0
0
אחד מפרטי המידע המיותרים ביותר שגיליתי בחיי, הוא איך לבשל צפרדע. כשהייתי ילד, בימי הניינטיז העליזים, לא טרחו שהמטאפורות יהיו תואמות לנפשותינו הרכות. אז איך מבשלים צפרדע? מחממים לאט לאט, כך היא לא תשים לב שיש בעיה ותישאר שם. אם תחמם את הצפרדע מהר מדי, היא תברח.
אז בשנים האחרונות כוכבי הליגה חיממו את הצפרדע לאט לאט. ב2011, כשלברון קיבל את "ההחלטה" לעבור מקליבלנד למיאמי כשחקן חופשי, הליגה רחשה וגעשה מהחלטה מקצועית שהיום נראית לנו בסיסית, הזכות של שחקן חופשי לבחור היכן לחתום על חוזה.
הבעלים של קליבלנד
דן גילברט, הבעלים של קליבלנד קאבלירס, כתב על השחקן שבחר לעזוב "מפגן מביש של אנוכיות ובוגדניות של אחד מתוכנו." במכתב זועם במיוחד. עם זאת, בקליבלנד של אותו דן גילברט הצליחו למחול על כבודם ולעזור ללברון גימס לקבל משכורת גבוהה יותר במיאמי. הם שכנעו את ההיט להעביר את לברון במסגרת עסקת "סיין אנד טרייד" ולא כשחקן חופשי. בזכות העסקה הזו לברון "הבוגדני" יכל לחתום על שנה נוספת במיאמי ולהרוויח יותר, בעוד שקליבלנד זכו בבחירות דראפט ממיאמי ובעוד טרייד אקספשן. אמנם לא תמורה הולמת לשחקן הכי גדול בהיסטוריה של המועדון, אך עדיין, הם לא יצאו בידיים ריקות.
השנים שאחרי
השנים שאחרי היו יותר ויותר בסימן השחקן וזכותו לבחור. "Player Empowerment" הפך לעמדה השלטת של הזרם המרכזי של פרשני ואוהדי המשחק. באופן טבעי, קבוצות החלו יותר ויותר להבין שעל מנת למזער נזקים, עדיף להן להעביר את השחקן כבר במועד ההעברות שלפני תום החוזה, כדי לא להישאר בלי כלום לכשיחליט לעזוב אותה. הקבוצה שמתכננת על החתמת השחקן בשוק ההעברות תרצה להביא אותו בטרייד לפני כן כי כך היא יכולה להחתים אותו לאחר מכן על סכומים גבוהים יותר באמצעות חריגות כמו "חריגת לארי בירד" המאפשרת להם לחרוג מתקרת השכר והקבוצה שנותנת את השחקן מרוויחה פרס ניחומים לא רע שעדיף על הכלום שהייתה מקבלת אם השחקן היה עובר בשוק השחקנים החופשיים.
אם כבר בלעתם את הצפרדע
אם כבר בלעת את הצפרדע של עזיבת הכוכב שלך, עדיף שהיא תבוא עם נכס כלשהו שהשגת תמורתו. אך זהות האינטרסים בין השחקנים והקבוצות אפשרה לשחקנים "למתוח את הגבול" ולהתחיל לחמם את הצפרדע. הרי אם שחקן יכול לעזוב בקיץ, אולי שווה לו לאותת לקבוצה כבר בשנה שלפני שאין לו עניין להמשיך עם הקבוצה?
כשקוואי לנארד הבהיר לקברניטי סן אנטוניו בתום עונת 2016-17 שאין לו עניין להמשיך בקבוצה, שנה לפני תום חוזהו, הספרס העבירו אותו יחד עם דני גרין לטורונטו תמורת דמאר דרוזן, יאקב פלטל ובחירת דראפט אחת. המחיר היה נמוך , שכן היה ברור לכל הצדדים שמדובר בהשכרה לשנה אחת בלבד. הראפטורס ידעו שקוואי אינו מעוניין לשחק שם מעבר לשנתו האחרונה בחוזה, אך בשנה ההיא עם קוואי זכו באליפות היחידה בתולדותיהם. קוואי חתם בקיץ שאחרי בלוס אנג'לס קליפרס אך לאנשי טורונטו לא היו טענות לשחקן שהפך אותם לאלופים.
