0
0
אומנות לחימה- הדור החדש של השומרים מתנפל באגרסיביות על מהפכת השלשות- ינון בר שירה – בזמו שחלקנו היה עסוק בתלונות על מהפכת השלשות בנ.ב.א, נראה שלא מעט קבוצות חיפשו בקדחתנות את תרופת הנגד. אם בעידנים קודמים האלמנט הבסיסי ביותר לכל הגנה איכותית היה ענק מאיים שיחכה בצבע וינופף "לא לא לא" באצבעו לעבר שחקני ההתקפה, בעידן של ימינו, בו שחקנים יכולים לעלות לזריקה מכל מקום במגרש פחות או יותר, הנוכחות של מפלצת הצבע כבר הרבה פחות מפחידה, בטח כשרגליה של מפלצת הצבע אינן מסוגלות למרדף מהיר אי שם מעבר לקשת.
אבל אחרי לא מעט חיפושים, זה נראה שתרופת הנגד נמצאה השנה. שם מעבר לקשת צריך שחקנים שישמרו כמו סופת טורנדו. תפקידם של הגארד/עלוקה ושל המעופפים מעמדות הכנף (ממש רציתי להמשיך את המטאפורה של הקוסם מארץ עוץ, אבל לכתוב "הקופים המעופפים" היה גורר האשמה רצינית בגזענות) שפעם היה משני הרבה יותר בגלגל החיים של הגנת הכדורסל, הפך להיות קריטי.
לפתע, רוב קבוצות ההגנה הכי טובות בליגה מציגות לנו בגאווה נוסחה שונה לחלוטין שלא מתחילה בהכרח מהרים פרוטקטור.
שומר מצויין
הרטנשטיין הוא שומר מצויין, גם שנגון וגוגה שומרים טוב, אבל כדי להבין את הכח של הגנות העלית צריך להתחיל מהשומרים שמעבר לקשת. למרות שמספר הגגות בליגה זהה פחות או יותר השנה לשנים הקודמות ישנה עלייה תלולה ויוצאת דופן בכמות החטיפות (11% יותר משנה שעברה) ובמספר איבודי הכדור (8% יותר משנה שעברה).
העובדה שהשופטים בליגה, אחרי פתיחת עונה קצת מבולבלת, חזרו לשרוק הרבה פחות על מגע מחוץ לקשת עוזרת מאוד ללחץ הזה על הכדור. אמנם יש עליה קלה בממוצע העבירות (19.3 לעומת 18.7 עונה שעברה) אך עדיין מדובר בהכי מעט עבירות שנשרקו אי פעם מלבד אלו שנשרקו בעונה שעברה.
קבוצות ההתקפה מבינות יותר ויותר שהטריקים הישנים לסחיטת עבירות לא עובדים כמו פעם וקבוצות ההגנה מתחילות להתאקלם למציאות החדשה בה לא כל נשיפה אגרסיבית על שחקן ההתקפה ממול היא עבירה אוטומטית.
אבל האם הלחץ המוגבר על הכדור מייצר הגנה טובה יותר? בהחלט כן!
אם ניקח לדוגמה את אורלנדו מג'יק. חבורת הקסם מדיסניוורלד סיימה את העונה שעברה עם ההגנה השנייה בטיבה (דירוג הגנתי 111.5). השנה הדירוג הזה לא היה מכניס אותה אפילו לטופ 10 של ההגנות בליגה. המג'יק השנה
עם ההגנה השלישית בטיבה רק בזכות שיפור מטורף של 4.1 נק' בדירוג ההגנתי.
הסלטיקס לעומתם, השתפרו רק בחצי נקודה בדירוג ההגנתי וזה דרדר אותם מההגנה השלישית בטיבה שנה שעברה להגנה העשירית בטיבה השנה.
זה לא רק בצמרת- כל ממוצע הנקודות בליגה ירד ב1.2 נק' למשחק השנה (ו1.7 מהעונה שלפני), זה אולי נשמע מעט אך זה שינוי מגמה משמעותי מאוד אחרי שנים בהם ממוצע ההגנות רק עלה בכל עונה.
הלילה בחצי גמר הגביע תהיה לנו הזדמנות נהדרת להכיר את התופעה הזו מקרוב, כששתי קבוצות הגנה מדהימות יאמללו אחת את השניה לקרב בין שתי ההגנות הטובות בליגה
מצד אחד- אוקלהומה סיטי ת'אנדר, שמצליחה לשמור על הגנה מדהימה ללא השחקן ההגנתי החשוב ביותר שלהם, צ'ט הולמגרן, שצפוי לחזור עוד כחודשיים-שלושה. איך הם עושים את זה? עם חבורת בולדוגים ייחודית שמתנפלת על כל נתיב מסירה.
