4
0
לאורך שנים רבות ליגת הכדורסל הטובה בעולם התמודדה עם לא מעט שערוריות מביכות של כוכביה הגדולים ביותר. הימורים , בגידות , התמכרויות לסמים קשים , פרשיות אונס ותקיפה מינית, אלימות במשפחה , תקיפת אוהדים, מאמנים ושחקנים יריבים.
ילדים טובים – ינון בר שירה
המעבר החד ממציאות קשה , לעיתים בעוני מחפיר או בשכונה אלימה לכוכבות והון בלתי נתפס שקשה להתמודד איתו הוביל שחקנים רבים לדרכי התמודדות בעייתיות במיוחד ולביטויים אלימים ומסוכנים. במובן הזה , הכדורסלנים לא היו שונים במיוחד מספורטאים אחרים , שחקני קולנוע או כוכבי רוק שהמריאו לחלל בן לילה ולא הצליחו לחזור ולהאחז בקרקע החיים.
סיפורים על הרוקר
יש איזה מן רומנטיזציה משונה וסימפטיה לסיפורים על הרוקר שמת ממנת יתר, הראפר התותח שנרצח, הכדורגלן השתיין והשחקנית האובדנית. כאילו הכל חלק מחיים מדהימים שעוברים האדרה לא הגיונית. בפועל, למרות התהילה, רבים כל כך מהכוכבים האלו הרגישו אבודים ובודדים בלי יכולת פשוטה לחיות, כמו בני אדם נורמלים. אחת ההתפתחויות המפתיעות בשנים האחרונות בעולם הספורט וב NBA בפרט היא מיעוט השערוריות של כוכבים צעירים. אפילו מעבר לכך, התדמית של כולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, היא של ילדים טובים, אחראיים.
ילדים טובים – שלשה מהלוגו
כאלו שיכולים לתפור שלשה מהלוגו, אך מחוץ לפרקט לא יכולים לפגוע בזבוב. למה זה קורה ? מה מייצר לכדורסלן של ימינו את אותה חסינות לנזקי התהילה? האם פחות כדורסלנים מגיעים היום משכונות קשות או ממציאות כלכלית בעייתית? על פניו , זה לא נראה העניין. ישנם מספר לא מבוטל של כוכבי נ.ב.א צעירים בני ימינו שגדלו במציאות חיים קשה, בעייתית ומורכבת לא פחות מכוכבי האייטיז והניינטיז . כדי להבין את העניין ניסיתי לראות קצת ראיונות עם כוכבים צעירים מהליגה של ימינו והמסקנה הראשונה שלי הייתה קצת משונה …הם כולם משעממים טילים! הם לא נשמעים כמו ילד בן 19, הם נשמעים כמו מנהל משרד יחסי ציבור שנותן תשובה שתרצה את הלקוחות ולא תפגע בערך המותג שלו עצמו. האמת, זה פתאום נשמע הגיוני.
שחקנים היום מגיל צעיר מבינים שהם צריכים להפוך למותג. אם שחקן בניינטיז נתקל פעם ראשונה במיקרופון בערב הדראפט, היום כבר מגיל 11-12 יש להם ערוצי יוטיוב, אינסטגרם וטיקטוק עם אלפיי עוקבים. אני יודע שלרוב מדברים על כך בהקשר שלילי, אך לפרסום ההדרגתי והמוקדם הזה יש לא מעט השפעות חיוביות על השחקן הצעיר שיודע כבר מילדות שהוא חייב להוכיח את עצמו לקהל העוקבים והמעריצים שלו, זו הדרך למשוך סקואטרים ומאמנים מרחבי ארה"ב.
ילדים טובים
החשיפה לכוכבים צעירים אחרים דרך הרשת תורמת לשחקן הצעיר פרופורציות. קל הרבה יותר להבין שלמרות שאתה כוכב בית הספר שזכה באליפות מישיגן לילדים יש בארה"ב עוד עשרות שחקנים טובים לא פחות ממך ואם לא תשקיע כמו התותחים שאתה רואה ברשת, תאבד סיכוי. הרשת החברתית שאוהבים לבקר כל כך גם כופה על שחקנים להבין בגיל מוקדם שאם יפשלו ידעו על זה. אם בעבר שחקנים היו יכולים לחמוק מאור הזרקורים כל עוד אנשי התקשורת לא רואים או מעלימים עין, היום זה בלתי אפשרי.
כבר מגיל צעיר
כבר מגיל צעיר שחקן עם פרסום בסיסי יזכה לתיוגים וסרטונים "מחמיאים" בכל פעם שימצא עצמו במועדון חשפנות/ תקרית אלימה/ מסיבה מלאת סמים קשים. אף אחד לא רוצה , כבר בגיל 15-16 שיסמנו אותו כבעייתי. סרטון כזה יגיע מהר מאוד למקבלי ההחלטות, זה יכול למנוע מהחלום שלו להתגשם בעתיד. נוסף לזה , חשוב לציין את ההשפעה העצומה של לברון ג'יימס. אולי המורשת המשמעותית ביותר שלו להתפתחות המשחק. המודעות האינסופית של לברון לגוף שלו ולהבנה שזה כלי העבודה שלו, עוזרת לו להיות בטופ של הטופ בגיל 36, 18 שנה אחרי שהיה כוכב צעיר עם הר ציפיות בתיכון. הוא יכול היה להיות ענק גם אם היה שומר על גופו הרבה פחות ואפילו אם היה חוטא מדי פעם באיזה ג'אנק פוד .
ילדים טובים
אבל המחוייבות האדירה שלו לשמירה על גופו הפכה אותו משחקן ענק לשחקן של פעם בדור. הכוכבים הצעירים של הליגה רואים ומפנימים. בד בבד, המודעות הכללית גוברת. ברור היום לכל קבוצה ולכל שחקן שהוא חייב להקפיד על תזונה נכונה, חיים ספורטיבית ואחרי חיים בריא כדי להצליח. זה נשמע ממש בסיסי אבל זה רחוק מאוד מהסטנדרטים עד לא כל כך מזמן. אספקט נוסף שפחות מדברים עליו ב"מהפכת האנאליטיקס" הוא ההכוונה שניתנת לשחקנים על מנת לשמור על עצמם- הם מוקפים בשפים, תזונאים, מאמני כושר, אנשי יח"צ ופסיכולוגים. הם מקבלים הכוונה ברורה – מה לאכול , כמה זמן לישון, איך להתמודד עם התקשורת ועוד. אז נכון , יש בזה משהו הרבה יותר מכאני ורובוטי.
כנראה שיהיו בגלל זה הרבה פחות סיפורים פיקנטיים על הכוכבים הגדולים ביותר לעומת העלילות האפלוליות והמרתקות של כוכבים רבים בניינטיז ולאחר מכן. אך יש סיכוי גבוה בהרבה שבזכות האפקט הזה נוכל לראות את כוכבי הליגה הצעירים הרבה יותר שנים , כשהם ממצים כמה שיותר מהפוטנציאל שלהם. בסוף, זה מה שחשוב, לא?
