כרמלו אנתוני

  יליד ברוקלין, אביו נפטר ממחלת הסרטן כשהיה בן שנתיים, והוא גדל בסביבה מלאת אלימות וסמים. היום הוא בן 35 ,כשמאחוריו 10 הופעות באולסטאר, שלוש מדליות זהב עם נבחרת ארה"ב, והוא במקום ה-17 ברשימת קלעי כל הזמנים. קלע גדול, מנהיג, אבל עם אופי בעייתי. אחרי שהוגלה מהליגה למשך יותר משנה וכבר היה מוכן לפרוש, חתם בפורטלנד והתעלה על כל הציפיות. התיישבתי לראיון עם כרמלו אנטוני, אחת הדמויות הצבעוניות והמעניינות שהליגה ידעה בשנים האחרונות.

*הריאיון הזה מבוסס על אירועים וראיונות אמיתיים, אבל לא באמת קרה. וגם אם כן, אז ממרחק של שני מטרים לפחות. 

בוא נתחיל דווקא מהסוף

כרמלו אנתוני, תודה שהסכמת להתראיין לג'אמפבול. מה שלומך ב ימים אלו? אני מרגיש טוב, חזרתי למשפחה שלי בניו יורק. מקווה שכולם בריאים ושומרים על עצמם, ומאחל החלמה מהירה לכל החולים. בוא נתחיל דווקא מהסוף. אחרי עונה של עליות ומורדות, הגעתם למרחק של שלושה משחקים מהפלייאוף. איך קיבלת את החדשות לגבי דחיית העונה?

האמת שקיבלתי את החדשות בזמן הקלטת פודקאסט עם סי-ג'יי (מקולום). גילינו תוך כדי ההקלטה ששחקן מיוטה נדבק, וכמה דקות אחר כך יצאה הודעה על הדחייה של המשך העונה. בהתחלה אמרתי שאני מעדיף לשחק באולם ריק מאשר שהעונה תידחה. אמרתי לסי-ג'יי, "אפילו לחזור מפגרת האולסטאר זה קשה, אז לחזור מהפסקה ארוכה יותר יכול להוביל להרבה פציעות ופגיעה רצינית בליגה".

כרמלו אנתוני -נכון. נתנו עונות לא רעות בסך הכל, אבל פגשנו יריבות מאוד חזקות בסיבובים הראשונים – הספרס והלייקרס. אלו היו קבוצות מגובשות וחכמות, ולא יכולנו להתמודד מולן. אחרי ההפסד לספרס הייתי עצבני מאוד, כי זו היתה העונה החמישית שלי בליגה, ובכולן הפסדנו בסיבוב הראשון. ואז מגיע עוד טרייד, אייברסון נשלח לדטרויט ובמקומו מגיע צ'ונסי בילופס. 2009-2008 היתה עונה מעניינת מבחינתך, אם אתה זוכר. כן, היו שם כמה אירועים מעניינים. היתה את הפציעה ביד שהשביתה אותי לכמה שבועות, ואז הליגה השעתה אותי כי לא הסכמתי לרדת לספסל כשקואץ' קארל הוריד אותי. אבל הכי חשוב היה לנצח סדרת פלייאוף ולהוריד את הגורילה הזו מהגב.

כרמלו אנתוני הגענו עד לגמר המערב, ואז שוב הפסדנו ללייקרס. ואז בעונה אחר כך, שוב הפסדתם בסיבוב הראשון. אחרי שבע שנים בינוניות בדנבר ביקשת לעבור, ונשלחת ב -2011 לניקס. שוב מצאת את עצמך לצד כוכב , הפעם אמארה סטודאמייר. כן, גם הפעם ציפינו להצלחות, וזה לא הלך. אמארה וצ'ונסי נפצעו, והקבוצה המשלימה לא הספיקה. הצלחנו לעבור את הסיבוב הראשון פעם אחת, אבל לא יותר מזה. ב -2014 אפילו פספסתי את הפלייאוף בפעם הראשונה בקריירה.

