בשנתיים הקודמות, דאלאס הודחה בסיבוב הראשון בפלייאוף, אך בשתיהן היא הראתה יכולת טובה במהלך העונה הסדירה ועוררה תקוות להמשך התהליך. לעומת זאת, השנה המאבס מתקשים להראות את אותה היכולת שהציגו בשנים קודמות.
נכתב על ידי רותם אלרן
בין אם זה בגלל בידודים, פציעות או סגל שמתקשה להציג יכולת טובה באופן רציף, הקבוצה מתקשה, וזה הזמן לשאול – מה הבעיות של דאלאס, וכיצד הן גורמות למצב הבעייתי בו המועדון נמצא כעת?
הבעיות של המאבריקס:
כשמדברים על הבעיות של המאבריקס העונה, חשוב לדבר על ההיעדרויות עקב הבידודים והפציעות – שני השחקנים הטובים ביותר בקבוצה, לוקה דונצ'יץ' וקריסטאפס פורזינגיס, החמיצו יחד העונה 13 ו-9 משחקים (בהתאמה) מתוך 34 ששוחקו עד כה. פורזינגיס עשה לעצמו שם בליגה הנבא כשחקן פציע שלא מסוגל להישאר על המגרש לפרקי זמן ארוכים, אך הסיטואציה הבעייתית מהשתיים השנה בתחום ההיעדרויות היא דווקא זו של דונצ'יץ', שעקב פציעות קרסול ובידודים החמיץ 13 משחקים, אשר כוללים את תשעת המשחקים האחרונים של המועדון.
הבסיס של הקבוצה
לוקה דונצ'יץ הוא הבסיס ונקודת המשען בדאלאס, והיה ניתן לראות זאת גם בעונות הקודמות באופן מובהק וברור כשמש, אך השנה זה ניכר יותר מאי פעם – אמנם גם כשדונצ'יץ' שיחק המצב של הקבוצה לא היה מזהיר, כשהיא נמצאת במאזן של 12 נצחונות לעומת 9 הפסדים במשחקים איתו, אך בלעדיו הם ספגו 9 הפסדים בעוד שצברו 4 נצחונות בלבד (וגם הפסדים אלו הגיעו מול קבוצות בינוניות לכל היותר, כשהקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר שניצחו ללא דונצ'יץ' הייתה מינסוטה, ששיחקה ללא אנתוני אדוארדס במשחק זה ומחזיקה נכון להיום במאזן זהה לזה של המאבריקס).
החזרה שתשפר את הקבוצה :
באופן טבעי וכפי שהצגתי, המשחקים שדונצ'יץ' החמיץ נגמרו בתוצאות הרבה פחות מחמיאות עבור הקבוצה, ובאופן טבעי חזרה של סופרסטאר ברמתו תשפר אוטומטית את הקבוצה, אך הבעיה היא לא רק בהיעדרות שלו אלא דווקא במה שהיא חושפת – לקבוצה כמעט ואין שחקנים המסוגלים ליצור לעצמם ולחבריהם לקבוצה, כשג'יילן ברונסון נכנס לתפקיד הזה במשחקים ללא לוקה, אך שחקן בודד שמסוגל לעשות זאת הוא מתכון לכישלון בטוח.
פורזינגיס הוא שחקן התקפה טוב והשנה נראה אגרסיבי כשהוא זורק את כמות זריקות העונשין הגבוהה ביותר מאז עונת האולסטאר שלו בניו יורק, אך הוא שחקן שמסתמך על פליימייקרים ויוצרים סביבו, ומחסור בכאלו בסופו של דבר יכול לפגוע בקבוצה כולו, ובמיוחד בו.
מעבר להיעדרויות שהן גורם שנמצא מחוץ לשליטת הקבוצה וההנהלה, העונה מופיעות בה עוד מספר בעיות שמעוררות דאגה בנוגע למועדון. בעיה שנמצאת בשליטה מוחלטת של הנהלת המועדון, היא, ובכן… הנהלת המועדון.
הדרמה בקבוצה:
במהלך הקיץ הייתה דרמה בקבוצה כשריק קרלייל, מאמן הקבוצה מאז 2008, עזב/הועזב, ומלבדו גם דוני נלסון שהיה בתפקיד הג'נרל מנג'ר במועדון מאז 2005, גם הוא פוטר. בדיעבד, קשה לומר שההחלטה להיפרד מקרלייל לא הייתה מוצדקת, כשמאז עזיבתו של המאמן הוותיק יצאו דיווחים על מתיחות שהייתה בינו ובין דונצ'יץ', וגם אם הוא מאמן טוב, ריצוי של הכוכב הראשי בקבוצה הוא מעל הכל, וכשמעבר לכך לפי הדיווחים הצטייר שקרלייל לא היה חביב השחקנים, ההחלטה הייתה מובנת.
