3
0
רגע לפני שמתחיל הפלייאין, אחת מהקבוצות המדוברות ביותר בליגה היא דווקא כזו שנשארה מחוצה לו – הלוס אנג'לס לייקרס, אשר רק אתמול פיטרו את מאמנם, פרנק ווגל. הפיטורין של ווגל לא הגיעו בהפתעה ובימים האחרונים היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שהלייקרס ילחצו על ההדק, ובכל זאת, אני מרגיש שנעשה כאן מעט עוול לווגל.
רותם אלרן כותב לנו על הפרידה של הלייקרס מווגל, שווה קריאה!
קודם כל, הכישלון של הקבוצה (ולא רק של המאמן פרנק ווגל ) לאורך העונה נובע ממספר סיבות הכוללות בנייה לא חכמה של הסגל, חוסר התאמה של ראסל ווסטברוק ופציעות בצרורות. אתחיל עם בניית הסגל בשילוב עם ווסטברוק, מאחר והשניים האלו הולכים יד ביד – בדומה למה שקרה בקאבס בקדנציה השנייה שלו בקבוצה, לברון היה מעורב יותר מדי בהחלטות שהתקבלו בקיץ, מה שגרם להבאה של ווסטברוק והחוזה המנופח שלו (מנופח ברמה שאם מסתכלים על החוזה של שחקן כמו קווין לאב כבלון מסיבות, החוזה של ראס הוא צפלין). החוזה של ווסטברוק, יחד עם אלו של לברון ודיוויס, גרם לסתימה רצינית בתקרת השכר ובעקבותיה חוסר מסוגלות להביא שחקנים באיכות גבוהה לסגל.
◄ פרנק ווגל הטעות עם ווסטברוק
מעבר לחוזה, ווסטברוק עצמו היה נזק העונה – למרות שהרכז היה אמור להיות השחקן השלישי בטיבו בסגל לוס אנגלס הלייקרס העונה, הקבוצה משחקת יותר טוב כשהוא מחוץ למגרש, דבר שניתן לראות בכך שהקבוצה מחזיקה בנט רייטינג של 4.0- כאשר הוא על המגרש, בעוד בלעדיו היא עומדת על 1.6-. על הנייר, זהו לא הפרש גדול או יוצא דופן במיוחד, אבל עצם כך ששחקן שהיה מיועד להיות מהטובים בסגל גורם לקבוצה להיות פחות טובה כאשר הוא משחק זו בעיה משמעותית ולא רק בעיה של המאמן פרנק ווגל כמו שהרבה חושבים.
הסיבה השלישית לפיטורי המאמן
וכעת לסיבה השלישית לפיטורים של פרנק ווגל , הלא היא הפציעות – כיאה לקבוצה כזו זקנה, לא מעט שחקנים החמיצו כמות דו ספרתית של נקודות ב-LA העונה, כשבראשם לברון (26) ודיוויס (42), שני השחקנים הטובים והחשובים ביותר עבור המועדון. בשל הפציעות החוזרות ונשנות של דיוויס, לברון נאלץ לשחק לא מעט דקות כסנטר של הקבוצה בפועל. התקפית, לברון בסנטר היה סידור לא רע בכלל, אך הבעיה הגדולה יותר הייתה בצד השני של המגרש. בגיל 37 לברון כבר לא המגן שהיה בשיאו, ורואים את זה בצורה מובהקת כשהוא נאלץ לשחק כגבוה ראשי הגנתית, בעיקר לאור כך שאין לו את אותה אקספולסיביות שהחזיק בה בשיאו.
3 הסיבות לפיטור פרנק ווגל
כפי שניתן לראות, שלושת הסיבות האלו לא קשורות אל פרנק ווגל, ומעבר לכך היצירתיות שהפגין עם ההצבה של לברון כסנטר ראויה להערכה. קל לשכוח שרק לפני שנתיים וחצי הקבוצה בסגול וזהוב זכתה באליפות, כשבאליפות הזו חלק נאה מהקרדיט מגיע גם לווגל שהנחיל משמעת הגנתית נהדרת בעונת האליפות ובזו שאחריה, בעוד השנה הפציעות של דיוויס בשילוב עם העברה של קק"פ וקוזמה ועזיבה של קארוסו גרמו להגנה להיות חלשה בהרבה ממה שהייתה אמורה להיות.
לסיכום המאמר:
חלק מהאשמה כן צריכה להיות מוטלת עליו, אבל בדומה למאמנים קודמים של לברון הוא פוטר בשל סיבות שלא בהכרח היו קשורות באופן ישיר אליו. בסופו של דבר מישהו צריך להיות השעיר לעזאזל והפעם הוא נבחר, אך בעתיד הקרוב והרחוק ייתכן שנראה השפעות שליליות מההחלטה הזו, כשכרגע מועמד בכיר להחלפה שלו בקבוצה הוא דוק ריברס, מאמן שלא הוכיח את עצמו בפועל ומחזיק בהרבה יותר מדי קרדיט ביחס לחלקו בהישגים של הקבוצות אשר אימן לאורך שנותיו בליגת הנבא.
