הגנה נבא מודל 2023

יוסי
1 0
Read Time:7 Minute, 36 Second

למה ההגנה בנ.ב.א טובה בהרבה ממה שאתם חושבים? -ינון בר שירה
לפני שלוש שנים כתבתי את הכתבה הכי יעילה שכתבתי בחיי. אחרי שעות על שעות של מלחמות חסרות תכלית מול מגיבי פייסבוק בהן כתבתי מחדש את אותו כתב ההגנה על ליגת הNBA, כתבתי כתבה שיכולתי להעתיק אותה לכל מי שהגיב לי. ככה יכולתי גם לספק את הצורך המפגר שלי להסביר למלא אנשים שחושבים אחרת ממני למה הם טועים לדעתי וגם לא לאבד עשרות שעות של זמן פנוי.
אבל מה הבעיה? שלוש שנים אחרי אותה כתבה מרגיש לי שאני משתף גזיר עיתון. העולם התקדם, הטיעונים נגד הגנת הליגה השתכללו וצריך להוציא כתבה מעודכנת

אז הנה! לכל מי שקרא בזמנו ולמי שרוצה לקרוא שוב. כתב הגנה- מודל 2023. כותב ינון בן שירה

אנחנו רואים בימים אלו טירוף של סקוררים. כל לילה ישנה תצוגה אישית שמטריפה את הרשת החברתית. לוקה דונציץ עם טריפל דאבל של 60 נק', מיטשל עם 71, יאניס עם רצף משחקים של 45 מק' ו-20 ריב'

 

הגנה נבא מה משותף לכל אותם המשחקים?

 

מה משותף לכל אותם משחקים? כמובן, התגובות אליהם שמאשימות את ההגנות של ליגת הNBA בכך שלא ניסו לעשות דבר לעצור את התצוגות האלו. הרי הכל בעונה הרגילה "הפך לקרקס ומופע בידור."
הגיע הזמן לומר לכולכם למה אתם טועים! (ואני צודק, כי אני כזה חכם! אה לא? אוף… באסה!)
אז אחלק את המתקיפים לארבעה טיפוסים (הנוסטלגי, הקשוח, האירופאי ואיש הערכים). אנסה להסביר כל התקפה ואז לעמוד מולה ולהגן על הNBA כמו מרקוס סמארט פינת רודי גובר.

הנוסטלגי- "פעם שחקנים באמת שמרו, הגנות היו הגנות. היום לשחקנים לא איכפת מהגנה כמו פעם. מה לעשות? התקלקלנו. מאז הרשתות החברתיות והסמארטפונים לאף אחד לא איכפת מהגנה.
איפה דטרויט הגדולה? איפה הניקס הקשוחה ואינדיאנה השורטת של שנות ה90?
אני- נוסטלגיה זה טבעי לחלוטין. כולנו רוצים לחזור לילדות ולראות את הכדורסל שאהבנו פעם אבל אולי קצת אנחנו קצת מאדירים את העבר ושוכחים את החלקים הפחות טובים. זוכרים את ה"פוגים", את ה"קומדי סטור" ואת "חברים", אבל שוכחים את ה"פליקים", את הטוקו שואו המעאפן של צביקה הדר, ואת העובדה שאנשים בוגרים בילו קיץ שם בריקודי "מקרנה" וחשבו שזה ממש מגניב, כמעט כמו "קיץ על החוף" ("על החוף, על הקיץ…") " עם עודד מנשה.

 

קל מאוד לזכור את ההגנה

 

באותה נשימה קל מאוד לזכור את ההגנה של קבוצות העילית ולשכוח כמה פגמים בלתי נתפסים היו בהגנות של פעם. המשחק של פעם היה איטי בהרבה והיה אסור לשמור אזורית. בפועל מה שזה יצר הוא שמרבית הקבוצות בשנות ה90 התמקדו במשחק "הירו בול" בו נותנים את הכדור לכוכב ומחפשים מיס מצ'ים בהגנה. כך שומרים רבים בינוניים ומטה יכלו לשחק בליגה בהתקפות שלא ממש יכלו לנצל את החולשה שלהם, כך שבמשחק רנדומלי בין דנבר לוושינגטון בשנות ה90 היה קל לראות הרבה יותר הגנות מזעזעות ושומרים שלא ממש עובדים נכון.