ההחלטה שגררה ביקורת לא מועטה הייתה מינויו של ג'ייסון קיד במקומו – קיד לא הראה יכולת יוצאת דופן כמאמן ראשי בנטס ובבאקס, ולמאבס הייתה אפשרות למנות את עוזר המאמן ג'מאל מוזלי, שנמצא בקשרים טובים עם לוקה ועושה העונה עבודה מצוינת בפיתוח הסגל הצעיר של אורלנדו כשהוא מאפשר לשחקנים לפרוח ונראה שגם שם הוא יוצר קשרים חיוביים עם שחקניו, דבר שהיה יכול להיות ריענון נחוץ בדאלאס מאבריקס לאחר תקופת קרלייל שם.
הבעיה השלישית של הקבוצה:
הבעיה השלישית והאחרונה עליה אדבר כאן מתקשרת באופן ישיר לשתי הבעיות הקודמות שהצגתי, ובעיה זו היא בניית הסגל של הקבוצה. כפי שציינתי קודם, בהיעדר דונצ'יץ' כמעט ואין לקבוצה שחקנים שמסוגלים לייצר נקודות, ואם זה לא מספיק גרוע, דאלאס היא אחת מהקבוצות בעלות הסגל המשלים החלש והקצר ביותר בליגה, לפחות בין התחרותיות שבהן.
דוויט פאוול הוא השחקן שפתח בכמות המשחקים השנייה בגובהה בין השחקנים בקבוצה, והוא שחקן שככל הנראה לא היה גבוה פותח במרבית קבוצות הליגה. דבר אשר מבליט עד כמה אשמה ההנהלה במהות הנוכחית של הסגל הוא בחירות הדראפט שהיא ביצעה בשנים האחרונות, כשכרגע בקבוצה יש שחקן אחד בלבד מתחת לגיל 25 אשר לא עונה לשם לוקה דונצ'יץ' ומקבל מעל 10 דקות בממוצע למשחק, והשחקן הזה הוא פרנקי ניליקינה.
ג'וש גרין מראה ניצוצות לעיתים, אך גם בזמן הבחירה היה ברור שיש שחקנים שיוכלו להשלים בצורה מיטבית בהרבה את דונצ'יץ'. בין השחקנים שהיו זמינים למאבריקס בעת הבחירה בו בדראפט 2020 ניתן למצוא את דזמונד ביין, סאדיק ביי, ג'יידן מקדניאלס, עימנואל קוויקלי, חאבייר טילמן ופרשס אצ'יווה. כל הרשימה הזו מראה השנה רמה גבוהה בהרבה משל גרין, וגם אם הוא יתפתח לכדי שחקן משלים עם ערך כלשהו, סביר להניח שהוא יהיה הרבה מתחת לחבריו למחזור אשר נבחרו אחריו.
ההתנהלות הקלוקלת של המועדון בבניית הסגל
אמנם דוני נלסון, האדם אשר בחר בגרין, כבר פוטר, אך ההתנהלות הקלוקלת של המועדון בבניית הסגל נשארה גם בקיץ החולף, שבו התרחשו עבורה שלושה מהלכים בעלי משמעות – הראשון היה העברת ג'וש ריצ'רדסון לבוסטון בעבור מוזס בראון, סנטר צעיר שמראה פוטנציאל, אך כשמסתכלים על כך שהעבירו את סת' קרי בתמורה לריצ'רדסון במקור, קשה שלא להתאכזב מהתוצאות בשטח. המהלך השני היה החתמה מחדש של טימי הרדוואי ג'וניור, והשלישי היה החתמתו של רג'י בולוק, שמאכזב העונה ולא מראה כושר קליעה שמתקרב למה שהציג בעונות קודמות. המהלכים בפני עצמם הם לא רעים, אך הם לא מספיקים על מנת ליצור סגל אמין ויציב, ובסופו של דבר גם המחסור במהלכים שישפרו אקטיבית את הקבוצה הוא בעייתי מבסיסו.
לסיכום המאמר :
המאבריקס הראו לאורך השנים התנהלות טובה כלפי חוץ, אך גילוי פרשת הטרדות מיניות חמורה במועדון, היישר מתחת לעיניו של מארק קיובן, לצד דברים פחותים בהרבה כגון סכסוכים פנימיים בהנהלה וחוסר מסוגלות לשים את האנשים המתאימים לקבוצה במקום המתאים להם, מעלים סימני שאלה גדולים בנוגע להתנהלות המועדון.
כמובן שיש תקווה בשל הימצאותו של דונצ'יץ' ובשל אפשרות שהסגל יראה סימני שיפור, אך המצב הנוכחי בהחלט גורם לדאגות בנוגע לעתיד המועדון, אך בהחלט גם לגבי ההווה שלו.
השבוע ראינו יותר ויותר קבוצות שמתחילות להתאושש ושחקנים שחוזרים מהפרוטוקול. בסופו שך דבר, אם קבוצה שלמה נדבקה, אז אחרי שכולם חוזרים אפשר , תיאורטית לפחות, להאמין שהם אחרי זה. ההנחיות הבידוד קוצרו ושחקנים יכולים לחזור כבר אחרי שישה ימים, ככה שיש אור בקצה השחור. נכתב על ידי: ינון בר […]