0
0
תודה, דוויין וייד – הפלייאוף כבר התחיל אבל עדיין שוררת תחושה מוזרה, כשווייד לא נמצא בו. ענבר תמיר נפרד מהשחקן שגרם לו לאהוב את הליגה הטובה בעולם, ולוותר על כמות גדולה של שעות שינה. גילוי נאות – לפני תחילת הכתבה, זהו פוסט אישי, לא דעה ולא קביעת עובדות. אני גם לא מדבר פה על סטטיסטיקה או על נתונים.
גילוי נאות נוסף – הכותב בכלל אוהד בוסטון סלטיקס.
את אהבתי לנבא התחלתי בגלל טעות של טויז אר אס. השנה היתה אז 2009, הגיע אוקטובר, ו-2k חדש יצא לשוק. היו לי רק מאה ושמונים שקלים, אז חשבתי, אם יצא אחד חדש, הישן זול יותר בוודאות. אוכל לקנות אותו, ובמקרה הכי גרוע אם לא הגיע הזמן לקנות סימס. הגעתי לחנות, והתחלתי לבדוק מחירים, סימס נמכר ב190 ש"ח, 2k9 נמכר ב200 ש"ח ו-2k10 נמכר ב-180 ש"ח. הסתכלתי על המוכר ושאלתי אותו למה המשחק החדש עולה פחות מהישן. לא היתה לו תשובה כמובן, אז כך יצא שקניתי את משחק הנבא הראשון שלי.
דוויין וייד – קריירה
כמו כל שחקן פתחתי קריירה בתור רכז (בתקופה שהיה מקש לסיבסוב) והגעתי לאורלנדו שהיתה לא רעה בכלל. הווארד, קרטר, נלסון, ברנס, לואיס, רדיק, גורטט ועכשיו ענבר תמיר. סיימתי עם השחקן הזה קרוב ל-4 עונות והשחקן שהיה לי הכי קשה מולו, היה לא אחר מוויד. 4 משחקים בעונה הסדירה וסידרה בפלייאוף סידרו יריבות בין הקבוצות של פלורידה (בעולם הבדיוני של השחקן שלי) ויריבות ביני לבינו על התארים האישיים החלה. לאט לאט התחלתי לראות ש- דוויין וייד הופך לשחקן האהוב עלי, נשארתי בלילה לראות אותו משחק ואפילו ראיתי את הדאנק על אנדרסון ורזאו. אותו אחד שלברון אמר עליו "זה היה גדול, קרוב לוודאי אחת מעשר ההטבעות הגדולות בכל הזמנים". ראיתי באופן קבוע סרטונים שלו וניסיתי לחקות (בלי יותר מדי הצלחה) את החדירות שלו, את הדרך שבה שבר את ההגנה ואיך נראה כאילו הוא משחק בהילוך ראשון.
סרטון של דוויין וייד
לסיכום המאמר – דוויין וייד
באותו קיץ ביקרתי בארה"ב והשגתי כרטיסים למשחק הראשון של לברון, דוויין וייד ובוש במיאמי. נהנתי מכל רגע של וויד על המגרש, על ההטעיות הקטנות שעשה ועל הזרימה ששיחק בה. היום, 9 שנים לאחר המשחק הראשון (ועשרה משחקי 2k בבית), חשוב לי לומר לווייד תודה, לא על השחקן שהיית ועל כמה אליפויות הבאת, אלא תודה על כך שגרמת לי לקום בלילה ולהתחיל להבין את המשחק לעומק. על כך שגרמת לי להתחיל לכתוב על המשחק ושנתת לי את המתנה הכי גדולה ששחקן יכול לתת לאוהד, גרמת לי פשוט לאהוב את המשחק. קשה לראות את הפלייאוף בלעדייך. אז דווקא עכשיו, כשהוא לא שם – תודה, דוויין וייד.
