סטיב נאש

קצת מידע על סטיב נאש: 

שם מלא : סטיב נאש

תאריך לידה : 07/021974

גיל : 47

גובה : 1.91 מטר

עמדה : רכז

מספר : 13

קבוצות :
פיניקס סאנס
דאלאס מאבריקס
לוס אנג'לס לייקרס

סטיב נאש שחקנים שקל להצביע

מנגד גם קל להצביע על שחקנים עם קריירות מאכזבות כמו ג'ף גרין או אנדרו וויגינס או סטיב נאש שרבים מדברים על אופיים הנעים והנחמדות שלהם שמתפרשת לרבים כ"רכות." הרי להיות "רך" זו כמעט קללה על מגרש הכדורסל, אתה צריך להיות קשוח! לקום ב4:30 בוקר , לזרוק 10,000 זריקות לפני הקפה של הבוקר ולצרוח על כל מי שחושב שלגיטימי לישון בשעה הזאת (אהלן , ג'ימי ) אך עם השנים גיליתי גם יחידי סגולה שהוכיחו לי אחרת. שחקנים שהראו שהם יכולים לשלב כדורסל של היכל תהילה, הישגים והצלחות , עם להיות, איך נאמר…נחמד. לנחמדות הזאת, שלעיתים מתקבלת בעולם הכדורסל כחולשה, יש לא מעט יתרונות , במיוחד בטווח הארוך.

שחקן נחמד יכול להצליח לחבר קבוצה סביבו לאורך שנים , להיות אהוב אך גם להכיל הרבה יותר כשיש כוכב חדש ואהוב לצידו. אז הנה לפניכם, השחקנים שיהרגו אתכם על המגרש, אבל ברכות. 5. דיוויד רובינסון (סן אנטוניו ספרס)- תארו לכם כוכב כדורסל עם כישרון של פעם בדור , מלך סלים וסקורר מדהים , שומר נפלא וחבר קבוצה נהדר שנפצע וגומר את העונה. תארו לכם שתוך כדי הוא רואה כל הזמן שהוא בחוץ את הקבוצה שהיה נאמן לה כל השנים עושה "תנקינג" בוטה ומזילה ריר על כוכב מכללות צעיר שהוא בדיוק על העמדה שלו. הספרס בחרו בכוכב הצעיר ששמו טים דאנקן ועוד לפני שהוא השיג משהו בקריירה התקשורת הפכה אותו לחלק מצמד עם הכוכב הוותיק ולתאום המגדל שלו.

סטיב נאש כוכב

כמעט כל כוכב היה מפרש את זה כאקט של חוסר אמון או אפילו בגידה מצד המועדון, רבים היו מנסים להוכיח שה"רוקי " הזה לא טוב כמו מה שעושים ממנו. אך התגובה הראשונה של רובינסון לדאנקן כשראה אותו משחק (לדבריו) הייתה – " או מיי גוד, אתה מדהים! יהיה לנו ממש כיף!" היכולת של רובינסון לתת לדאנקן את המקום ולאפשר לו להיות טים דאנקן היא מה שאפשרה לרובינסון לסיים את הקריירה עם שתי אליפויות לצד הכוכב הצעיר. 4. סטיב נאש (פיניקס סאנס , דאלאס מאבריקס, ל.א לייקרס)- השנה הראשונה של דירק נוביצקי הייתה קשה במיוחד, הוא הגיע עם ציפיות גבוהות מהדראפט כמי שאמור להיות "לארי בירד הגרמני" אך נתן עונה ראשונה מאכזבת. הוא התקשה להתאקלם , לא הבין את השפה והמנטליות וחשב ברצינות על לוותר ולחזור הבייתה. אך סטיב נאש היה שם בשבילו.

רכז דאלס

רכז דאלאס הצעיר, אימץ אותו , גר איתו בבית ועזר לו להבין את כל הדברים הבסיסיים שנער שמעולם לא גר לבד צריך לדעת לעשות (מרמת הכביסה ועד הקניות). נוביצקי טען בראיונות רבים ש- סטיב נאש וגישתו המדהימה, הצילו לו את הקריירה . דירק היה זקוק למשענת סטיב נאש היה בדיוק מה שהוא היה צריך. 3. דירק נוביצקי (דאלאס מאבריקס)- הגרמני המבולבל והאבוד מהסעיף למעלה , גדל להיות כוכב ענק, אך לא איבד לרגע מאופיו המקסים. רבים מחברי קבוצתו וחברי קבוצות אחרות מתארים את דירק כ"איש הכי נחמד בעולם", מצחיק חביב וממש לא מתנשא . דירק גרם לקבוצה שלמה להלחם עבורו ולהתרגש בשבילו.

סטיב נאש:

ב2011 חבורת הלוחמים שלצידו נתנו את הכל, פשוט הכל, גם בזכות רצון משותף להוכיח שהאיש הנחמד הזה, ששיחק חולה וזכה ללעג מצד ווייד ולברון , הוא אלוף וראוי להזכר ככה. 2. סטף קרי (גולדן סטייט ווריירס)-היכולת של סטף, אחרי אליפות, אחרי עונת 73 נצחונות ואחרי שני תארי MVP להכיל את דוראנט, לקבל אותו ולעשות הכל כדי לתת לו להרגיש שייך מעוררת התפעלות. סטף ידע גם להכיל בעונת 2018-2019 את הסיטואציה ההזוייה בה כל המערכת של הווריירס כולל סטיב קר מהללים את דוראנט ללא הפסקה , לעיתים על חשבונו באופן ישיר . במקום לייצר תחושה שזה מאבק כוחות סטף היה האיזון העדין שמנע מכל הקבוצה להתפרק חברתית עוד הרבה לפני הפציעות. סטף בקיץ עוד טס במיוחד ביום של הפרי אייג'נסי להיפגש עם דוראנט כדי לשכנע אותו להישאר אך זה לא חיכה לו וחתם בברוקלין .

לסיכום המאמר:

גם השנה , בקבוצה מקרטעת ומפוררת מפציעות לא שמענו את סטף מתלונן לרגע על הסגל הצולע שלו. להפך,' גם כשנפצע הוא לא פספס הזדמנות לעודד אותם בהתלהבות מהספסל. 1.טים דאנקן (סן אנטוניו ספרס)- רבים תיארו את החוויה של לשחק מול טים דאנקן כחוויה מוזרה במיוחד. הם תיארו רגעים שהוא מסביר לשחקן שמולו תוך כדי משחק איך הוא יכול להיות יעיל יותר בפוסט נגדו . לרבים זה פשוט הוציא את כל האמוציות , מי רוצה להלחם על המגרש מול כזה איש נחמד שרק רוצה לעזור לך? מעבר לכך, דאנקן היה הסיבה המרכזית ל20 שנה בהם הכל פרח מסביבו בספרס. תמיד מכיל ומקבל, תמיד חבר קבוצה נהדר. הדוגמה הכי בולטת, ב2013, אחרי שפופ הוציא אותו מהמשחק לריבאונד הגורלי שהוביל לשלשה של ריי אלן, היה כמעט מתבקש שיבקר את ההחלטה של מאמנו שבדיעבד עלתה לו באליפות. דאנקן לא הוציא מילה. הוא נשאר נאמן, לארגון , לקבוצה ולמאמן. שנה אחרי היה בורג מרכזי באליפות קסומה מול אותה מיאמי. מסתבר שלפעמים ,להיות נחמד ו"רך" זה יתרון.