0
0
"אנחנו משחקים טוב! באמת! אני חושב שיש לנו סיכוי לפלייאוף" ■ לאחר תשעה משחקים ולמרות שהם נמצאים במאזן שלילי של 5-4 אני יכול להגיד בבטחה שקליבלנד משחקים טוב ■
כתב – מתנאל אלאשבילי (ערך: גילי פרידלנדר)
יותר טוב ממה שכולם ציפו, יותר טוב ממה שהחליטו כל מיני פרשנים. קליבלנד בארבעת המשחקים האחרונים הראתה סוג של הצהרת כוונות – טאנקינג לא בא בחשבון!
אי שם בעיר אפורה באוהיו נמצאת הקבוצה שאני אוהד, קבוצה שגורמת לי להתרגש כל פעם מחדש – גם אם עולים לפלייאוף וגם אם מגרדים את תחתית הטבלה. כנראה שלא הרבה מכם ראו משחק של קליבלנד העונה, המשחקים שלה לא משודרים וגם מעטים יעשו את המאמץ כדי למצוא משחק שלהם במיוחד. אפשר לראות היילייטס, אולי לקרוא קצת סטטיסטיקה – וברוב המקרים, כאן זה ייגמר. הכתבה הזו כאן כדי לספר לכם מה השתנה, למה אני כל כך אופטימי, ומה הקשר לטים דאנקן ודיוויד רובינסון?
◄ אז מה נשתנה?
הילד הצעיר ששר את השיר המוכר בשולחן הסדר של קליבלנד הוא קולין סקסטון. הילד בן ה-20 רצה שינוי, הוא רעב להצלחה, והנה הגיע משב רוח מרענן – ג'ון ביילין, מאמנה החדש של הקאבס. זוהי קבוצתו הראשונה של ביילין ב-NBA עד כה, שצבר את ניסיונו באימון מ-1978 (!!) ועד העונה שעברה במכללות. כלומר, אין מנוסה ממנו בעבודה עם שחקנים צעירים, שלעתים קרובות גם קשה יותר להשתלט עליהם. סקסטון הוא דוגמא טובה לשחקן כזה – הנחישות שלו מהולה בהרבה עקשנות, ובעונה שעברה הוא סיים עם אחוזים רעים בעיקר בגלל ניסיונות כניסה לסל שלא צלחו.
ביילין הטמיע שינוי בדפוסי ההתנהגות של הגארד הצעיר. הוא מוסר הרבה יותר, עדיין חודר לסל בכוח אבל גם נמנע מלהסתבך מול שחקני פנים, שגם מולם הוא לומד להסתדר (תשאלו את וונדל קרטר ג'וניור, הוא עוד בטראומה מהפוסטר שאכל). ביילין העביר את סקסטון לעמדת הקלע, מה שמאפשר לו לנצל את יכולות המסירה וחכמת המשחק שלו, מבלי שהתנעת ההתקפה תהיה תלויה בו. בכך גם התפנתה עמדת הרכז לבחירה החמישית בדראפט האחרון, דאריוס גארלנד:
◄ ומה איתו באמת? קליבלנד עשו בשכל כשבחרו בו?
עד כה, הסטטיסטיקה של גארלנד לא מרשימה במיוחד. כ-37% מהשדה ו-3.9 אסיסטים למשחק, הרבה פחות מהמצופה מרכז פותח. מנגד, הסטטיסטיקה היא לא הכל. גארלנד מנהל את המשחק בצורה מצוינת ומאפשר לסקסטון להתמקד במה שהוא עושה הכי טוב – לקלוע. עוד מוקדם לקבוע האם הוא האיש לתת לו את המפתחות לניהול הקבוצה, אבל מי שראה אותו משחק יעיד על השקט שהוא משרה על השחקנים שלצדו, בבגרות לא אופיינית לבחור בן 19 בלבד.
◄ מה עוד מתחבר?