 

אך בהתקפות איטיות יותר ופחות נסמכות על שלשות היה קל בהרבה להחביא את השומרים האלו ולא להינזק בצורה קריטית. היום כל שחקן שמתקשה בהגנה אוטומטית הופך להיות מטרה להתקפה שממול וחושף את הקבוצה שלו לנזק עצום בכל פוזשן.
זו אחת הסיבות ששחקנים רבים כל כך איבדו את מקומם בליגה ולא יכלו יותר להישאר על המגרש. לאו דווקא בגלל בעיה התקפית אלא בגלל קושי הגנתי.
לא מאמינים? הסתכלו את הסרטון בתגובות (כן, הסרטון מלא קללות בסרטון והבן אדם קצת הייטר של MJ. עדיין יש המוני סרטונים כאלו)

 

פעם לא אי אפשר היה להכנס לסל בלי לחטוף מכות

 

הקשוח- "פעם אי אפשר היה להכנס לסל לנ.ב.א בלי לחטוף מכות! היום כולם רכרוכיים ואסור לגעת באף אחד. היום על כל נשיפה שורקים פאול! אם הארדן היה נכנס לסל בשנות ה90 הוא היה נמעך על הרצפה תוך כדי הטלות WWF בזמן שרודמן דורך עליו ולמבייר עושה וידוא הריגה. "
אני- בהמשך לשיחת הנוסטלגיה מקודם, אז קודם כל , לא כולם, ממש לא כולם היו דטרויט של הבד בויז או הפייסרס של ארטסט. מעבר לזה, חשוב לציין משהו שכל מאמן כדורסל מתחיל מלמד.

שומרים טובים מזיזים את הרגליים שלהם, לא את הידיים. פאולים רבים מצביעים לרוב על הגנה חלשה ונטולת יסודות. המשוואה- ככל שאתה יותר מרביץ כך אתה שומר יותר טוב, פשוט לא נכונה.
אז נכון, בהחלט ההחלטה לבטל את ה"הנדצ'ק" הקלה על ההתקפה ואולי עדיף לאזן קצת את זה ולשרוק בעונה הרגילה בסגנון דומה לסגנון השיפוט בפלייאוף הנבא. עדיין, ביטול האיסור לשמור אזורית , הדרישה לשחקנים להחליף באגרסיביות על כל חסימה, הפכה הגנות טובות בNBA למלאכת מחשבת. לא בכל הקבוצות כמובן, תמיד יש קבוצות הגנה מביכות כמו יוסטון רוקטס ושארלוט ועדיין אצל רוב הקבוצות השיפור האדיר בהתקפה יצר שיפור אדיר בהגנה כחלק מהניסיון להתמודד עם ההתקפות היעילות של היום.

 

הכדורסל האמריקאי מקולל

 

האירופאי- "הכדורסל האמריקאי מקולקל וחסר יסודות הגנתיים. ההגנה ביורוליג טובה בהרבה. מה זה התוצאות האלו ? 125-120…זה לא כדורסל! כוכבי הNBA, אם היו מגיעים ליורוליג, לא היו מצליחים להתמודד עם הקשיחות."
אני- כן, כולנו אוהבים להיות פטריוטים ולתמוך ביבשת שלנו (למי קראת אסיה?! ) אבל כמה דברים בעייתיים בהנחה הזו-
א. אם יסודות ההגנה בNBA כל כך רעים. מדוע כוכבי יורוליג רבים כל כך שמגיעים לNBA מתקשים לשחזר את מה שהשיגו מול הגנות היורוליג "הקשוחות"?

