1
0
לא מזמן אמר דיאנדרה אייטון שדראפט 2018 יתפתח להיות הדראפט הטוב בכל הזמנים. אותו אייטון עושה חיל בשורות הסאנס, והפך למעין אקס פקטור שלהם – כשהוא טוב, פיניקס טובים.
את האמירה הזו הוא אמר עוד לפני סיום הסדרה של פיניקס מול דנבר, ומאז עוד הספיק לנצח את הקליפרס עם האלי-אופ מהוצאת חוץ. השאלה האמיתית “האם הדראפט של 2018 הוא הטוב ביותר?” לא תיענה היום ואולי תישאר ללא תשובה. לכן, כדאי שנסתכל על מחזור הגיוס הזה ללא השוואות לאחרים.
דיאנדרה אייטון בחירות הלוטרי:
בחירה ראשונה – דיאנדרה אייטון עצמו. סנטר חזק, מכונת ריבאונדים, אתלט מטורף, שומר טוב מאוד. האם הוא שווה את הבחירה הראשונה? בדיעבד נראה שלא, אבל באותם רגעים, אייטון נראה כמו הבחירה המושכלת. הוא העמיד ממוצעים נפלאים באריזונה: רייטינג הגנתי של 98.8, רייטינג התקפי של 130.3 (לפני שאתם קופצים – לפני טורניר ה-NCAA, המכללות החזקות משחקות מול קבוצות חלשות מאוד, מאוד, ממש, מאוד. לג’ון דילבר למשל, ששיחק בהפועל תל אביב, היה בעונת 2010-11 רייטינג התקפי של 144.65).
אייטון קלע 20 נקודות בממוצע למשחק, קטף 11.6 ריבאונדים למשחק, חסם כמעט פעמיים וקלע ב-61.2 אחוז מהשדה. הדומיננטיות שלו תפסה את עיני כל הקבוצות בלוטרי, ופיניקס במיוחד שהסנטרים שלה היו אז אלכס לן וטייסון צ’נדלר. העונה, אייטון מראה שאולי הבחירה בו לא היתה גרועה ביחס לחבריו במחזור. בפלייאוף הנוכחי הוא קולע 16.2 נקודות למשחק ב-70.6 אחוז מהשדה, מוריד 11.8 ריבאונדים עם נט רייטינג חיובי של 28. בינתיים, נראה שאייטון עושה את הדרך הבטוחה כדי להצדיק את הטיעון שלו, על אף פרשת הסמים שהשביתה אותו ל-25 משחקים בעונה שעברה.
אולי יעניין אתכם :
כתבה מקיפה על יאניס אנטטוקומפו
בחירה שנייה :
בחירה שנייה – מארווין באגלי השלישי. לכל דראפט יש פלופ אחד, אין דבר כזה מחזור מושלם. באגלי עבר תקופה לא קלה מאז שהגיע לליגה, ולא הכל קרה באשמתו – הוא חווה המון פציעות, חוסר אהבה מהקהל, התערבות של אבא וכן, גם הגנה שלא מביישת את חסן וויטסייד בימיו ה”טובים”. באגלי עדיין מאוד מוכשר, ואולי עוד יצליח לשקם את הקריירה, יש לו המון זמן. לא אתעכב עליו יותר מדי, בינתיים – הוא לא עוזר ל- דיאנדרה אייטון להוכיח את טענתו. בחירה שלישית – לוקה דונצ’יץ’. טוב, הלאה. כמה אפשר לדבר עליו? כל מה שיש להגיד עליו כבר נאמר ואני לא אחדש לכם הרבה. במשפט – בהקשר שלנו? השחקן הטוב ביותר בדראפט הזה.
