דרק פישר

לאורך ההיסטוריה בליגת הכדורסל הטובה בעולם, כל אלופה כמעט התאפיינה בסופרסטאר אחד או יותר שמוביל אותה וכמה שחקנים משלימים שעושים את התפקיד שלהם בצורה הטובה ביותר במינימום הדקות שהם צריכים בשביל להגיע לניצחון.

למרות זאת, עוד מצרך יקר לכל קבוצה ששואפת להגיע הכי רחוק שאפשר הוא "האיש למשימות מיוחדות" שלה, זה שעולה מהספסל או פותח בחמישייה, והוא בעל תפקיד מוגדר וברור כמו להציק לשחקן הטוב ביותר בצד השני, לקלוע את השלשה המכריעה במשחק או לגרום להתקפה של היריב לקרטע ולהרוס את תוכנית המשחק שלו. בטור הזה אספתי את כמה מהשמות המעניינים ביותר שהיו בקטגוריית האיש למשימות מיוחדות, אחד בכל עמדה, ששינו את הקבוצות שלהם ועזרו להם בדרכם המיוחדת לקחת אליפויות.

דרק פישר

רוברט הורי- "big shot bob " . האיש שמאמצע שנות התשעים עד אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000 , היה האיש שכל קבוצה שרצה לאליפות רצתה שיישב על הספסל שלה, ורק ימתין לרגע בו תצטרך אותו. כשנתיים בלבד אחרי שנבחר בדראפט על ידי יוסטון עזר לה להגיע למעמד הגמר וקלע סלים חשובים בפלייאוף מול סאן אנטוניו וכמו כן מול אורלנדו מגיק בסדרת הגמר בנבא הראשונה שלו.

משם הדרך נסללה להורי להפוך לשחקן "שניות אחרונות" מהגדולים שהיו במשחק כשהמשיך לסמן ניצחונות חשובים במשחקים צמודים במדי הלייקרס, ואותה סאן אנטוניו שניצח בתחילת הקריירה. הורי פרש ממשחק פעיל ב2007, שנתיים בלבד אחרי האליפות האחרונה בה זכה שהייתה השביעית שלו ולמרות שאינו חבר היכל התהילה, עולם הכדורסל רוכש כבוד עצום עבור הפורוורד החד שעונד על שבע מאצבעותיו טבעות אליפות משלוש קבוצות שונות. הורי מעולם לא הרבה לקלוע בצורה מסודרת, עם פחות מ-8 נקודות למשחק בעונה הסדירה ו8 בדיוק בפלייאוף, אך קבוצות רבות בליגה מתכווצות למשמע השם רוברט הורי, האיש והאליפויות.

דרק פישר – המצטיין

דרק פישר – עוד לייקר מצטיין שהוא בעלים גאה ללא פחות מ-5 טבעות אליפות, כולן אגב, במדים הצהובים סגולים. הרכז שבילה את רוב הקריירה שלו כשחקן ספסל, ידע תמיד מתי להיות שם כשצריך אותו ושתי הדוגמאות הכי טובות לזה הן כמובן השלשה עם 0.4 שניות על שעון הזריקות ששלח את סאן אנטוניו הביתה, והדוגמא הפחות מוכרת היא כאשר בתו הצעירה של דרק פישר חלתה בסרטן נדיר בעיניים ונזקקה לטיפול רפואי דחוף, כאשר התאפשר לו, עלה דרק פישר על טיסה היישר ליוטה בה שיחק באותו זמן והגיע למשחק באמצע הרבע השלישי

. התוצאה ? חטיפה מידיו של ברון דייוויס ששלחה את המשחק להארכה, ושלשת ניצחון באותה ההארכה. גם כשהתבגר וחזר ללייקרס עזר לקובי בראיינט ופאו גאסול להכין את הקרקע לשתי אליפויות נוספות שהאדירו את הקריירות של שניהם עוד יותר והוא באופן טבעי, קצת נעלם מהמרקע בחגיגות האליפות, גם הרביעית וגם החמישית במספר.

