ג'ון סטוקטון

שנות התשעים היו העשור של מייקל, ולאורך העשור הזה הוא הביס לא מעט קבוצות. בפעם הקודמת סיפרנו את סיפורם של הניקס הכושלים, והיום נדבר על הג'אז, הקבוצה שהגואט דרס פעמיים ברצף בגמר. בשני דראפטים עוקבים, הג'אז בחרו את שני הסופרסטארים שעליהם נבנתה הקבוצה. וכמובן על השחקן ג'ון סטוקטון קדימה מתחילים.

בדראפט 1984 (שבו נבחרו בין היתר גם ג'ורדן עצמו, האקים אולאג'וואן וצ'ארלס בארקלי) הג'אז הלכו עם הבחירה ה-16 על פוינט גארד בשם ג'ון סטוקטון מאוניברסיטת גונזאגה. בדראפט שלאחר מכן הג'אז בחרו את קארל מאלון, הלא הוא "הדוור", בבחירה ה-13. השניים הפכו להיות אחד הצמדים המוכרים ביותר בהיסטוריה של הליגה, וממש אי-אפשר לדבר על הקריירה של אחד מהם מבלי להזכיר את השני. הם שיחקו ביחד במשך 18 עונות, רשמו 24 הופעות אולסטאר מצטברות, ושניהם לקחו חלק בנבחרת החלומות של ארה"ב. היתה כנראה ההשפעה הגדולה ביותר על עיצוב הפיק & רול הקלאסי של רכז וביגמן, ובכלל, בלעדיהם המשחק לא היה נראה כפי שהוא נראה כיום.

מידע אישי על ג'ון סטוקטון: 

שם מלא : ג'ון סטוקטון

תאריך לידה :26/03/1962

גיל : 59

גובה : 1.85 מטר

מספר : 12

עמדה במגרש : רכז

קבוצות :  יוטה גאז

מספר אליפויות : 0 

ג'ון סטוקטון מבחינת שיאים ותארים אישיים: של

ג'ון סטוקטון מוביל את ה-NBA בכל הזמנים באסיסטים וחטיפות. רכז לא אתלט שהגיע מאוניברסיטה שלא ידועה כאומת כדורסל, נראה מבוגר כבר בגיל 20, והתעלה בהרבה על כל הציפיות שהיו ממנו. מאלון שני בנקודות בכל הזמנים, שמיני בריבאונדים וזכה בשני תארי MVP. הוא היה חזק, קשוח בטירוף, ולמרות מספר פרשיות הזויות (שיספיקו לכתבה נפרדת), אני מאוד אוהב אותו כשחקן.

הצלע השלישית הייתה ג'ף הורנאסק, שאמנם כבר לא היה בשיאו כאשר שיחק בג'אז אבל הוא עדיין היה קלעי שלשות מצוין, והוסיף ריווח שהתאים למשחק של יוטה. מלבד שלושת הכוכבים, היה גם את המאמן – ג'רי סלואן, אחד המאמנים הגדולים בזמנים, וכנראה הגדול ביותר שלא זכה באליפות. כשחקן, סלואן שיחק בקבוצה שלימים תהיה היריבה הגדולה שלו, והוא בלט גם אז: הוא שיחק כשוטינג גארד, ועד היום הוא מדורג בטופ 5 של הבולס בנקודות, משחקים, ריבאונדים(!!), ודקות. סלואן הפך את הג'אז לקבוצה הכי עקבית בליגה, וביחד עם מאלון וסטוקטון הוביל את הקבוצה לפלייאוף 15 פעמים ברצף.

ב-11 השנים הראשונות

ג'ון סטוקטון – ב-11 השנים הראשונות בהן אימן את הג'אז, הם סיימו רק פעם אחת מחוץ לטופ עשר ביעילות הגנתית, היו בטופ 10 של הפרש ואחוזים מהשלוש והובילו את ה-NBA באחוזי המשחקים שבהם ניצחו. לאורך כל שנות התשעים, הג'אז הוזכרו בכל שיחה לגבי הקבוצות הטובות בליגה. אחרי הכל, שיחקו שם באותה קבוצה שני שחקני היכל תהילה בשיאם. למרות שלא היו קבוצה אהובה,

היו לג'אז כמה שחקנים שהיה כיף לראות – טום צ'יימברס ודארל גריפית' האתלטיים, ומארק איטון, וכמובן ג'ון סטוקטון הסנטר הענק ששיחק בסולט-לייק סיטי עד תחילת שנות התשעים. מנגד, למרות שלא היה להם מוניטין כמו הניקס והפיסטונס האגרסיביים \ מלוכלכים, גם הג'אז לא חפים מפשע; מהלכי פיק & רול עם מרפקים, הגנה שהיום לא הייתה מתקבלת על הדעת, טראש טוק – כל החבילה.