כרמלו אנתוני השנים בניקס לא עשו לך טוב

השנים בניקס לא עשו טוב לשם שלך. אמרו שאתה לא מסוגל לתת במה לחברים לקבוצה ושאתה מתעסק רק בעצמך ובמספרים שלך. אני בטוח שהריב המתוקשר עם פיל ג'קסון, שהוא דמות אהודה בעולם הכדורסל, לא עזר. היו שם הרבה דברים שלא הסתדרו. הוא החליט להפוך את המחלוקות בינינו לפומביות, ומשם כ בר לא היתה דרך חזרה. אני ניסיתי לתת מעצמי כמה שיכולתי, למרות שההרכבים השתנו בלי סוף ולא הרגשנו שמישהו בהנהלה של הקבוצה באמת דוחף להצלחות. ובוא נזכור שכל דבר שקורה בניו יורק מתנפח, אז החשיפה והרעש בכלל היו גדולים. ואז אתה עובר בטרייד לאוקלהומה. חתיכת שינוי. המעבר הזה היה מלא בשינויים.

כרמלו אנתוני תשובה: קודם כל, ההבדל בין הערים הוא עצום. אחרי 7 שנים בניו יורק, אוקלהומה היתה שקטה באופן כמעט מוזר. ומה שיותר השפיע היה השינוי המשמעותי בתפקיד. כל הקריירה הייתי השחקן המוביל בקבוצה שלי, ועכשיו אני נכנס לקבוצה שהיא לחלוטין של ראסל, והאופציה השנייה בהתקפה זה פול ג'ורג'. זה היה קשה להסתגל, המספרים שלי צנחו, ו החיבור הזה לא עבד. אז אתה נשלח לאטלנטה, מסכם איתם כמעט מיד על בייאאוט, ומוצא את עצמך בעוד ניסוי מעניין. כן, ביוסטון )תחילת עונת 2019-2018 .)אני הרגשתי שעוד יש לי באמת מה לתרום לקבוצה רצינית, והתפקיד שהם ייעדו לי היה מצומצם יותר. גם את זה קיבלתי. שיחקתי רק 10 מש חקים, לא התחברנו טוב בפתיחת העונה, ודי מהר הבנתי שהסיפור הזה עומד להיגמר. הם האמינו שיש להם קבוצה לאליפות עם הארדן וכריס פול, אז לא היה להם זמן להתעסק בבניית כימיה. אם הולך אז יופי, ואם לא אז לא. כשאתה משחק במחשב , כל קבוצה עם כוכבים היא מוצלחת. אבל במציאות, לוקח זמן ליצור כימיה ולבנות אמון, וגם אז זה לא תמיד ילך.כרמלו אנתוני ״אז זה לא הלך.״

