קארל מלון

בתור ילד, אף אחד לא חולם להיות כמעט אלוף. אנחנו תמיד מדמיינים את התמונה הזו שלנו עם הגביע, כולם מריעים, כולם מתרגשים, אחרי סל בשנייה האחרונה. אך חלום הוא כמו תמונת סטילס קפואה, אנחנו לא מתעסקים במה קורה לפני ואחרי שהחלום מתגשם, או לא מתגשם, המציאות, לעומת זאת, היא לא כמו תמונת סטילס, היא יותר כמו תוכנית טלוויזיה ארוכה במיוחד, שממשיכה הרבה שנים אחרי אותה תמונה.

איזה לוזר עדיף להיות? סייר צ'ארלס או קארל מלון הגדול?-ינון בר שירה

מידע אישי קארל מלון:

שם מלא : קארל מלון

תאריך לידה : 24/07/1963

גיל : 58

מספר נקודות בקרירה : 36,928

גובה : 2.06

עמד במגרש: פאוור פורוורד

בחירה להיכל התהילה : החל משנת 2010

קארל מלון אחת הסיבות לראות כדורסל

אגב טלוויזיה, אחת הסיבות הכי טובות לראות משחקי NBA היא לצפות בשידורים של TNT, במיוחד במחצית. ארני ג'ונסון מנחה את הפאנל הכי טוב שיש עם שלושה כדורסלנים אדירים. שאקיל אוניל, קני סמית וצ'ארלס בארקלי. שאק מצחיק וחד, קני אוהב לרוץ על הפרקט באולפן ולנתח מהלכים אך הכוכב האמיתי הוא בארקלי והשחקן קארל מלון.

עם לשון מושחזת, לא מוותר לאף שחקן ואומר תמיד את שעל ליבו. אך כל פעם שהוא אומר משהו בסגנון "אם ג'ואל אמביד רוצה לקחת אליפות…" שאק יקטע אותו ויגיד "מה אתה יודע על אליפויות?" , ערב אחרי ערב לבארקלי יש תשובה חדה על כל ירידה של חבריו אך בחוסר שלו הוא חייב להודות, פעם אחרי פעם. ב1993 בארקלי היה בשיא הקריירה ולקח את הMVP של הליגה אך בגמר ג'ורדן ושיקגו שלו היו פשוט טובים יותר. בארקלי ב1993 היה השחקן הכי טוב בעולם, חוץ מג'ורדן, פיניקס הייתה הקבוצה הכי טובה בעולם,חוץ משיקגו.

קארל מלון בתור ילד

כבר בתור ילד, דאגו ללמד אותי בכיתה ש"אף אחד לא זוכר את הסגן של בר כוכבא" מקום שני לא נחשב, כמעט לא נחשב, "חוץ מ…" לא נחשב. בארקלי יודע את זה, ועדיין בוחר פעם אחר פעם, ערב אחרי ערב להתייצב מול המצלמות, גאה במה שעבר ובמי שהוא. "התחלתי את סדרת הגמר במחשבה שאני השחקן הכי טוב בעולם" הוא אמר בכנות בסדרה "הריקוד האחרון" "בסיום סדרת הגמר נאלצתי להבין שיש כדורסלן שהוא פשוט טוב ממני.".

בארקלי ו- קארל מלון ניסה בסוף הקריירה שלו "לרדוף אחרי טבעת האליפות" ולקחת את האליפות הנכספת כשהצטרף לאלופה יוסטון של דרקסלר ואולג'ואן, אך נכשל. שוב. שאקיל וקני לא שוכחים את זה לבארקלי, ומזכירים לו ולכל עולם הכדורסל שוב ושוב- בארקלי לעולם לא יזכה באליפות. הוא לא חלק מהמועדון הזה.

נאלץ להפסיד

לעומתו, בסיום השושלת השנייה של ג'ורדן, עוד PF היסטורי נאלץ להפסיד לשיקגו, גם הוא אחרי עונת MVP. קארל מאלון. ב1997 וב1998 הוא הפסיד בשתי סדרות סופר צמודות ואיבד הזדמנות פז לאליפות. בסיום הקריירה, גם מאלון ניסה "לרדוף אחרי טבעת האליפות" ולקחת את האליפות הנכספת כשהצטרף ללייקרס של שאקיל וקובי, אך נכשל.

שוב. אך קארל מלון לעומת בארקלי, בחר בדרך ההפוכה. הוא נעלם מעין המצלמה והתמקד בחיים פשוטים ורחוקים מבארקלי שנות אור וזרקורים. בעלים של שתי סוכנויות רכב ביוטה, וחנות לציוד גריל בלואיזיאנה שבעיקר אוהב לבלות את זמנו הפנוי בדיג. שניהם הפסידו, שניהם מתאימים להגדרה המדוייקת של המושג הכי בזוי בתרבות התחרותית של ארה"ב, "לוזרים".

לסיכום המאמר קארל מלון: 

אך איזה לוזר עדיף להיות? כזה שבוחר לעמוד בגאון מול כולם ולהגיד-"הפסדתי, אז מה? לא בושה להיות מקום שני. זה לא הופך אותי לפחות גדול." או זה שבוחר לעזוב את הכל ולהשכיח את עצמו כמה שיותר. קארל מלון לא יפרשן משחקים, לא יעשה סרט על עצמו ולמען האמת…ביחס לעובדה שהוא השחקן שקלע הכי הרבה נקודות בכל ההיסטוריה חוץ מקארים עבדול ג'אבר (כן…שוב "חוץ מ…")

לא תמצאו כמעט אוהדים שיגנו עליו בדיונים היסטוריים או כאלו שיספרו עליו אגדות. אם מזכירים אותו הוא יהיה תמיד חלק מצמד עם סטוקטון או זה שהפסיד לג'ורדן. אני יכול להבין את הצורך להתרחק, אך במובנים מסוימים אם כבר להיות "לוזר", הייתי רוצה להיות בארקלי. כי הי…גם אם השורה התחתונה היא לא מה שהוא רצה…הדרך ל"כישלון" של בארקלי וכן קארל מלון הייתה כל כך מלהיבה ומרגשת. אחרי הכל, אולי אחד שיודע להנות ולהתגאות במה שהשיג ולעמוד בגאווה מול הכישלון, יש סיכוי שבעצם הוא "ווינר"?