0
0
■ הוא לא זכה באף תואר בעשור האחרון, הרבה פעמים זה גם פגע בהכרה שלו כשחקן גדול – אבל הוא אחראי על כל אחד מהרגעים שהפועל תל אביב תרצה לזכור (מאז הוקמה מחדש) ■ רביב לימונד הגיע למקום השלישי אצלנו ברשימת המועמדים לשחקן העשור – לא מסכימים? הכתבה תשנה את דעתכם ■
כותב דניאל ליפשיץ
קל לשכוח את רביב לימונד כשמזכירים את השחקנים הישראלים הגדולים של הדור האחרון. הוא לא היה בכותרות כמו שגיא פניני היה, הוא לא לקח אליפות או גביע בעשור האחרון. בנבחרת שיבק העדיף את הלפרין עליו, והוא גם לא שיחק לאורך שנים ב-2 הקבוצות עם התקציב הגדול ביותר כמו שעשו שאר השחקנים ברשימה. אבל בדיוק בגלל זה הוא מיוחד.
◄ בתחילת העשור לימונד הספיק להתאכזב ממצבו במכבי תל אביב
לשחק במנורקה מהליגה הספרדית הקשוחה, ולחזור ארצה. הוא קיבל באשקלון כמות דקות מטורפת וגם כמעט העלה אותה לפיינל פור, וגם העביר עונה במלחה תחת שרון דרוקר. אבל אף אחת מהן לא סיפקה לו בית.
ביולי 2013 רביב הפתיע כשחתם בהפועל תל אביב. דאז קבוצת אוהדים קטנה, עם תקציב די קטן, ולמרות כל ההיסטוריה המפוארת – לאדומים אפילו לא היה אולם ביתי. ואיכשהו אחד הישראלים הבכירים בליגת העל דווקא די אהב את זה. הקומבו-גארד נתן עונה פסיכית – כשירד מ-14 נקודות רק פעמיים מתוך 27 משחקים ששיחק באותה עונה. עם ממוצעים של 18.8 נק’ ו-4.4 אס’ הוא סיים במקום הרביעי בליגה (הגבוה ביותר בו הפועל ת”א סיימה מאז הקמתה מחדש) והעפיל לחצי גמר גביע המדינה. לימונד הוכיח שהוא הישראלי הטוב בליגה לאותה עת, כשנבחר לשחקן הישראלי ולחמישיית העונה בטקס המצטיינים.
◄ ההפיכה לסמל באדום
לפני שנמשיך לעונות הבאות של לימונד בהפועל תל אביב, חשוב לעצור ולהסתכל מי היה בסגל של הפועל תל אביב באותה עונה מצוינת (2013/14) תחת ארז אדלשטיין? אנשים נוטים לשכוח ששאר המועמדים לשחקן העשור ברשימה שלנו שיחקו ברוב הקריירה עם סגל מעולה שעזר להם להגיע להישגים ולתארים, שוב – אותם תארים שרביב לא קטף. ואלה שמות; בקאדר הישראלי ניתן למנות את גולן גוט (דאז בקושי בן 20), יותם שירן, טמיר אריאלי, רום גפן, מתן נאור (בן 33 ומעבר לשיא).
במצבת הזרים תמצאו את וינסנט קאונסיל, אנתוני מארשל – שני שחקנים שהוחלפו אחד בשני בשל היכולת המאכזבת. כמובן שרביב שיתף פעולה עם שולדבראנד, קרלון בראון וג’וש אוואנס – אבל עם סגל כזה – חייבים לתת לו כמה נקודות זכות.
◄ עונת 2014/2015
נמשיך לעונת 2014/15 – רביב ביצע את הסבת התפקיד משוטינג-גארד ובמהלך העונה שיחק כרכז. זה לא עבד לרביב ולא לאדומים. עונת הבכורה בדרייב-אין התחילה דווקא טוב במהלך הליגה הסדירה, אבל האדומים אכזבו בפלייאוף כשהודחו בסוויפ מול ירושלים. זה לא הפריע ללימונד להיות ה-Disher הישראלי הכי טוב בליגה; בעמדה הפחות-טבעית שלו, הוא חילק 6 אס’ למשחק באותה עונה (!), שני רק לג’רמי פארגו.
לימונד עבד קשה במהלך הקיץ כדי לחזור חזק יותר. בעונה לאחר מכן רביב חזר להיות מלך הסלים הישראלי (16.8 נק’ למשחק), אחרי עונה אחת ללא זכיה בקטגוריה. בניגוד לעונת 2013/14, הוא גם הגיע בכושר שיא לפלייאוף; עד כדי כך שאחד ממשחקיו באותו פלייאוף הוא גם שיא הקריירה שלו בנקודות (27), באותו משחק נגד הפועל ירושלים ברבע הגמר. האדומים היו במרחק סל אחד מפיינל פור (אותה עונה עם נייט רובינסון, רותבארט ושרון אברהמי), ולבסוף הודחו עם 3-2 לירושלים במשחק החמישי.
◄ אפילו הפציעות לא שברו אותו
גם הרגע הזה לא שבר את רביב, לא זה ולא העונה שאחריה (נפצע המון). הוא נשאר בהפועל, הוא רצה להצעיד אותה קדימה. בעונת 2017/18 זה סוף-סוף קרה. בגיל 33 ואחרי פציעות לא קלות, הוא הצליח לייצר רצף יציב של משחקים טובים. האחוזים הזכירו את העונה הטובה בקריירה (48 ל-2, 39 ל-3), שיתוף הפעולה עם מקניל ובנקס היה נהדר, והאדומים הצליחו לעלות לפיינל פור. זה אמנם נשמע משהו קטן, אבל זה קרה לתל-אביביים רק פעם אחת מאז הקמתה מחדש.
מצחיק לחשוב שגם העונה האחרונה של רביב שנחשבה לגרועה ביותר – בסה”כ לא הייתה כזו רעה. 5.5 אס’ למשחק, נפל בחצי נקודה בלבד מעונת הפיינל פור, 12.5 נק’ מדד. יציבות זה שם המשחק.
אז נכון, הוא לא השחקן הכי נוצץ ברשימה. אבל להיות ישראלי מוביל ולקחת את הפרויקט של קבוצת האוהדים של הפועל תל אביב – ולהצעיד אותה קדימה, זה לא פחות מרשים. בכל הרגעים לימונד היה שם – בעונת השיא, בפתיחת הדרייב אין, בקבלת סרט הקפטן ממתן נאור, בעלייה לפיינל פור. לא תמיד היו לו את השותפים הכי חזקים למשימות אליהן יצא ושאף לנצח – אבל היציבות שיצר לעצמו לאורך שנים, היא זו שהביאה לו את המקום השלישי.