אחד הכלים החזקים ביותר שיש לקליבלנד ואף אחד לא מדבר עליו הוא הספסל הנפלא שלה. למרות שהרוטציה מהעונה הקודמת התקצרה, שחקני הספסל בקליבלנד מהווים גם הם עמודי תווך בתוכנית המשחק. ביילין נותן להם את הצ'אנס גם ברגעים משמעותיים במשחק, כמו רגעים שבהם צריך לסגור פער, והם מספקים את הסחורה.
שחקן אחד שכבר עונה שנייה ברציפות עושה את העבודה שלו בשקט מהספסל הוא ג'ורדן קלארקסון. ה"רוצח השקט" הוא סקורר נהדר שיכול לקלוע מכל מקום במגרש, מוציא לפועל בדקות שבהן שחקני החמישייה תשושים, והוא חלק בלתי נפרד מהרוטציה של הקאבס. הוא אמנם עוד לא ברמה של הגדולים במשבצת השחקן השישי (לו וויליאמס, ספנסר דינווידי וטרנס רוס למשל), אבל קלארקסון ממשיך לעבוד קשה ומספק דקות טובות. הוא הבין שכדי להיכלל בדיבור על תואר השחקן השישי הוא יצטרך לשפר גם את ההגנה, ועבד עליה הרבה במהלך הקיץ. ניהול התקפה ותרומה משמעותית ביחד עם הגנה לוחצת ואינטנסיבית, ויש לנו כאן מועמד רציני לתואר – אל תישנו על ג'ורדן קלארקסון! (למה הכל נשמע יותר טוב באנגלית?)
◄ עוד שחקן חשוב ברוטציה של קליבלנד
עוד שחקן חשוב ברוטציה של הקאבס, הוא אחד שאוהדי הקבוצה מאוד מחוברים אליו. לארי נאנס ג'וניור, הבן של אגדת הקבאלירס שכיכב במדיה אי שם בשנות ה-80. ג'וניור מקבל המון קרדיט לאחר שחתם בעונה שעברה על חוזה לארבע שנים, ומוכיח שהוא הרוויח ביושר גם את החוזה וגם את התשואות מהקהל. המשחק שלו בצבע ויכולות הריבאונד השתפרו, ואמנם הוא עדיין עובד על הזריקה שלו, אבל עם ממוצעים של כמעט 10 נק' ו-7 ריב' למשחק, נאנס פתח את העונה בצורה לא רעה בכלל. התרומה שלו בעיני גדולה יותר מהסטטיסטיקה: הוא שיפר גם את משחק הפוסט שלו, והפיק אנד רול שעובר דרכו ויכול להסתיים בדאנק מהדהד זו סיבה בפני עצמה לצפות במשחקים של הקאבס.
שאר שחקני הספסל פחות משמעותיים בשל רוטציה מאוד קצרה. עם זאת, יש לזכור שקליבלנד בחרו העונה שלוש בחירות בסיבוב הראשון: את גארלנד המוזכר לעיל בבחירה החמישית, את דילן ווינדלר שפצוע כעת בבחירה ה26 ואת קווין פורטר ג'וניור בבחירה ה-30. בואו נדבר קצת על פורטר ג'וניור: הגארד בן ה-20 נחשב לאחת מגניבות הדראפט – בתחילה היו שאמרו שייבחר בטופ 5, והוא צנח בדירוג כל הדרך למקום ה-30. בינתיים הוא בעיקר מצדיק את הירידה במיקום הבחירה שלו – הוא מעופף, אפילו אדיש, ולמרות שיש לו כוח מתפרץ מטורף והוא סקורר מצוין הוא עדיין מדשדש. אם יתאפס ויביא לידי ביטוי את היכולות שלו, הוא יוכל לחזור למעמד "הסטיל של הדראפט".
◄ אז איך טים דאנקן ודיוויד רובינסון קשורים?
