פורשים כנפיים

יוסי
4 0
Read Time:4 Minute, 50 Second

אחת ההתפתחויות המעניינות בשנים האחרונות היא עלייתם של שחקני הכנף. אחרי שבמשך שנים הכדורסל היה ידוע כמשחק עם חמש עמדות (PG,SG,SF,PF,C), הגישה המרכזית בקרב מרבית הצוותים המקצועיים מחלקת את השחקנים לשלוש עמדות בלבד . מוביל כדור או שניים (בדומה לפוינט גארד הקלאסי של פעם), ביג-מן (סנטר של פעם) ושניים-שלושה שחקני כנף (ווינג) .

 

 

פורשים כנפיים- ינון בר שירה

 

 

מה נדרש מאותם שחקני כנף קלאסיים? קודם כל הגנתית להיות מסוגלים לשמור על מגוון רחב של שחקנים, משחקנים כמו דונובן מיטשל או דווין בוקר לשחקנים כמו פסקל סיאקם או אנתוני דיוויס. ככל ששחקני הכנף יהיו יותר ורסטילים הגנתית כך הקבוצה שלהם תוכל להרשות לעצמה לבצע חילוף על כל חסימה בפיק אנד רול. בעידן בו כמעט כל שחקן עם מרחב סביר יכול לקלוע שלשה פנויה, הצורך באותם שחקני ווינג שיוכלו להתחלף בינהם בלי להתקע בחסימות הולך וגדל.

 

 

הם מתחלקים לשניים

 

 

התקפית הווינגס מתחלקים לשניים-שחקני 3&D שיקלעו את השלשה הפנויה ויתקפו קלוזאאטוס (השחקן שבא לעזרה על החדירה ורץ לעצור את השלשה שלהם) או לחילופין ווינגס שהם כוכבים. בפלייאוף למובילי הכדור הנמוכים הרבה יותר קשה לייצר זריקה כשהכל תקוע, והווינג הפיזי הוא לרוב זה שיכול הרבה יותר לחדור בפיזיות לצבע ולייצר סל או פאול כשהמשחק נתקע וההגנה מתכווצת. זה לא מקרי שמאז 2011 (דירק נוביצקי) כל הזוכים בתואר הMVP של גמר הNBA היו ווינגס.

 

 

העמדות הווינג חשובות

 

 

לכן, עם השנים הולכת ומתחזקת הגישה שעמדות הווינג חשובות בהרבה מכל העמדות האחרות ואם לא מדובר בפער כישרון משמעותי, תמיד יעדיפו לבחור ווינג על פני ביג-מן למשל. ביג-מנים סבירים ניתן למצוא בזול יחסית בשוק החופשי. ככה זה, היצע וביקוש. קבוצה זקוקה לשניים-שלושה כאלו טובים וזהו. היא זקוקה להרבה יותר ווינגס בשביל לתפקד. אך מהצד השני, ספר הדרישות משחקן הכנף הממוצע מורכב בהרבה ממה שנדרש למשל מביג-מן או ממוביל כדור. מוביל כדור הצעיר כמו טריי יאנג או ג'ה מוראנט לרוב יבצע עבודה התקפית דומה למה שעשה בקולג'. הגנתית, אם הוא בקבוצה טובה יהיו ווינגס וביג-מנים שיחפו עליו. מהצד השני אם הוא בקבוצה חלשה, לאף אחד לא יהיה איכפת מההגנה שלו.

 

 

צעיר כמו אייטון

 

 

גם הדרישות מביג-מן צעיר כמו אייטון או ווייזמן מבחינה הגנתית יכולות להיות מורכבות אם מדובר בהגנת חילופים או הגנת הדג', אך לעיתים קרובות מאמנים מצליחים לייצר הגנה המאפשרת לגבוה לעשות "דרופ" בפיק אנד רול (ללכת אחורה ולהגן על הסל) , אלמנט פשוט יחסית שרובם עשו לפני כן. התקפית גבוהים לרוב לא נדרשים לייצר לעצמם והם יכולים להתבלט התקפית בשלב מוקדם בזכות הנתונים הטבעיים שלהם. לעומת זאת, ווינג צעיר לרוב ידרש בהתחלה להבנה מורכבת בהרבה הגנתית והתקפית. מתי להגיע לעזרה? מתי לבצע חילוף? מתי לצאת על הקלעים?

 

מתי לבוא לעזרה בחדירה גם על חשבון "הפקרת השחקן שלך" לקליעה חופשית או בק -דור? גם התקפית הווינג הצעיר נדרש להבנה מורכבת הרבה יותר. בקבוצות רבות יהפכו אותו בהתחלה להיות 3&D ויצפו ממנו קודם כל לתפור את השלשות הפנויות ולנוע ללא כדור, גם אם אלו שחקנים שלרוב הצליחו לפני כן בדרכים אחרות. לאחר מכן, אותו ווינג צעיר ינסה להבין, מתי לתקוף קלוזאאוטס, מתי להוביל כדור ולהזמין פיק אנד רול , איך להצליח לאזן בין העובדה שהוא לא ראה כדור שלוש התקפות לבין העובדה שהמהלך הנכון הוא מסירה מהירה לשחקן פנוי יותר.

