אלכס אינגליש

דנבר והכדורסל שזרם

בדנבר הוא מצא בית מושלם. תחת המאמן דאג מו, הקבוצה שיחקה בסגנון מהיר עם המון תנועה בלי כדור. אינגליש פרח בשיטה הזו. היה לו משחק גב לסל עם יד רכה, חיתוכים חכמים וקליעה מחצי מרחק כאילו זה אימון קליעות. הוא שחרר את הכדור בנקודה גבוהה מאוד, כמעט מעל הראש ובזרוע ישרה, מה שהפך את הזריקה שלו לבלתי ניתנת לחסימה. הוא לא הכריח זריקות אלא החליק דרך ההגנה כמו מים.

לא כוח אלא הבנה

אלכס אינגליש לא היה מפלצת פיזית ולא אתלט שובר שוויון. היתרון הגדול שלו היה בראש. הוא ידע לקרוא את השומר, לזהות עזרה מאוחרת ולבחור את המקום הנכון על הפרקט שנייה לפני שהכדור הגיע. הרבה מהנקודות שלו הגיעו בלי כדרור אחד. זה היה כדורסל של IQ ולא של שרירים.

למה הוא לא קיבל את הקרדיט

הסיבה פשוטה וכואבת. הוא שיחק בדנבר שלפני ימי הפריים טיים והרשתות החברתיות. הוא לא לקח אליפות והסגנון שלו היה שקט מדי לעידן של כותרות והטבעות ראווה. אבל מי שראה משחקים באותה תקופה יודע שאם היית צריך סל בטוח, אינגליש היה אופציה הרבה יותר אמינה מהרבה שמות גדולים ממנו.

הצד הפחות נוצץ חייבים להודות על האמת, ההגנה לא הייתה הצד החזק שלו. דנבר של אותן שנים ספגה כמעט כמו שהיא קלעה. אינגליש לא היה סטופר ולא שחקן שמשנה משחק בצד ההגנתי. בפלייאוף, כשהמשחק האט וההגנות התקשחו, הסגנון הקבוצתי של דנבר לפעמים התקשה להגיע עד הסוף.

מורשת של נקודות

אלכס אינגליש הוא תזכורת לכך שגדולה לא תמיד מגיעה עם רעש וצלצולים. לפעמים היא מגיעה עם שקט, עקביות ואלפי נקודות שנערמות בסטטיסטיקה בלי שאף אחד עושה מזה עניין. מי שמבין כדורסל באמת יודע שזה אחד הסקוררים הכי "נקיים" ואלגנטיים שהליגה ראתה אי פעם.