0
0
טים דאנקן והטים של גארנט-ינון בר שירה 1976 הייתה שנה מיוחדת מאוד, רכב חלל ראשון נוחת ב"מאדים", שני סטיבים מקימים חברת מחשבים בשם המשונה "תפוח" ובישראל "מבצע אנטבה" מסעיר את המדינה, הרבה לפני שהוא הופך לסרט פעולה בכיכוב יהורם גאון. אבל חשוב מכך, ב1976 נולדים בהפרש של שלושה שבועות שניים מהפאוור פוורדים הכי גדולים בהיסטוריה של המשחק-טים דאנקן וקווין גארנט.
נכתב על ידי ינון בן שירה
השנה הם הולכים להכנס יחד עם קובי ז"ל להיכל התהילה וזה זמן מצויין לבחון קריירות של שני שחקנים חד פעמיים שהושפעו כל כך מהמקום בו כל אחד נחת. קווין גארנט היה מראשוני השחקנים שהגיעו הישר מהתיכון אל הליגה.
הכישרון של טים דאנקן
כישרון גולמי וייחודי שנחת בקבוצה שהוקמה רק 5 שנים קודם לכן, מינסוטה טימברוולבס. גארנט בתחילה תפקד כ"סמול פורוורד" כדי לאפשר לטום גוגוליוטה הפיזי יותר לבלוט, ובשנה השנייה , עם הצטרפות סטפן מרבורי, מינסוטה שלהם נראתה כמו קבוצה צעירה עם עתיד מבטיח מאוד. טים דאנקן היה סנטר מכללות מדהים בווייק פורסט שהיה החלום של כל קבוצת NBA בלוטרי. הוא נחת לקבוצה עם כוכב ענק ששנה קודם לכן שבר את רגלו, דיוויד רובינסון. טים היה כבר מההתחלה החתיכה החסרה שרובינסון הוותיק תמיד חלם עליה.
הוא שיחק יחד עם רובינסון ועבר להיות PF וכבר בעונתו הראשונה הכניס אותם אל הפלייאוף, במקום החמישי במערב. לפעמים הכל עניין של טיימינג ומזל. שנה אחרי, בעונת 1998-99, עם פרישת ג'ורדן, ותום החוזה הקודם בין ארגון השחקנים וליגת הNBA, הליגה שבתה עד פברואר. החבורה של דאנקן הייתה בדיוק בנקודה הנכונה לנצל את העונה המשונה לאליפות ראשונה בתולדות המועדון (פיל ג'קסון טווה על האליפות הזו את המושג "אליפות עם כוכבית" שמרגיז עד היום את אוהדי הספרס ובצדק) בדרך הם הצליחו לעבור את מינסוטה הצעירה והמוכשרת של גארנט, עם 3-1 בסדרה. גארנט הוביל את מינסוטה עם 22 נק' ו12 ריב' בממוצע בסדרה, דאנקן קלע 18.8 ולקח 10.8 ריב'. אך מכאן, המזל הטוב של מינסוטה נגמר.
מיניסוטה שיחררה אותו:
מינסוטה החליטו לשחרר את גוגוליוטה כדי לפנות מקום בתקרת השכר ולהחתים את מרבורי על חוזה חדש. מרבורי היה אמור להיות חלק מצמד העתיד עם גארנט שחתם לפני השביתה על חוזה ענק של 126 מליון דולר לשש שנים , חוזה שזיכה אותו בלא מעט ביקורת ובכינוי ה"ביג טיקט" שבהמשך הקריירה הפך להיות דווקא כינוי חיובי. אך מינסוטה לא יכלה לשלם למרבורי, בעקבות השינוי בחוקי השכר. הפער האדיר שנוצר בין ההצעה שיכלו להציע לסטפן לחוזה של גארנט, גרם למרבורי לבקש טרייד ולעזוב בתמורה לטרל ברנדון. כך מינסוטה הפכה במהירות מקבוצה של שלושה כוכבים לאחד, אך הצרות לא נגמרו שם. בשנת 2000, שחקן מינסוטה וחברו הטוב ביותר של גארנט, הפורוורד המוכשר מאליק סילי, נהרג בתאונת דרכים. מינסוטה החתימה את ג'ו סמית בהחתמה חופשית שהתבררה כלא חוקית. הליגה הענישה את מינסוטה בעונש חסר תקדים, היא ביטלה את החוזה, וביטלה למינסוטה חמש בחירות סיבוב ראשון בדראפט (בהמשך הומתק העונש הנורא לשלוש בחירות).