ג'ון סטוקטון – במדי הגאז

הג'אז הצליחו להתמודד בצורה משכנעת מאוד עם כל קבוצה אחרת בליגה במשך רוב העשור, כולל בפלייאוף. אנחנו מדברים כאן על תקופה שבה הם פגשו קבוצות כמו יוסטון של האקים, פורטלנד של דרקסלר, הסאנס של צ'ראלס בארקלי, הספרס של דיוויד רובינסון והסוניקס של גארי פייטון. המערב היה קשוח ומלא יריבות מרות. אחרי שנים שבהן הג'אז היו בין הקבוצות הטובות בעונה הסדירה אבל בפלייאוף תמיד נפלו, אחרי שהם ראו כמעט כל יריבה שלהם במערב מגיעה לגמר, הגיע תורה של יוטה: משחק 6, גמר המערב של עונת 1997, ג'ון סטוקטון קולע את אחד הסלים החשובים בקריירה שלו: באזר ביטר על הראש של יוסטון שמכריע את הסדרה ושולח את הג'אז לגמר בפעם הראשונה בתולדות המועדון.

גמר 1997

גמר 1997 עם ג'ון סטוקטון – הביא לנו את אחד הרגעים המדהימים בהיסטוריה של הכדורסל, ושל הספורט בכלל: The Flu Game, משחק השפעת. במשחק מספר 5 ג'ורדן חלה בשפעת ושיחק חולה, ולמרות זאת קלע 38 נקודות, 7 מהן בסוף הרבע הרביעי אחרי ריצת 10-0 שסידרה לבולס את המשחק ואת ההובלה בסדרה (3-2), בדרך למשחק 6 בשיקגו שבסיומו שיקגו חגגו אליפות מספר 5. עוד רגע משונה באותה סדרה, הוא הרגע הבא: המשחק הראשון של הסדרה התקיים, כך יצא, ביום ראשון.

קארל מאלון על קו העונשין, 9.2 שניות לסיום, שוויון 82. סקוטי פיפן ניגש אליו ואמר את המשפט הבא: “The Mailman does not deliver on Sunday”. בתרגום חופשי, "הדוור לא עובד ביום ראשון" – כאמור, הכינוי של מאלון היה "הדוור", וכמובן שיום ראשון הוא יום המנוחה בארה"ב. הפלא ופלא, מאלון מחטיא את שתי זריקות העונשין. השליטה עברה לשיקגו, וג'ורדן דאג להכריע את המשחק, איך לא, על הבאזר.

לסיכום המאמר ג'ון סטוקטון:

בשנה לאחר מכן, במשחק 6 של גמר 1998 הבולס שוב הראו אופי, ולימדו אותנו מה זה קלאץ'. פיפן, למרות שהתמודד עם פציעת גב קשה, שיחק 26 דקות וסיים עם מדד +\- של 16+, הכי גבוה בקבוצה. אבל ברור לכם שההצגה שייכת לאיש אחר. 42 שניות לסיום המשחק, יתרון 3 לג'אז. הכדור אצל מייקל, והוא פשוט עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: לסיים משחקים. התקפת בידוד:

ג'ורדן מקבל את הכדור מפיפן וחודר לסל על ביירון ראסל, העזרה מגיעה מאוחר, והוא מסיים בליי-אפ קליל תוך 5 שניות. בהתקפה הבאה של הג'אז, מאלון מקבל את הכדור בפוסט עם הגב לסל, מייקל מתגנב מאחוריו וחוטף את הכדור. הבולס יוצאים להתקפה, ראסל האומלל שוב נגד ג'ורדן באחד על אחד,

וזה פשוט לא כוחות. ג'ורדן מצליח להתנער ממנו ולעלות מחצי מרחק, לזריקה שתיזכר לימים בתור The Last Shot. שיקגו עולים ליתרון, ג'ון סטוקטון עוד הספיק לזרוק שלשה אחרי פסק הזמן אבל החטיא, ושיקגו חגגו אליפות שנייה ברציפות על חשבון יוטה, הפעם מול האוהדים המאוכזבים של המפסידה. בעונות הבאות, יוטה אמנם המשיכו להצליח בעונה הסדירה, אך אכזבו בכל פעם מחדש בפלייאוף. הם החלו בדעיכה, עד שב-2003 ג'ון סטוקטון תלה את הגופייה, מאלון עבר לקבוצת הכוכבים של הלייקרס בניסיון נואש (שלא צלח) להשיג טבעת, ותקופת הג'אז נגמרה. הרבה בגלל התולעת, הווינג-מן הטוב בכל הזמנים, והעז.