יש עוד שני שחקנים שלא דיברתי עליהם – שמרתי את הטוב לסוף. שני עמודי התווך המרכזיים של הקאבס, מגדלי התאומים בגרסה המודרנית. הם כנראה הצמד הכי אנדרייטד בליגת הנבא והם מציגים יכולות של שחקנים בפריים. שתי מפלצות בצבע שעושים חיים קשים לכל שחקן פנים שמגיע לאוהיו. קווין לאב וטריסטן תומפסון.
מה לא אמרו עליהם? קווין לאב זקן, צריכים לעשות עליו טרייד, הוא לא מה שהיה פעם, הוא נפצע. תומפסון מעופף, קרדשיאן הרגה אותו, הוא משחק בסגנון שלא תואם את המשחק הנוכחי, הוא רק ריבאונדר טוב.
◄ שניהם השתיקו את כל מי שזלזל בהם
קווין לאב מציג יכולת נפלאה, שהולכת ומזכירה את קווין לאב שראינו במינסוטה. לאב בגרסא הבוגרת אמנם זורק פחות, אבל הוא משאבת ריבאונדים (13.4 למשחק!) ואחרי תצוגה של 20 ריבאונדים מול שיקגו, ברור שקיבלנו העונה קווין לאב לוחם עם רצון ותשוקה. בנוסף ליכולת הריבאונד המטורפת והקליעה היציבה, לאב מציג גם יכולת מסירה בפוסט, אותה הוא הוסיף למסירות הארוכות שמאפיינות אותו ("מסירות פוטבול" אם תרצו) ובעיני מזכיר אפילו את ניקולה יוקיץ' בהיבט הזה. הצניעות והמנהיגות של לאב נותנים את הטון בקבוצה, ולמרות שבהגנה יש עוד לאן להשתפר, לשמחתו יש על מי לסמוך:
◄ טריסטן תומפסון, אימת הסנטרים בליגה!
הוא קולע באחוזים מעולים והיעילות שלו בפוסט הגיעה לרמה מטורפת. הוא הוסיף לארסנל ההתקפי שלו מהלך קטלני: הוק ביד שמאל. תומפסון אמנם זורק ביד ימין, אבל הוא הרגיל את עצמו לעלות לזריקות וו ביד שמאל, דבר שמאוד מקשה על השומרים שלו. בנוסף למשחק בפוסט, טריסטן שיגע את כולנו כשקלע שלשה ראשונה בקריירה. הוא בלבל המון אוהדים, כולל אותי, עם הזריקה הזו.
◄ סימן לבאות, או סתם מזל?
מלבד השיפור בפוסט, תומפסון גם שיפר את התנועה שלו ללא כדור, במה שנראה כמו סנכרון טלפתי בינו לבין לאב. הוא למד שהוא צריך לנוע יותר טוב ללא הכדור ולא לחכות בצבע. לראייה, במשחק הבית הראשון של הקאבס מול אינדיאנה קווין לאב מסר תשעה אסיסטים, חמישה מהם לתומפסון שכבר מבין את התנועה של לאב ויודע להתמקם כמו שצריך.
שני הגבוהים של הקאבס מציגים שילוב בין סגנון המשחק הישן והמחוספס, שמאפיין בעיקר את תומפסון, ביחד עם סגנון המשחק החדש שמבוסס על קליעה ומאפיין את לאב. השילוב הזה יוצר צמד קשוח ומפחיד בצבע, ומובן שההשוואה למגדלי התאומים של סאן אנטוניו רחוקה מהמציאות בשלב הזה – אבל עם הכישרון וסגנון המשחק של השניים, יש לקאבס המון מקום לאופטימיות.
אז לקליבלנד אומנם אין סופרסטאר, המון מעריצים והיסטוריה מרשימה, אבל יש להם כדורסל צעיר ותוסס. אז צפו בהם, ותהנו מחוויית כדורסל מלהיב שנמצאת ממש מתחת לאף שלכם. הם לא יאכזבו.