בחירה רביעת בדראפט 2021 :
בחירה רביעית – ג’ארן ג’קסון ג’וניור. שחקן נוסף שמחזק את טענתו של דיאנדרה אייטון. פורוורד/סנטר מגוון מאוד, קליעה מצוינת מבחוץ (אפילו קצת מעבר לצעד מקשת השלוש), ארוך, שחקן האסל נפלא, יודע לתפקד גם ליד סנטרים וגם עם הגב לסל. המשחק שלו ליד סנטרים אחרים הוטל בספק, אבל כשהגריזליס ראו איך הוא מרווח את הצבע בשביל יונאס ולאנצ’ונאס, הם הבינו איזה נכס טריפל ג’יי. ג’ארן חוזר מפציעה מאוד קשה שהשביתה אותו לעונה וחצי. הוא חזר פחות טוב מבחינת הקליעה והאחוזים ירדו מאיזור ה-50 מהשדה ל-40 ומאיזור ה-40 לשלוש ל-30. ההגנה עדיין מצוינת, והאופי עוד שם – ג’ארן ממשיך לזנק על כל כדור, ואפילו משפר במעט את ממוצע החטיפות שלו. הדרך של ג’קסון להיות כוכב שני בממפיס אחרי עידן יונאס סלולה ומובנת, ויוכל בעתיד להיות אחד מאותם שחקנים שהם “הפנים של הליגה”.
בחירה חמישית :
טריי יאנג. שוב, אין הרבה מה להוסיף. יאנג מוביל במו ידיו את אטלנטה לגמר המזרח, ועושה חיים קשים למילווקי שפשוט לא מצליחה לשבור אותו. בינתיים יש לו יותר ניצחונות פלייאוף מלוקה. הדבר היחיד שטריי צריך לשפר הוא ההגנה, דבר שכנראה לא יקרה בקרוב (למרות שגם 1.3 חטיפות למשחק במהלך הפלייאוף זה לא רע). יכולת המנהיגות שלו כבר לא מוטלת בספק, עכשיו רק לקחת טבעת.
בחירה שישית :
מו במבה. שחקן שעם מימדי גופו ויכולותיו ציפינו שיהיה גרסה טובה יותר של ג’ג’ג’. בסוף, מספר פציעות בעייתיות וסטיב קליפורד שהעדיף ללכת על המקום השביעי בכל עונה במקום לפתח אותו השאירו את במבה באורלנדו ללא התקדמות משמעותית בשלוש השנים האלה, ועם שיר אחד שיצא לכולנו מכל החורים.
בחירה שביעית רמז לא דיאנדרה אייטון – וונדל קארטר ג’וניור. מקארטר דווקא ראינו ניצוצות בשיקגו כשההגנה שלו הייתה מעוררת תקווה לעתיד. קארטר חוסם מצוין והוא נייד מאוד הגנתית. התקפית נוצרה בעיה אצל קארטר. הוא לא יודע לקלוע טוב מבחוץ, ובגלל סגנון המשחק המהיר של זאק לאבין הוא לא הצליח להגיע למצבי פוסט אפ. לאחר הטרייד על ווצ’ביץ’ ראינו את וונדל זורח מעט באורלנדו. הסגנון ה”משעמם” שהכניס אותו לפוסט אפ נתן לו ביטחון והוא אפילו קלע איזו שלשה או שתיים. אולי עדיף להיות ראש לשועלים?
בחירה שמינית :
בחירה שמינית – קולין סקסטון. בואו נגיד שהבחור אוהב את הכדור. בתור אוהד אדוק של הגארד של הקאבס, דריוס גארלנד הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לסקסטון. בתחילת העונה הוא היה נחשב אולסטאר, ההתקפה התחילה לזוז לכיוון שלו והזריקות הקצרות שלו הפכו ליכולת קטלנית שהוא כבר קולע בעיניים עצומות. הבעיה הגיעה כשגארלנד נפצע. סקסטון קיבל השמצות מכל רחבי הליגה על רצונו להציל את המולדת לבד. כדי שסקסטון יהיה מה שמצפים ממנו האוהדים (ואני בפרט), הוא צריך רכז שיתלוש ממנו את הכדור לפעמים. אם יצליח להפוך את המשחק שלו לבוגר ושקול יותר, וישתף מעט את הקבוצה – הוא יוכל להיות חיזוק משמעותי לטענה של אייטון.