 

 

להתפתח במהירות

 

 

אך משום מה, אנחנו עדיין מצפים מאותם ווינגס צעירים להתפתח במהירות כמו ממובילי הכדור , גם כאשר מרבית שחקני הכנף בליגה שהפכו לשחקנים מובילים התפתחו לאט. קוואי לנארד, ג'ימי באטלר ופול ג'ורג' הם הדוגמא הקלאסית לשחקני כנף שהצליחו בשלב יחסית מוקדם להתבלט כמגינים טובים אך רק בשנתם הרביעית או החמישית (במקרה של קוואי) הצליחו לעבור בקושי את ה20 נק' במשחק.

 

אם כך, מדוע אנחנו מופתעים כל פעם מחדש כששחקני כנף פורצים מאוחר? אם נבחן את מהלך הקריירה של שחקן כמו ג'יילן בראון או אפילו שחקן כמו ג'רמי גראנט נראה דמיון רב לקצב ההתפתחות של קוואי, באטלר וג'ורג'. כולם הצליחו להפוך לכוכבים רק לאחר שצברו ניסיון רב , פיתחו את הכח הפיזי, הבנת המשחק וחשוב מכך, קיבלו סוף סוף אור ירוק ממאמן הקבוצה שלהם להוביל כדור בפיק אנד רול ולא רק לתקוף קלוזאאוטס או לקלוע את השלשה הפנויה.

 

 

מה הלאה?

 

 

אז מה אפשר ללמוד מזה הלאה? לוקח זמן לפרוש כנפיים ואנחנו זקוקים לסבלנות. הרבה סבלנות. בשנה הרביעית אנחנו לרוב יודעים טוב להבין איזו רמה מוביל הכדור או הביג-מן הולך להיות והאם מסתתר שם אולסטאר פוטנציאלי. לעומת זאת, עדיין יכול להיות ווינג בשנתו הרביעית שנראה כמו רול פלייר איכותי ועוד שנה -שנתיים יהיה כוכב קבוצה. אז לקנות מראש את חולצת האולסטאר העתידית של או.ג'י אננובי? לא בטוח. אבל בהחלט אפשר לראות תסריט כזה מתרחש. אז איזה עוד ווינגס יכולים לפרוש כנפיים בשנים הבאות?

 

לגבי שחקני השנה הראשונה עוד מאוד קשה להגיד. יקח עוד הרבה זמן עד שנבין איזה שחקן יתפתח מפטריק וויליאמס, אייזיק אוקורו או דני אבדיה. אך כבר מהשנה השנייה אפשר לראות שחקנים שנתנו עונת רוקי סבירה ה ופתאום נראים טוב בהרבה כמו קלדון ג'ונסון מסן אנטוניו שגורר מאוהדי ספרס רבים השוואות מלאות התלהבות לקוואי הצעיר או דיאנדרה האנטר שאחרי עונת רוקי מאכזבת מאוד נראה השנה פשוט נהדר, הגנתית והתקפית, והראה שיש לו פוטנציאל להיות שחקן גדול. הפציעה שלו פגעה מאוד בתפקוד הכנפיים של הנצים מאטלנטה.

 

 

לסיכום המאמר:

 

 

בשנה השלישית, מיקאל ברידג'ס מפיניקס עם הגנה מדהימה ויכולת קליעה מצויינת השנה פורץ והופך להיות אחד ה3&D הטובים בליגה. האם עוד שנה-שנתיים הוא יוכיח שהוא הרבה מעבר לזה? סיכוי לא רע בכלל. גם דונטה דיוונצ'נזו שהיה מאוד לא יציב בעונות הראשונות במילווקי, נותן הגנה נהדרת וקולע ב41% משלוש. סיכוי לא רע בכלל שבעתיד יתפתח להיות מעבר. אז מי מהם יפרוש כנף ויגיע לתקרת היכולת שלו? מי יתקע במקום? עוד אין לדעת, נסתרות דרכי הווינג. הרבה מאוד תלוי בסיטואציה, באימון ובאמון שהוא יקבל מהמערכת. בואו נקווה שחלק מהשמות שציינו פה עוד שנה-שנתיים יהפכו להיות שמות של אולסטארים. כי כשווינג פורש כנף ומעלה את רמתו לכוכבים, אין מראה יפייפה מזה.

Happy
Happy
0 %
Sad
Sad
0 %
Excited
Excited
0 %
Sleepy
Sleepy
0 %
Angry
Angry
0 %
Surprise
Surprise
0 %

Average Rating

5 Star
0%
4 Star
0%
3 Star
0%
2 Star
0%
1 Star
0%

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Next Post

המקום הלא נכון בזמן הלא נכון

אנחנו מכירים שחקנים ענקיים כמו סטף קרי או ג'יימס הארדן שמתאימים לכדורסל המודרני כמו כפפה ליד. מה זה מתאימים? הם מגדירים אותו. מצד שני, יש שחקנים שהרבה מאיתנו חושבים שאם הם היו משחקים ב-NBA של פעם, הם היו סופרסטארים.     במקום הנכון, בזמן הלא נכון. כתב: יונתן לזר ערך: […]
תמונה של המקום הלא נכון בזמן הלא נכון

אולי תאהב גם

דילוג לתוכן