טים דאנקן סאן אנטוניו :
בזמן שסן אנטוניו המשיכו למצוא פנינים כמו טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי ולזכות בעוד אליפות, אחרונה עם רובינסון ב2003, דאנקן כבר ביסס את עצמו כאחד השחקנים הגדולים בליגת האן בי איי. גארנט, במקביל, הפך למפלצת הגנתית מטורפת שחיפתה על קבוצה הגנתית חלשה להחריד, באזור השנים 2002-2006 זה נראה כאילו הוא שומר על חמש עמדות כמעט במקביל, כמו בלם כדורגל. ב2004, גארנט זכה בתואר הMVP ומינסוטה שלו הגיע עד לשיא שלה, מפסידים בגמר המערב ללייקרס של שאקיל וקובי. עונת השיא המדהימה של גארנט, הייתה גם התחלת הסוף שלו במינסוטה. מינסוטה שוב הצליחו בעסקאות גרועות במיוחד לאבד את שני ה"כוכבים" ששיחקו לצד גארנט , ספריוול וקאסל ואת וולי זרביאק שהיה קלעי לא רע שעזר להם לרווח את המשחק. גארנט שיחק בקבוצה חלשה להחריד במרבית הקריירה שלו, עד שעבר לבוסטון סלטיקס ב2008, אחרי 13 שנות קריירה, כששיאו מאחוריו, הוא סוף סוף הגיע לקבוצה שאפשרה לו להראות את יכולות ההנהגה המדהימות שלו.
אחרי האליפות ההיסטורית:
שנה אחרי האליפות ההיא, כשבוסטון נראים בדרך למאזן היסטורי ואולי לאליפות שנייה, גארנט עלה להטבעה מול בן וואלאס ונחת לא טוב על הרגל, הוא מעולם לא חזר להיות אותו השחקן מאז אותה פציעה. טים דאנקן היה שחקן ענק, שומר גדול, ואחד הגדולים שהמשחק הזה ידע. אך דמיינו רגע, מה היה קורה אם במקום לנחות לסיטואציה הנהדרת בסן אנטוניו, עם רובינסון, מאנו פארקר ובהמשך קוואי, דאנקן היה מבלה 13 שנה בקריירה בערבות מינסוטה, עם ההנהלה הכושלת והמזל הנוראי שליווה אותם לאורך השנים? גארנט היה נאמן למועדון הכושל במשך 13 שנה, מה היה קורה אם היה נוחת בסן אנטוניו? דאנקן ללא ספק סקורר טוב יותר בפוסט מגארנט, והגנתית יכול להתמודד נהדר גם עם סנטרים. אך דווקא בסגנון המשחק של גארנט ישנן יכולות שהיו יכולות להתיישב כמו כפפה ליד לפופוביץ' ולספרס. עם רובינסון בצבע, גארנט ויכולת הקליעה הנהדרת שלו מחצי מרחק הייתה יכולה להיות אידיאלית.
מהלך הקריירה:
נוסף לזה, גארנט הואשם לאורך כל הקריירה בכך שהוא "מוסר יותר מדי", עם שחקנים כמו פארקר ומאנו? הוא היה חוגג. איני יודע איך היה מתפתח ואם היה לוקח פחות אליפויות מדאנקן של הספרס או יותר. אך קשה לי להאמין שבמצב היפותטי כזה גארנט לא היה מסיים עם יותר אליפויות מ"דאנקן של מינסוטה". ואז…איך היינו "מדרגים אותם"? האם גם אז היינו טוענים באופן אוטומטי שדאנקן שחקן טוב מגארנט? לא בטוח בכלל. ההשוואה הסטטיסטית בינהם מראה ששניהם שחקנים גדולים, שחקנים של פעם בדור, בטופ ההגנתי, ובטופ ההתקפי. האם דאנקן מנהיג טוב יותר מגארנט? לא בטוח. הסגנון השקט של דאנקן הפוך לחלוטין לאנרגיה המתפרצת של גארנט אך שניהם קיבלו לאורך הקריירה מחמאות זהות מחברי הקבוצה שלהם על כמה היו מודל לחיקוי ומנהיגים על המגרש ומחוצה לו. היתרון הסטטיסטי המשמעותי היחיד של דאנקן על גארנט הוא כמות האליפויות.
לסיכום המאמר על טים דאנקן
קל לנו להאדיר את טים דאנקן השחקן שזכה ביותר אליפויות ולחפש סיבות מדוע הוא עדיף היסטורית, קל לנו להאמין שגם אם המצב היה "הפוך" היינו יודעים להבחין שדאנקן הוא טופ 5 בכל הזמנים וגארנט "רק" טופ 20. אישית, אני בכלל לא בטוח בזה. השיא של גארנט כשחקן התבזבז במשך רוב הקריירה שלו בסיטואציה דפוקה. כמה לגארנט יש חלק ב"סיטואציה הדפוקה" במינסוטה? אני אהיה בוטה ואגיד-אין לו. הוא היה נאמן 13 שנה למועדון כושל, הוא נלחם על המגרש ערב אחרי ערב כשלרוב אין לצידו לוחמים, הוא תמיד חשב "קבוצה" גם כשלא הייתה קבוצה שחשבה אותו. המקרה של שני הפוורדים האלו הוא המקרה הכי קיצוני שמשקף כמה הישגים קבוצתיים לא יכולים להיות המדד היחיד לדירוג יכולת אישית. *הכותב מעריך את דאנקן בטירוף וחושב שהוא אחד השחקנים הגדולים אי פעם. כל ניסיון לשייך לכותב פגיעה בשמו הטוב של טים יענה בטוקבקים זועמים וחסרי פרופורציה מצד הכותב |
