אבל לפחות להתחלת העונה יש 4-5 שמות מעליו. אז מי כן ראוי לטופ פה? הנה הדירוג שלי.
1. וי.ג'יי אדג'קומב (פילדלפיה 76')- איזה שחקן מלהיב! לצד אתלטיות אנתוני אדוארדסים ונתונים פיזיים של שחקן בוגר, אדג'קומב מציג ג'מאפשוט יציב ומשופר, אפילו בפול אפ (נקודת החולשה שלו בקולג'), הוא יוצר לעצמו ומשלים לצד מקסי קו אחורי פשוט נפלא שגורם לעתיד של הסיקסרס שהיה נראה עד לא מזמן עצוב ומעורר רחמים, להיראות פשוט נפלא. אדג'קומב התחיל את העונה בסערה, ולא נראה שהוא בדרך לעצור. הוא קולע עד עכשיו 21.2 נק' למשחק ב49% מהשדה ו44% משלוש. הוא מוסיף לזה גם 5.6 ריב', 5.4 אס' ו1.2 חט' למשחק.
הגריזליס מצאו יהלום, הספרס מצאו רקטה
2. סדריק קאוורד (ממפיס גריזליס)- במשך שנים בממפעס גריזליס חיפשו את הווינג שישלים את ג'ה וג'ארן. יש מצב גדול שהם מצאו. קואוורד נראה פשוט מדהים, הוא פיזי, הוא ארוך והוא קלעי נפלא. שילוב נהדר שמביא אותומוביל אותו ל15.5 נק' למשחק ב55% מהשדה ו52% מהשלוש.
3. דילן הארפר (סן אנטוניו ספרס)- אם היו כאלו שחששו מחוסר ההתאמה של הארפר לספרס הנוכחית, הארפר דאג להראות להם מהרגע הראשון שהוא פשוט שחקן טוב מדי בשביל לדאוג מענייני התאמה. הוא חכם, הוא מהיר, הוא יודע איך לייצר לעצמו ולאחרים וגם בהגנה הוא משתלב נהדר בין כל הבולדוגים של הספרס. הארפר נראה כמו הדבר האמיתי וגם החזרה של פוקס לא תוכל לעכב או לעצור את הסילון שהוא. הארפר קולע 14.4 נק' למשחק (48% מהשדה, 35% מהשלוש) ומוסיף 4.6 ריב' ו4.6 אס' ב25 דק' בלבד.
השחקן
1. ויקטור וומבניאמה (סן אנטוניו ספרס)-אין איך לתאר את התופעה המדהימה הזאת שמנפצת לרסיסים את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על משחק הכדורסל. השנה הוא הגיע נחוש לשנות את דיאטת הזריקות שלו. הוא חיזק מאוד את פלג הגוף התחתון כך שאיש כבר לא יכול להסיט אותו מהדרך לסל. בהגנה הוא גורם לשחקנים לאבד כיוון בכל פעם שהם מתקרבים לאזור החיוג שלו. הנתונים המדהימים שלו משני צדי המגרש לא מצליחים בכלל לתפוס את האפקט המדהים שיש לו על כל מה שקורה על הפרקט. האם יכול להיות שכבר עכשיו הוא
שחקן הכדורסל הטוב בעולם?
אוהדי יוקיץ', לוקה, יאניס ושיי עלולים להתרגז אבל זה לא מוריד כלום מאלו. אם הייתי בוחר עכשיו כוחות בשכונה הייתי מתחיל מוומבי.
ויקטור קולע השנה 30.2 נק' למשחק (56% מהשדה, 31% לשלוש), הוא מוסיף לזה 14.6 ריב', 3.4 אס', 1.4 חט' ו4.8 (!!!) גגות למשחק
2. יאניס אדטוקמבו (מילווקי באקס)- יאניס התחיל את העונה הזו כמו מלוע תותח ונראה שהוא פשוט לא מתכוון לעצור. עם משחקים מפלצתיים בשני צדי המגרש הוא מראה שאיש לא יכול להספיד את מילווקי שלו. יאניס קולע 36.3 נק' למשחק ב69.5% מהשדה. הוא מוסיף לזה 14.0 ריב', 7.0 אס' ו1.2 גגות למשחק.
3. לוקה דונצ'יץ' (לוס אנג'לס לייקרס)- אז אמנם הוא לא שיחק שלושה משחקים מתוך השישה (אחרת יכול להיות שהיה מדורג אפילו יותר גבוה), אבל פשוט אי אפשר להתעלם ממה שעשה כשעלה על הפרקט. בינתיים לא ירד מ43 נק' לערב (!!!) הוא בשליטה מוחלטת על כל מה שקורה ונראה טוב מאי פעם (וזה רף גבוה במיוחד). לוקה קולע 45.3 נק' למשחק (WTF) ב58% מהשדה ו35% משלוש. הוא מוסיף לזה 11.7 ריב' ו7.7 אס'. פסיכי.