בחירה תשיעית
קווין נוקס. אכזבה, נקסט. בחירה עשירית – מיקאל ברידג’ס. פה יש סיפור מעניין. ברידג’ס נבחר לפילי, שם אמא שלו הייתה בצוות הסקאוטינג. בליל הדראפט מיקאל הועבר לסאנס. לברידג’ס יש דבר שאין להרבה שחקנים צעירים היום – הגנה מ ד ה י מ ה. הוא שחקן מאוד ארוך שמשחק בעמדה מספר 3, מה שעוזר לו להיות חוטף מדהים, סוגר מצוין לקליעה, ובמקרה שלו גם זריזות הרגליים מצוינת. יש שצופים לו בכורה בחמישיית ההגנה של הליגה כבר בעונה הבאה. הקליעה של ברידג’ס גם השתפרה משמעותית השנה בזכות ננס אחד מבוגר וזריז גם כן, שהצליח להוציא ממיקאל את המיטב בהתקפה. לסיכום – חברו לקבוצה של דיאנדרה מחזק את טענתו.
בחירה אחת עשרה – שיי גילג’יוס אלכסנדר. עוד שנתיים אולסטאר על גבול הסופרסטאר. אין מה לעשות, לשחק באוקלהומה שנה אחרי שכריס פול נתן לך הדרכה מ-א’ עד ת’ זו נקודת פתיחה מדהימה. ללא הפציעה העונה שי כנראה היה ממשיך לפרוח ולא הייתי צריך להמשיך את החלק שלו לשלוש שורות וזה היה מסתכם באחת.
בחירה שתיים עשרה :
בחירה שתיים עשרה – מיילס ברידג’ס. שיפר משמעותית את הקליעה שלו מחוץ לקשת (מ-33 אחוז ל-40) ובכללי נתן בוסט בהתקפה. העזרה של לאמלו לסיפוק ההיילייטס מאוד עוזרת. יחזק את טענתו של דיאנדרה אייטון רק אם יוכל לתת יותר מהיילייט ושלוש שלשות למשחק.
בחירה שלוש עשרה – ג’רום רובינסון... נקסט. בחירה ארבע עשרה – מייקל פורטר ג’וניור. בעיית הגב של פורטר בתוספת ההגנה הלא טובה שלו הורידו אותו לסוף הלוטרי. בסופו של דבר, מייקל פורטר ג’וניור כנראה בטופ 3 בדראפט הזה מבחינת כישרון. מגדל שיודע להעיף לשלוש, יש לו שליטה מצוינת בכדור ואתלטיות מדהימה. התקופה הזו לצד הפריחה של יוקיץ’ ומארי עוזרת לו מאוד – כל מי ששיחק ליד האם וי פי העונה השתפר בצורה משמעותית; אז על אחת כמה וכמה כשאתה כל כך מוכשר. יחזק את טענתו של דיאנדרה אייטון אם יישאר בריא, גם בראש.
בחירות נוספות שכדאי לשים לב אליהן:
בחירה שבע עשרה – דונטה דיוונצ’נזו. רק בריאות קודם כל. לאחר שיחזור נראה כמה דיוונצ’נזו משמעותי לבאקס, בין אם יזכו באליפות או לא. הובלת הכדור שלו, ההגנה הלוחמת שלו והקליעה מבחוץ הם אלו שהופכים אותו מ”צוות משלים ליאניס ומידלטון” לשחקן משמעותי ברמת הגיים צ’יינג’ר.
בחירה תשע עשרה – קווין הרטר. הרטר עשה את הקפיצה שלו דווקא בפלייאוף. הפך מ”גרסה רעה של בוגדן בוגדנוביץ'”, לשחקן שבמספר משחקים היה אפילו חשוב יותר מבוגדן עצמו. ההגנה שלו פתאום הגיעה אחרי שלא היה נראה שיש לו את זה, ולקליעה מחוץ לקשת התווספה גם חדירה לסל. בכלל, נראה שהרטר עשה קפיצת מדרגה משמעותית בפלייאוף הזה, ויהיה מעניין לראות אם הוא ממשיך בקו הזה.
