0
0
דווין בוקר כתבה מקיפה: הסיטואציה שבה שחקן נמצא היא חשובה מאוד. במיוחד אם מדובר ברוקי שרק הגיע לליגה. הסיטואציה יכולה להשפיע על איך הוא יתפתח, איך הוא ישחק, מה יצא ממנו ובמקרים מסוימים אפילו תשפיע על ההישגים של כלל הקבוצה.
נכתב על ידי : יונתן לזר
שתי דוגמאות לכך הן שני גארדים צעירים מהטובים בליגה NBA כיום, דווין בוקר ו- דונובון מיטשל. שניהם כשרוניים בטירוף והשמיים הם הגבול בשבילם מבחינת יכולת, אבל לאחד מהם יהיה הרבה יותר קשה להגיע להישגים מאשר לשני.
מצד אחד יש לנו את דווין בוקר, סקורר גדול שיכול להתפוצץ על 50 נקודות בכל ערב, אבל מוקף בחברי קבוצה שלא מתחברים לסגנון המשחק שלו. הוא נמצא בקבוצה שכבר תקופה נחשבת לאחת הגרועות בליגה, גם מבחינת הנהלה וגם מבחינת הישגים. מנגד, מיטשל משחק לצד סטארים תומכים, בקבוצה שמשתפרת משנה לשנה והעתיד שלה נראה טוב, אפילו במערב הקשוח. זו הסיבה המרכזית בעיני שבגללה לדונובון מיטשל היתה קריירה טובה בהרבה מאשר ל- דווין בוקר עד היום.
בכתבה זו נבחן את שחקני העונה הראשונה הבולטים והסיטואציות שאליהן הם נחתו, ונבחן איך זה יכול להשפיע על המשך הקריירה שלהם.
נתחיל ברוקי עם ההייפ הגדול ביותר מאז 2003, זאיון וויליאמסון.
במהלך הקיץ, הפליקנס נפרדו אמנם מהגבה, אבל הקיפו אותו בשחקנים שיאפשרו לו "להרגיש בבית". טריידים, החתמות ובחירות סידרו לזאיון קבוצה עם פליימייקרים שידעו להפעיל אותו כמו לונזו בול והולידיי וקלעים כמו רדיק ואינגרם שירווחו לו את הצבע. אם זאיון יממש את הפוטנציאל האדיר שיש בו, והפליקנס ימשיכו להקיף אותו בשחקנים הנכונים – למשל, חיזוק הצבע והספסל – השמים הם הגבול.
סרטון של דונובון מיטשל:
דווין בוקר פרטים נוספים :
לצערי, אני לא יכול לומר את אותו דבר על חברו לקבוצה במכללת דיוק, אר ג'יי בארט.
ולמה אני אומר את זה?
כי אני לא בוטח בניקס, אחד הארגונים שהכי קשה לבטוח בהם בעולם!
יש להם לא מעט שחקנים צעירים וכשרוניים בסגל כמו ג׳וליוס רנדל, מיטשל רובינסון ודניס סמית ג'וניור, אבל אלו שחקנים שסגנון המשחק שלהם לא יעבוד עם בארט. כמות הפורוורדים בקבוצה היא הזויה, והקליעה שלהם מחוץ לקשת היא לא יציבה במקרה הטוב.
מבחינת בארט ,יש קצת אור בקצה המנהרה. השחקנים הצעירים של הניקס צפויים להשתפר בתקופת הזמן של אר ג'יי בניו יורק ולכן אני לא חושב שהסיטואציה שבה הוא נמצא היא לא כל כך נוראית, אם הניקס יצליחו להתאפס ולנהל נכון את הנכסים שלהם כדי ליצור קבוצה יותר מאוזנת ומתאימה.
סרטון של בוקר במדי ניו יורק ניקס :
אתם יודעים מי לא נמצא במצב טוב? רוי האצ'ימורה.
דווין בוקר ו- דונובון מיטשל וכל שחקן שינסה להבין מה קורה שם בבירה יקבל כאב ראש. כרגע, לוויזארדס אין כיוון. הם לא שואפים לכלום, הם לא קבוצת פלייאוף אבל גם לא קבוצה שתקבל בחירה בטופ 5 בדראפט (למרות שאי אפשר לדעת עם השיטה החדשה). נראה שאין להם באמת מטרה, והספינה מנווטת באווירת "מה שיהיה יהיה".
זה עצוב, גם לאוהדי וושינגטון ולקבוצה עצמה, אבל במיוחד לרוי, שחקן צעיר עם המון פוטנציאל שיכול להתבזבז בגלל הסיטואציה שאליה הוא הגיע. בעוד שלרוב הרוקיז בדראפט האחרון יש שחקנים להישען עליהם – כמנטורים או כשותפים לפרקט – האצ׳ימורה נמצא במצב שבו אין אף שחקן שינחה אותו או שיקרב את הקבוצה שלו להישגים. הוא נמצא במצב מאוד מדכא שם בוושינגטון, ובהנחה שהקבוצה לא תצליח להיפטר מהחוזים הכבדים, נשאר לאחל לו שיסיים מהר את חוזה הרוקי שלו וימצא לעצמו בית חדש.
כדי לא לסיים באווירה מדכאת, נסיים עם ג'ה מוראנט. ראשון בולט בעיני השילוב שלו עם ג׳ארן ג׳קסון ג׳וניור. אם הצמד הזה של גארד יוצר ופורוורד ורסטילי יתחבר טוב, הם יוכלו לעשות הרבה נזק לקבוצות מולן הם יתמודדו.
לסיכום הכתבה על דווין בוקר :
מבחינת החיבור למוראנט, נמצאים בממפיס גם בראנדון קלארק וג'וש ג'אקסון, מגנים מעולים שיחפו על מוראנט בצד הזה של המגרש. בצדו השני יש לדובים את דילון ברוקס, גרייסון אלן ושוב ג'קסון ג'וניור הם קלעים מעולים מבחוץ שיחפו על החולשה של מוראנט מחוץ לקשת, וכל החלקים האלה ביחד מרכיבים קבוצה צעירה, שופעת, מעניינת ועם עתיד ורוד. רק לפני כמה חודשים ממפיס הייתה בין הקבוצות הפחות מעניינות בליגה, ולמרות שבעונה הקרובה הציפיות הן נמוכות – הציפיה לעתיד היא שהגריזליס יהפכו לקבוצה שתוכל להתחרות ברמות הגבוהות של הליגה.
אני לא מיתמם – ג'ה מוראנט יצטרך לעבוד קשה מאוד כדי שהגריזליס יצליחו. הקבוצה כאמור צעירה ומבטיחה, אבל הרבה ממימוש הפוטנציאל תלוי בו כשחקן, ובהמשך גם כמנהיג הקבוצה שתכנית המשחק סובבת סביבו. אם זה לא יקרה, שיתוף הפעולה בין מוראנט לגריזליס לא ילך טוב, ותוך כמה שנים נראה גם אותו נודד לקבוצה אחרת.