הצפרדע המשיכה להתחמם
הצפרדע המשיכה להתחמם לאיטה כשאנתוני דיוויס ביקש לעבור בטרייד מניו אורלינס פליקנס באמצע עונת 2018-19, שנה וחצי לפני תום חוזהו. דיוויס הצהיר שאין לו רצון להישאר בפליקנס בהבנה שבקשת הטרייד תאפשר להעביר אותו במחיר גבוה משמעותית לקבוצה שתזכה בשנה וחצי של שירותיו עוד לפני שתצטרך להחתים אותו על חוזה חדש.
דיוויס, שחתם בקיץ שלפני על חוזה עם סוכנות "קלאץ'" של ריץ' פול, חבר הילדות והשותף של לברון ג'יימס, הבהיר לכל המעוניין שבקשת הטרייד שלו ספציפית מאוד. לא רק שהוא מעוניין לעבור, הוא מעוניין לעבור ללוס אנג'לס לייקרס. כשבבוסטון סלטיקס בדקו אפשרות לטרייד, דיוויס ואנשיו דאגו להבהיר שהוא בשום מקרה לא יחתום שם על הארכת חוזה בתום חוזהו.
בניו אורלינס לא אהבו את ההתנהלות של דיוויס והלוס אנגלס לייקרס ולא ששו להיענות לבקשתו במועד ההעברות, אך בקיץ, כשדיוויד גריפין הפך לGM ניו אורלינס במקום דל דמפס שפוטר, הוא מצא את הדרך ליישר את ההדורים ולהגיע לעסקה שהביאה לניו אורלינס נכסים רבים, וללייקרס אליפות.
הצפרדע המשיכה להתחמם
הצפרדע המשיכה להתחמם, הקו המשיך להימתח והיה נראה שהשלב הבא הוא לזהות את המועמד שידרוש טרייד שנתיים לפני תום חוזהו. קבוצות הליגה הנבא, הפרשנים והאוהדים התעסקו הרבה יותר באלו שרחוקים שנתיים מסוף חוזה מאשר באלו שהפכו שחקנים חופשיים.
בדצמבר 2020, רגע אחרי ההפסד המאכזב למיאמי בחצי גמר המזרח, יאניס אדטוקמבו היה המועמד האולטימטיבי לתפקיד מחמם הצפרדעים החדש. שנתיים לפני תום חוזהו, אחד השחקנים הטובים בליגה חווה הפסד כואב בפלייאוף שוב, ואך טבעי שיתחיל לרעות בשדות זרים. בעוד שבסביבות מילווקי שידרו ביטחון בתקווה שהגריק פריק יחתום על הארכת חוזה, התקשורת הארצית חגה מסביב כמו נשרים אורבים לטרף, מזכירים שבמידה ויאניס לא יחתום על הארכת החוזה כל קבוצות הליגה ישמחו להציע הצעות חסרות תקדים לשחקן שמסיים חוזה עוד שנתיים, הרי מילווקי לא תרצה לצאת בלי כלום. הקבוצה מויסקונסין נפרדה רק כמה שבועות לפני זה משלוש בחירות דראפט בעסקה שהביאה אליהם את ג'רו הולידיי, אם יאניס לא יחתום, יהיה עליהם לשנות כיוון מהר כדי לא למצוא עצמם מול שוקת שבורה.
הצפרדע הפכה לנסיך
אך אז לשם שינוי, הצפרדע הפכה לנסיך. בניגוד לציפיות, יאניס אדטוקמבו חתם על הארכת החוזה במילווקי באקס והותיר את מרבית הפרשנים מבולבלים. הציפייה הייתה שהרף ימשיך לעלות והנה, דווקא כאן, כשכל החצים מצביעים על המועמד הבא לעזוב, הרי הדחה משפילה בפלייאוף, הוא בחר להישאר ולהאריך את החוזה הקיים.
במקביל בראדלי ביל, חתם אף הוא באותה שנה, בניגוד לציפיות, על הארכת חוזה של שנתיים בוושינגטון וויזארדס. ביל אינו יאניס אך בגלל ששיחק בוושינגטון החלשה הנחת היסוד הייתה שהוא ירצה לעבור לקונטנדרית ולאיים על תואר האליפות.
גל הארכות החוזה שהגיע בעקבותיהם, שנבע גם משיפור בתנאים האפשריים שאפשר לקבל דרך הארכות החוזה, הפך את המרדף המתמיד אחרי הכוכב המתוסכל הבא להימור קשה בהרבה והיה נראה שהרף נעצר.