ספאנוליס וסלי ודה קולו פשוט לא הצליחו להתמודד בNBA…זה מוזר. על הנייר היו אמורים לקלוע 40 כל משחק, לא? גם שחקנים שעשו את הדרך ההפוכה מהNBA ליורוליג לא (מייק ג'יימס, מירוטיץ') לא חוו ירידה באחוזים אלא להפך, עלייה משמעותית באחוזים מהשדה ובכמות הנקודות.
ב. המשחק בNBA כל כך הרבה יותר מהיר שזה מדהים. למעשה ביורוליג יש כ70 פוזשנים במשחק, בNBA יש מעל 100.

 

הגנה נבא מודל 2023

 

רק להמחשה, אם תתנו לשחקני יורוליג וNBA לרוץ את אותם מרחקים שהם רצים במשחק, שחקני היורוליג יהיו לאחר 40 מרחק 15-20 מגרשי כדורסל מחבריהם ה"עצלנים" מהNBA שעוד ימשיכו לרוץ 8 דקות נוספות.
אם תנרמלו את זה לאופנסיב ודיפנסיב רייטינג (כמות הנקודות פר 100 פוזשנים) תגלו .שהנתונים ביורוליג כמעט זהים לחלוטין לאלו של הליגה הטובה בעולם. הרייטינג ההגנתי (כמה נק' קבוצה סופגת ל-100 פוזשנים) ביורוליג השנה הוא 113.3 בממוצע. ב-NBA השנה הרייטינג ההגנתי הוא 113.6.

 

פער של 0.3 נק'. זה כל הפער ב"תוצאות". הפער כל כך קטן וזניח שמספיק משחק אחד לכאן או לכאן והיוצרות תהפכו וביורוליג "לא יהיו הגנות".
ג. משום מה כמעט כל שחקן NBA שהגיע מ"תרבות ההגנה" באירופה היה שומר בינוני ומטה. כן, גם לוקה.
דווקא השחקנים האירופאים שמצטיינים בשמירה (רודי גובר, יאניס) מעולם לא שיחקו ביורוליג.
לעומת הNBA שם חלק נכבד משחקני ההתקפה הטובים הם גם מגנים מעולים (יאניס, דוראנט, טייטום, או אמביד ועוד) ביורוליג מרבית השחקנים הטובים בהתקפה הם שומרים בינוניים ומטה.
ד. פערי הרמה עצומים-זה כמו להשוות בין האינטנסיביות של ריאל מדריד או לנס ציונה. לא רלוונטי באמת.

 

הנקודות של מיטשל

 

קוטף הדובדנים– "תראה את כל התצוגות האלו! מיטשל עם 71? לוקה עם 60 נק'? בוסטון סופגת 150 נק' מול אוקלהומה? זה בדיחה. זה קרקס"
היופי בקטיף דובדבנים הוא היכולת לבחור דובדבן אחד בולט ולהתעלם השאר. אבל אם אתם רוצים באמת להבין משהו אמיתי על ההגנות בליגה ולא רק להתלהם על זה, מן הראוי לבחון דברים על פי הממוצע ולא על פי החריג הסטטיסטי שתמיד היה ויהיה.
מיאמי היט קלעו 40 נק' מקו העונשין ב100%. האם זה אומר שבליגה קולעים ב100% או קרוב לזה? לא. האם זה אומר שהיום שופטים שורקים על כל דבר? גם לא ממש, מאחר שממוצע זריקות העונשין יורד בכל שנה.