קייסון וואלאס, לו דורט, אלכס קארוסו, שיי, ג'יי דאב ואארון וויגינס מייצרים עומק בלתי רגיל של שחקנים שמסוגלים לשמור 1-4 (במקרה של דורט וג'יי דאב גם על עמדה 5) ולעשות זאת עם אנרגיה בלתי נתפסת. בזכות האינטליגנציה ויכולת החיפוי הנהדרת של כולם שחקנים כמו שיי וג'יי דאב יכולים להתנפל על נתיבי המסירה ולחטוף בהבנה שיהיה מי שיכסה את "החוב" אם ההימור ייכשל.
מהצד השני- יוסטון רוקטס של אימה יודוקה שמוביל אף הוא קבוצת גארדים נשכנים שמתבססת על חילופים אגרסיביים והתנפלות על קווי המסירה. ואן וליט וברוקס תמיד היו שומרים טובים אך לצידם גם ג'יילן גרין השתפר הגנתית בצורה יוצאת דופן ומנצל את האתלטיות שלו לאגרסיביות הגנתית. ג'בארי סמית אמנם מתקשה בהתקפה אך מציג ורסאטיליות הגנתית בלתי רגילה לצד שנגון שנראה הרבה יותר טוב כרים פרוטקטור מהסאבוניס שציפו שיהיה.
אבל הסיפור ההגנתי של יוסטון לא יהיה שלם בשום צורה בלי צמד הבולדוגים האתלטיים שעולים מהספסל- "תאומי הטרור" טארי איסון ואמן תומפסון הם יחידת חיסול הגנתית בפני עצמה שמשבשת כל ניסיון ותרגיל יצירתי מולם.
בצד השני של הגביע, במזרח, אנחנו יכולים לראות את הצד השני של המטבע.
הצליחו לנצח בקושי
מילווקי באקס, שהצליחו לנצח בקושי את אורלנדו מג'יק ברבע הגמר, למרות ההיעדרות של פאולו באנקרו ופרנץ ואגנר, מתבססים מאוד על מודל הרים פרוטקטורים הישן עם ברוק לופז ויאניס. שניהם מדהימים בהגנה על הטבעת אך טובים הרבה פחות מול שחקני הפרמטר (יאניס השנה רע מאוד בהגנה סוג על השחקנים האלו), זה פשוט לא מספיק. מילווקי מדורגת 18 בהגנה העונה, כשקבוצות עם גארדים איכותיים נוטות לחגוג עליהם.
דווקא אורלנדו שהפסידה ברבע הגמר היא ההגנה השלישית בטיבה בליגה בעיקר בגלל הגנת הפרמטר הנפלאה עם סאגס שמסתמן כמרקוס סמארט החדש (או ג'רו הולידיי, תלוי כמה אתם מאמינים בהתקפה שלו), עם אנתוני בלאק המצויין ועם הגנת ווינג אדירה של וונדל קרטר וג'ונתן אייזיק.
לסיכום:
אטלנטה, שתתמודד הלילה מול מילווקי, ניצלה את הגנת הפרמטר הרעה של הניקס (מה המצב מיקאל ברידג'ס?) והראתה שאפשר לבנות הגנה סבירה אפילו לצד טריי יאנג.
ההוקס מדורגים 15 בליגה בדירוג הגנתי, בזכות השומרים האדירים שלצד טריי- דייסון דניאלס, מלך החטיפות של הליגה שעבר תמורת דז'ונטה מארי ומשחק כמו איך שציפו שדז'ונטה ישחק כשעבר להוקס. הוא נלחם על כל חסימה, מתנפל על כל מתקיף שמולו והופך את חיי המתקיפים שמול ההוקס לקשים בהרבה. יחד עם ג'יילן ג'ונסון, ריזאשה והאנטר, ההוקס מצליחים דרך ההגנה לבנות את הקבוצה האידיאלית מסביב לטריי יאנג.
אז רוצים לראות הגנות נושכות ואגרסיביות? רוצים לראות מלחמה על כל חסימה? רוצים לראות חיפוי הגנתי ואנרגיות בלתי נגמרות? רוצים לראות כדורסל איכותי של שחקנים שיותר מהכל רוצים לנצח?
זה הזמן לזנוח את הפנטזיה הנוסטלגית על הניינטיז ולזרוק לפח את קלטות הוידאו הישנות של אבא (אלא אם כן הוא ממש יתבאס עליכם) – תראו הלילה את הבאקס מול ההוקס ובמיוחד את הת'אנדר מול הרוקטס. הליגה השתנתה, לטובה. חצי גמר הגביע הלילה יהיה חלון ראווה נפלא לשינוי הזה