בחירה עשרים ושש
לאנדרי שאמט. השחקן היחיד ששומר בברוקלין בערך. כל שנה קבוצת פלייאוף אחרת רוצה את שאמט, כי הוא מוסיף קליעה מחוץ לקשת ואנרגיות קריטיות לפלייאוף. שאמט יכול להתפתח אולי לכינור שלישי, אבל ביחס לבחירה בסוף הסיבוב הראשון, אני חושב שלא נתלונן אם נראה אותו בעתיד גם בתפקיד השחקן שמקבל את הכדור בקלאץ’.
בחירה עשרים ושבע – רוברט וויליאמס. רק בזכות ההגנה. וויליאמס חוסם מדהים ולמרות שהוא נמוך לסנטר (2.03 מטרים) הוא עדיין יכול להתמודד מבחינה אתלטית ופיזית עם לא מעט מהמגדלים בליגה הטובה בעולם הnba. וויליאמס חייב להשתפר התקפית כדי שלבוסטון יהיה סוף סוף סנטר שיוכלו להשתמש בו. כל הדניאל תייסים והטריסטן תומפסונים זה נחמד לתקופה קצרה, אבל ההתקפה לא זזה לכיוונם. המטרה שלהם היא לא לעשות נזק. אם רוברט רוצה להיות יותר מקונוס בהתקפה הוא חייב לשפר את מהלכי הגב לסל שלו ואפילו להוסיף קליעה מרחוק. אם זה לא יקרה, בסוף בוסטון יגידו לו להתראות כמו שאמרו לתייס וכמו שיגידו לתומפסון, ו-וויליאמס עלול להפוך לפוטנציאל מבוזבז.
בחירה שלושים וארבע
דבונטה גראהם. פשוט שילמד לחדור לסל ולשמור, זה נשמע כמו רשימת מטלות קצרה אבל כשהוא לא פוגע לשלוש כמו בעונה שעברה כדאי שילמד לעשות עוד משהו חוץ מלהמשיך להרוג יונים.
בחירה שלושים ושש (רמז לא דיאנדרה אייטון ) – מיטשל רובינסון. שומר מצוין כמו רוברט וויליאמס, רק שרובינסון גבוה וארוך. הוא צריך לשפר את ההתקפה שלו גם כן כי להיות גבוה ולנגוח לסל זה נחמד כשאתה משחק ליד לברון ג’יימס, לא בקבוצה שצריכה אותך כמטרה בפוסט אפ.
בחירה ארבעים ושתיים – ברוס בראון. השחקן השני ששומר בברוקלין. איזה כיף היה לראות את ברוס בראון מתפתח השנה. משחק בתפקיד פרילנסר, לא ברור אם הוא פאוור פורוורד או שוטינג גארד, ובכל זאת – הגנה רצחנית, סוגר לריבאונד כאילו הוא בגובה של 2.10 מטרים, ופיתח לעצמו פלואטר שנכנס מעל כל שחקן, מדהים. הדבר היחיד שברוס צריך לשפר הוא הביטחון בקליעה לשלוש. הרבה פעמים בהתקפה הוא עומד לבד על קשת השלוש במצב נוח, אבל ברוס אפילו לא מאיים בזריקה ורק מחכה למישהו שייקח ממנו את הכדור.
לסיכום :
בחירה ארבעים ושש – דיאנתוני מלטון. ראה/י ערך “Free De’anthony Melton”, כתבה שעלתה לפני הפלייאוף בעמוד. בקצרה – מלטון שיפר את הקליעה שלו מבחוץ בצורה מדהימה והשתיק את המבקרים שאמרו שהוא “רק שומר טוב”. והוא לא שומר טוב, הוא שומר מדהים. הבעיה העיקרית היא שהוא רכז מחליף בקבוצה שבה משחק ג’ה מוראנט. בחירה חמישים וארבע – שייק מילטון. הגארד של פילי מוכיח שכשהוא נכנס לזון הוא יכול לקלוע כמה שירצה. כל מה שהוא צריך לעשות זה להישאר יציב ולקבל יותר קרדיט. בחירה שישים – קוסטאס אנטטקומפו. סתם כדי להזכיר שהוא היחיד במחזור הדראפט הזה שיש לו טבעת, בינתיים.