עד שהגיע גימס הארדן
עד שהגיע ג'יימס הארדן. שנה אחרי שהפריק היווני בחר לחתום על הארכת חוזה, הארדן, שנתיים לפני תום חוזהו הבין שמקומו אינו ביוסטון. היו לו לא מעט סיבות טובות, כשהראשונה בהן היא הבעלים טילמן פרטידה, שהצליח להפגין לצד קמצנות וחוסר נכונות לשלם מס, אטימות והתייחסות לשחקניו כאל רכושו הפרטי (בלט במיוחד המפגש שלו עם דונאלד טראמפ בו ביקש סיוע והתלונן על המשכורת הגבוהות של הארדן).
חלק מהבעיות של יוסטון היו גם באשמת הארדן עצמו שהסתכסך עם כריס פול ועמד על רגליו האחוריות מול דריל מורי וקברניטי הקבוצה כדי שיעבירו את פול בטרייד תמורת ראסל ווסטברוק. הרוקטס נאלצו להוסיף לפול ארבע בחירות דראפט כדי להביא את ווסטברוק, רק כדי שהארדן ידרוש להעביר גם אותו שנה אחר כך, כשהיה ברור שהניסוי נכשל.
לאחר שהמנהל שכה העריך אותו, דריל מורי, נטש את הספינה הטובעת, הארדן רצה אף הוא לעזוב אך ביוסטון לא מיהרו להיעתר לדרישתו של הארדן. הם רחוקים שנתיים מסוף החוזה, יש להם עוד זמן. הרי השנתיים שעברו מאז דיוויס ניסה לעבור בטרייד היו כמעט נצח במונחי הליגה וכבר היה פחות ברור מדוע שנתיים לתום חוזה צריך להעביר במהירות את כוכב הקבוצה שדורש טרייד.
התחיל את עונת 2020/2021
הארדן התחיל את עונה 2020-21 כשחקן יוסטון. אך היה לו עוד קלף בשרוול. היכולת לעלות לפרקט ופשוט לשחק גרוע. הארדן נתן משחק אחד מרשים, בפתיחת העונה מול פורטלנד, בו קלע 44 נק' והזכיר לכולם שהוא עדיין שחקן נהדר. את שאר המשחקים אחר כך הוא עשה בהילוך שני, קולע מבחוץ כשצריך אך מתנהל בעצלתיים בשני צדי המגרש ומראה באופן בולט חוסר רצון מוחלט להיות חלק מהקבוצה.
אחרי הפסד ללייקרס ב13 בינואר 2021, הארדן התראיין ואמר "המצב משוגע. אנחנו לא טובים מספיק". ובהנהלת יוסטון היה ברור שאי אפשר להמשיך ככה. הארדן עבר בטרייד לברוקלין נטס והוסיף לצפרדע תבלין נוסף. כדאי להעביר שחקן שנתיים לפני תום החוזה כי אחרת הוא פשוט יכול לגרום למועדון לנזק על הפרקט ומחוץ לו.
לסיכום המאמר
התחושה שהעברת הארדן יצרה הייתה שאין משמעות אמיתית לחוזה בין שחקן לקבוצה. בכל שלב של החוזה, שחקן יכול להכריז שאינו מעוניין להמשיך ולקבוצה במוקדם או במאוחר, לא תהיה ברירה אלא לאפשר לו ללכת. ככל שהקבוצה תפנים זאת מוקדם יותר כך היא תוכל למזער נזקים.
היה נראה שגם את הצפרדע הזאת בעלי הקבוצות יאלצו לבלוע, היא מבושלת מספיק. בעידן המודרני שחקן יכול לבחור לשחק היכן שהוא רוצה. בין אם הוא שחקן חופשי או שחקן שחתום על חוזה כלשהו.
רבים ציינו שאין בכלל טעם לבדוק כמה שנים נותרו לתום חוזה של שחקן, כך או כך, אם שחקן רוצה לעבור קבוצה, הוא יעשה זאת בסופו של דבר.
אך התיאוריה הזאת קיבלה מהר מאוד כאפת מציאות קשה במיוחד בדמותו של בן סימונס….
המשך בחלק השני של הפרק "כדורסל מהעתיד"