חייב לשתף אתכם במשהו

רון ארטסט\מטא וורלד פיס\מטא סנדיפורד- ארטסט וכן דרק פישר – חייב רגע לשתף במשהו : אני כותב את הטור הזה, והמילה היחידה בשם של הבחור הזה שלוורד שלי יש בעיה איתו היא ארטסט, מוזר לא ? בכל מקרה, האיש השנוא יותר בדטרויט של תחילת שנות ה-2000, תמיד העדיף את הצד ההגנתי של המשחק מאשר ההתקפי, מה שהפך אותו לטפיל לשחקני היריבה מולה שיחק ולא משנה המעמד או חשיבות המשחק, הבחור הזה תמיד משחק בשביל לנצח, וכל האמצעים כשרים.

שחקן ההגנה של העונה ב2004, הוא בעל עבר כמעט פלילי ב-NBA וחתום על התקרית האלימה ביותר בתולדות הליגה, הלוא היא ה"malice in the palace " בה טיפס השחקן אל היציעים בשביל להכות אוהד שזרק עליו כוס עם קרח אחרי שרב עם בן וולאס שחקן הפיסטונס, ולמרות החלק השלילי בסיפור, אין ספק שמדובר בבחור שהניצחון הוא מעל להכל אצלו, ולמרות שזכה באליפות אחת בלבד במדי הלייקרס, הוכיח את עצמו כבחור שאפשר לסמוך עליו שיציק יעצבן ואפילו יותר מזה מול כל שחקני ההתקפה בקבוצה היריבה.

אחד מהברגים המרכזיים

ברוס בואן – אחד מהברגים העיקריים באחת השושלת הגדולות בתולדות הליגה, היה הטייפ-קאסט המושלם לשחקן משלים שפשוט בא לעבוד ולא לעבודה. למרות העובדה שהיה אפור עד כדי כאב, גרג פופביץ' ידע שבשביל להיכנס לראש ולגופייה של השחקן הטוב ביותר ביריבה, בואן הוא ההימור הטוב ביותר שלו.

סטיב נאש יודע את זה טוב מכל שחקן אחר בליגה, כשבואן במספר תקריות הצליח להוציא את הרכז הקנדי משלוותו ובאחת מהן אף שבר את אפו תוך כדי משחק מה שהוביל לתגרה גדולה בין שתי הקבוצות, כשבואן מורחק רק מאותו משחק בסדרה. בסאן אנטוניו יודעים לתת כבוד כשצריך, לכן מאז פרישתו ב2009 הפרישה הקבוצה מטקסס את המספר 12 אותו בואן לבש בעת שהתחיל פחד בשחקני ההתקפה היריבה.

לסיכום המאמר דרק פישר

דניס רודמן – כן כולנו ראינו את "הריקוד האחרון". כן כולנו יודעים כמה דניס רודמן היה טוב בתור הצלע השלישית באחד מהטריוז הטובים בהיסטוריה. אבל דניס רודמן, היה האיש הטוב ביותר דווקא לשמור נגדם, בעת ששיחק עם ה"באד בויז" מדטרויט מול מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן בשלב מוקדם יותר בקריירה שלהם. פיפן ורודמן אף החליפו ביניהם מהלומות במשחק באחת מסדרות הפלייאוף בה הפיסטונס ניצחו את הבולס שבשלב שלפני תחילת השושלת הגדולה, נראתה כמו קבוצה שעלתה למגרש בשביל לחטוף מכות רצח, ורודמן היה אחד מהבולטים ביותר בהתעללות הפיזית והמנטלית שהעבירו השחקנים מדטרויט את אלו משיקגו.

מאוחר יותר כשהגיע לשיקגו, השתמש באותם תרגילים שהפעיל נגד פיפן וג'ורדן על קארל מאלון, וגם אותו הצליח להוציא מהכלים עד כדי כך ששניהם הורחקו ממשחק פלייאוף. רודמן כיאה ל"תולעת" אמיתית, נכנס ל"זון" של משימה מיוחדת כשכל פעם שם המשימה הוחלף, אך שיטות הפעולה לא השתנו הרבה וזה הביא אותו להיות לא רק אחד משחקני ההגנה הטובים אי פעם, גם אחד המעצבנים ביותר שדרכו על המגרש.