כרמלו אנתוני למצב שאף אחד לא יוצרת קשר

ואז אתה מגיע למצב שבו אף קבוצה לא יוצרת קשר. כרמלו אנתוני – כן, זה היה קשה. ואי-אפשר שלא להיחשף לתקשורת. דיברו על זה שיש לי אופי בעייתי, ואני לא מבין את המקום שלי, ושאף קבוצה לא תרצה אותי. במקום מסוים זה היה נכון, אבל אלו דברים שקשה לשמוע. איך העברת את השנה הזו שבה לא שיחקת? בשנה ה זו שאלתי את עצמי הרבה פעמים, "למה". התחלתי לפקפק ביכולות שלי, התחלתי לשאול למה זה קרה לי, מה עשיתי לא נכון. המחשבות האלו ליוו אותי במשך כמה חודשים. במחנה הכדורסל שפתחתי יש הרבה ילדים, והובכתי מהשאלות שלהם – ילדים הם מאוד כנים, והם פשוט שאלו אותי "מה קרה? למה זה נהיה ככה?" והייתי מתחיל לגמגם מולם. ניסיתי להימנע מטורניר של הבן שלי כדי לא להיתקל שוב בשאלות האלו. ואז אשתי אמרה לי שאני חייב ללכת לטורניר, וכל התירוצים לא עזרו, אז הלכתי. ואז בטורניר הזה, ובאלו שבאו אחריו, פתאום קלטתי את האהבה של הילדים כלפיי. כאילו הם שכחו מה קרה, או שלא היה להם אכפת. ילדים שאמרו לי כרמלו אנתוני "אתה הגיבור שלנו", "אתה עדיין טוב", והחלטתי להשתמש במוטיבציה הזו כהשראה כדי לחזור לעצמי, בעיקר בראש. המשכתי להתאמן, אבל השקעתי יותר בהיבט המנטלי. התנתקתי מהכדורסל במובן מסוים, כי ידעתי שרק ככה אני אוכל להיות שלם עם ההחלטה לפרוש. ואז מה קרה?

ערב השנה החדשה

כרמלו אנתוני – בערב השנה החדשה הייתי בחופשה עם המשפחה שלי, ופתאום קלטתי שאני נמצא עם המשפחה ושזה מוזר לי – מה אני עושה פה, במקום לשחק? ואז גם המחשבה הזו הפחידה אותי – מה, אני מפחד להיות עם המשפחה? התחלתי לגבש החלטה שהגיע הזמן לסיים. הרגשתי שאני אוהב את המשחק אבל אני כבר לא מקבל את אותה האהבה בחזרה, אז כדאי לי להתרחק. דיברתי עם הסוכן שלי והודעתי לו שאני מתכוון לפרוש אם אף הצעה לא תגיע בזמן הקרוב, והוא ממש התנגד. אחרי כמה ימים של ויכוח, הוא התקשר ופשוט אמר "פורטלנד". כרמלו אנתוני אשתי והבן שלי תמכו ברעיון, למרות שאני לא ממש התחברתי בהתחלה. בהסתכלות לאחור, אני לגמרי מבין. קיבלתי את המרחב שלי, לא הצטרפתי לברוקלין עם הכוכבים שלה או עשיתי איזה קאמבק רועש לניו יורק. חזרתי לפורטלנד השקטה יחסית, וחזרתי להנות מהמשחק. ואז אחרי שנה לא פשוטה, אתה חוזר למגרש ומקבל הרבה אהבה מהקהל. אחרי שכבר היית מוכן לפרוש, איך זה הרגיש לחזור?

לסיכום כרמלו אנתוני:

כרמלו אנתוני – הכל קרה מאוד מהר. התייעצתי עם דיים (לילארד) וסי-ג'יי, ובתוך כמה ימים, הרעיון של הסוכן שלי הפך למשחק בכורה בפורטלנד. והרגשתי טוב, הרגשתי שאני שוב במקום שאני אוהב להיות בו, ושזה המקום הנכון בשבילי. הארגון והחברים לקבוצה קיבלו אותי בצורה מדהימה, ואני לקחתי את ההזדמנות הזו בשתי ידיים ולא הסתכלתי לאחור. אתה רואה את עצמך מסיים את הקריירה בפורטלנד?

אני חושב שהגעתי למקום נכון מבחינה מנטלית. קיבלתי ככה את המרחב שלי, ועם כמה שהם היו צריכים אותי בגלל סיבות של כדורסל, אני הייתי צריך את פורטלנד בגלל סיבות של החיים. הייתי צריך אותם בשביל להחזיר את השמחה שלי, להחזיר את האהבה למשחק, ולהרגיש שאני תורם מ הניסיון שלי לשחקנים אחרים. מבחינתי זו היתה החלטה מעולה. אני מרגיש פה טוב, ואם הם יתנו לי לסיים כאן את הקריירה – אני אשמח. משפט לסיום?