■ נכון, יש עוד עונה שלמה לפני שיכריזו על שחקן העשור בליגת העל ■ אבל אם אפשר להקדים וליצור עבורכם עוד פרויקט מעניין, אז למה לא? ■
בכל פרק נכתוב על מועמד מסוים, מה עשה בעשור הנוכחי, וגם למה פחות מגיע לו לזכות. עקבו אחרינו בהאשטג #שחקןהעשור.
והפעם בפרק – אלו שכמעט נכנסו.
◄ גל מקל
הרכז יצא לא פעם מגבולות הארץ במהלך העשור האחרון, וזה כנראה יוריד בסיכוייו לזכות בתואר. אבל דווקא על זה גם אפשר להעריך אותו – הוא שיחק ב-6 מועדונים כשחקן זר, וגם הלך לו די טוב. אפילו לא החשבתי את דאלאס והפליקנס, אליהן הגיע בזכות מוטיבציה שאף היא ראויה להערכה. אבל שוב, מה שמביא לו את נקודות הזכות זו הקריירה שלו בארץ, בואו נדבר עליה קצת. הוא התחיל את העשור באליפות היסטורית בגלבוע גליל, אי שם ב-2010.
איכשהו מכבי תל אביב התעקשה לפספס אותו. גם אחרי שזכה בתואר "תגלית העונה" ב-2009 (חרגתי קצת מהעשור), גם אחרי שניצח אותה בגמר הפיינל פור כשחקן מוביל, היא פשוט אמרה "לא". וזה בסדר, אם תשאלו את אוהדי מכבי חיפה כמובן. הירוקים קפצו על המציאה ונהנו מעונה מצוינת של הרכז; מקל הספיק לזכות באליפות ברוממה, ועל הדרך הוא גם הוביל את חיפה לגמר הגביע (שם הפסידה לצהובים, למרות 28 נק' של מקל). באותה עונה מקל נבחר הן לשחקן העונה, הן לחמישיית העונה והן לשחקן המצטיין בגמר. הוא הפך לשחקן השלישי בהיסטוריה שלוקח 2 תוארי אליפות ישראליים עם מועדונים שאינם מכבי תל אביב.
כאמור, האוהדים הצהובים זוכרים את מקל די לרעה. אבל גם כשחזר מהגלות באמריקה ובאירופה למכבי תל אביב – והספיק לשחק חצי עונה בלבד, הוא זכה בתואר "חמישיית העונה". זה אומר הרבה. ממוצע האסיסטים שלו באותה עונה היה פסיכי (7.4), כולל משחק אחד עם 16 כאלה, נגד קריית גת.
ככל הנראה שכל אלו לא יספיקו למקל – זאת בשל תקופה ארוכה כליגיונר ביבשות השונות.
◄ אבי בן שימול
דוגמא למישהו שלעולם לא עזב את ארץ הקודש, ועשה חיל בעיקר בחצי השני של העשור. למען האמת, כבר מ-2008 הוא היה שחקן מוביל, אבל הוא הפך לשם-דבר של ממש בכדורסל הישראלי בעיקר במדים הכתומים. 3 עונות שהפכו אותו לסוג של סמל בעיר היין (כולל אליפות סנסציונית), הוא נלחם על תואר "מלך האסיסטים" כמעט בכל עונה ב-5 השנים האחרונות, כשהוא היחיד שזכה בתואר פעמיים ברצף מאז קורי גיינס ב-2003. זוכרים את 16 האסיסטים שציינו לטובה בפסקה על גל מקל? אז הוא עשה את זה פעמיים נגד שתי התל אביביות, באותה עונה (!) שחלפה כעת. 'אב"ש', ממוקם במקום החמישי בטבלת כל הזמנים בקטגוריית האסיסטים, עם יותר מ-1,500 כאלה לאורך הקריירה. בעונה שעברה הוא הוביל את אילת ושאר שחקניה המצוינים (על אף בעיות כספיות), עד לפיינל פור – שם הפסידה בשנייה האחרונה לאלופה מתל אביב.
אז איך הוא בכל זאת לא מועמד? אבי בן שימול לא השחקן הכי נוצץ, למרות כל מה שסיפרנו למעלה. הוא כנראה גם לא מוערך מספיק, והרבה פעמים ראוי היה להיכנס לסגל הנבחרת (זומן רק פעם או פעמיים בעשור האחרון). בגיל 35 בן שימול מזכיר לנו שהוא כמו יין, אבל הרשימה המצוינת דחקה אותו החוצה.
◄ טל דן
מאז 2011 לגבוה מוויילס הייתה רק קבוצה אחת, ולנו זה מרגיש שהוא הרבה יותר מבוגר מ-32. ועדיין בגיל כזה הוא נכנס לחמישייה השנייה של העונה. לא ממש מפתיע, טל דן הוא עוד אחד מהשחקנים הטובים-אך-לא-נוצצים שיש לנו להציע. טל דן תמיד היה שחקן אול-אראונד מצוין שעושה הכל; מתי לאחרונה ראיתם ביג-מן ישראלי שמוסר 4.3 אס' למשחק? אפשר להמשיך לדסקס על האיזון בקטגוריות בהן טל דן שולט.
לפני כ-4 שנים שבר שיא קריירה בנק' (29), אשתקד שבר שיא קריירה בריב' (14), ולפני כ-3 שנים הוא שבר את שיא הקריירה באסיסטים (10). ראוי לחזור ולהדגיש שטל דן לא עזב את נס ציונה גם בליגה השנייה, וסביר להניח שקיבל הצעות מליגת העל באותם זמנים. אין לדעת מה היה קורה אם היה עובר לקבוצה עם תקציב גבוה יותר, ואם היה פורץ לתודעה קצת מוקדם יותר.
הרבה ראו בו כשחקן נבחרת לגיטימי בהיעדר גבוהים בכושר משחק טוב, אבל לא תמיד יש מקום לכולם. בדיוק כמו ברשימת המועמדים שלנו.
נתראה בפרק הבא, בו תגלו מי יהיה המקום ה-5 ברשימת המועמדים שלנו לשחקן העשור.