מיטשל קלע 71 נק' באחוזים מדהימים וערב אחר כך קלע 20 באחוזים נוראיים. אז איזה ערב מייצג יותר את מצב ההגנות בNBA? אף אחד מהם. כי הופעה יחידה ובודדת של שחקן עילאי היא חריג סטטיסטי. העניין הוא שהרשתות החברתיות מדגישות את כל החריגים הסטטיסטיים ולא את הנורמה. אף אחד לא ישתף מלא סרטונים על הערב הממוצע של השחקן הממוצע שהיה ממש…רגיל. ישתפו את היוצא מן הכלל. למה לא מדברים עם מיטשל בכל הפעמים שהוא קולע 20 נק'? כי עסוקים בלדבר על יאניס אנטטוקומפו שקלע 45 נק' או על כל חריג סטטיסטי אחר שלא מייצג את הממוצע.

 

הסקת מסקנות

 

רוצים להסיק מסקנות כלשהן? בשביל זה כדאי לראות משחקים מלאים ולקרוא נתונים כוללים. להסיק מסקנות על סמך כותרת וכמה היילייטס? זה בדיחה. זה קרקס.
איש הערכים-"פעם כדורסל היה משחק אמיתי, היום אף אחד לא שומר כי כדורסל הפך להיות בידור זול להמונים. אין יותר איכפתיות, אין השקעה."
אני- בNBA יש 450 כדורסלנים עם חוזה מובטח ועוד 30 עם חוזה "דו כיווני". מלבד ה30 שנחשבים כוכבים בזכות יכולת התקפית נדירה (וגם שם רובם שומרים מעולים) , אלו שחקנים יכולים להרשות לעצמם לזייף בהגנה בלי לעוף לספסל? שחקן עם תרומה התקפית סבירה שהוא נזק הגנתי פשוט לא יישאר על המגרש מאחר ויהיה שחקן אחר עם אותה תרומה התקפית או אפילו פחות שלא יהיה נזק הגנתי.

 

לסיכום המאמר הגנה נבא מודל 2023:

 

אתם באמת חושבים ששחקנים שהשקיעו כל החיים שלהם בשביל להגשים לעצמם את החלום יוכלו להרשות לעצמם לזייף בהגנה סתם מתוך עצלות? למה שיעשו את זה? שחקן הNBA הממוצע שורד 4.5 שנים. רוב מוחלט לא שורדים אחריי חוזה הרוקי ולא זוכים לחתום על החוזה הנכסף שיבטיח את עתיד כל משפחתם.
אתם מבינים כמה מיליונים מפסיד שחקן שסתם מתעצל לשמור?
אז נכון, לשמור לאורך 82 משחקי עונה רגילה באותה אינטנסיביות ערב אחרי ערב ובמהירות חסרת תקדים זה קשה. לעיתים אפשר להוציא אחלה קליפים של שחקנים ש"מזייפים" אך אל תטעו. גם אם יש כאלו שלא מצליחים להתמיד במרתון, זה ממש לא אומר שהם לא רצו לרוץ. לפעמים הגוף שלך בוגד בך, בטח ובטח כשהאינטנסיביות הופכת מיום ליום לכל כך חסרת תקדים.

Happy
Happy
0 %
Sad
Sad
0 %
Excited
Excited
0 %
Sleepy
Sleepy
0 %
Angry
Angry
0 %
Surprise
Surprise
100 %

Average Rating

5 Star
0%
4 Star
0%
3 Star
0%
2 Star
0%
1 Star
0%

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Next Post

דירוג הכח ופרסי השבוע 13 2022-23- ינון בר שירה

אנחנו בעיצומם של ימי הביניים של העונה. הפציעות מצטברות, העומס המצטבר אדיר והשחקנים מדמיינים את פגרת האולסטאר שעדיין רחוקה מלהגיע. עם זאת, הצפיפות העצומה בטבלה מייצרת מצב בו כל רצף של חמישה נצחונות יכול להעלות קבוצה מתחתית הפליי-אין אל עבר יתרון ביתיות בפלייאוף. איך אפשר במצב כזה להביט ממעוף הציפור […]
תמונה של דירוג פרסי הכוח
דילוג לתוכן