3
0
לפני כשבוע וחצי ג'ה מוראנט עזב את המשחק מול ההוקס בשל פציעת ברך, שבשלב מאוחר יותר התבררה כנקע. מאז הפציעה מוראנט לא שיחק במשחק בודד, אך הגריזליס ניצחו בחמשת משחקיהם הבאים (כולל ניצחון בפער הגדול בהיסטוריית הליגה מול אוקלהומה) ורצפם נעצר רק מול דאלאס. ניתן לראות שיפור בקבוצה, אך מאיפה הוא מגיע, וכמה משמעותי הוא יכול להיות לקראת העתיד של המועדון?
נכתב על ידי רותם אלרן
הדבר הראשון והמשמעותי ביותר שניתן לקחת מקבוצת ממפיס גריזליס בשלב זה של העונה הוא השיפור של ג'ארן ג'קסון ג'וניור – הפורוורד/סנטר בן ה-22 התקשה להישאר על המגרש בשלוש עונותיו הראשונות בליגה, בין אם בגלל בעיית עבירות ובין אם בגלל פציעות שהשביתו אותו לתקופות ארוכות, כולל קרע במיניסקוס שבגללו שיחק רק ב-11 משחקים בעונה הקודמת. בששת המשחקים ללא מוראנט העונה ג'קסון קלע בממוצע 20.3 נקודות למשחק ב-51.2% מהשדה ו-44.7% משלוש, לעומת 14.8 נקודות ב-39.7% מהשדה ו-33.6% משלוש ב-19 המשחקים הראשונים של העונה.
אולי יעניין אתכם גם:
יתכן שמדובר ברצף משחקים:
ייתכן שמדובר ברצף משחקים טוב בלבד ולא יותר מזה, אך זה כן יכול להצביע על פריחה התקפית שלו ללא מוראנט, וזה לאו דווקא דבר רע עבור הקבוצה – ג'ה הוא לא אחד מהשחקנים העמידים ביותר בליגה, ומנוחות לאורך השנים הבאות יוכלו לעזור לו להימנע מפציעות ככל האפשר. הימצאות של שחקן כמו JJJ שבמקרה הצורך יוכל למלא את הוואקום ההתקפי שיווצר במשחקים ללא מוראנט יכול להיות קריטי לגריזליס, אך גם לג'קסון שיהיה מסוגל לצבור ניסיון כמוביל התקפי.
השיפור ההתקפי של ממפיס :
השיפור ההתקפי של ג'קסון יכול להיות דבר שנראה גם בהמשך, אך ביחס לעונות הקודמות הוא לא ברור ומובהק כמו השיפור ההגנתי שראינו ממנו עד כה העונה – ב-2019/20, העונה האחרונה שבה שיחק במרבית המשחקים, הוא חסם 2 זריקות בשקלול ל-36 דקות, לעומת 2.6 באותו המדד השנה.
חסימות היא לא הדרך היחידה למדוד יכולת הגנתית ובוודאי שלא המהימנה ביותר, אך ניתן לראות שיפור גם במספר העבירות שג'קסון ג'וניור מבצע, כשהוא מעמיד ממוצע של 4.5 עבירות בשקלול ל-36 דקות, לעומת 5.1 ב-2019/20. על הנייר זהו לא שיפור גדול, אך גם הירידה הקטנה הזו יכולה לעזור לו להישאר על המגרש לכמות דקות גדולה יותר.
מעבר לנתונים האלה :
מעבר לשני הנתונים הללו, ניתן לראות גם שהאחוזים של השחקנים עליהם הוא שומר העונה יורדים משמעותית, במיוחד באיזור הצבע – לפני שתי עונות הוא הצליח להוריד שחקנים ב-7.5% מהממוצע שלהם בצבע, נתון טוב מאוד, אך העונה הוא כבר מוריד אותם בלא פחות מ-15% מהממוצע שלהם מהטווח, הנתון השני בטיבו בליגה לאחר רודי גובר, מגן הטבעת הטוב בליגה בשנים האחרונות.
מעבר לגרף השיפור שראינו מג'קסון ג'וניור העונה, גורם חשוב נוסף לשיפור של הקבוצה כולה הוא העובדה שהסגל שלה מאוד צעיר, ואת זה ניתן לראות בכך שהשחקנים המבוגרים ביותר בקבוצה הם סטיבן אדאמס וקייל אנדרסון, שניהם בני 28. יכולת טובה והתקדמות מצד שחקנים כמו דזמונד ביין, שקולע 16 נקודות למשחק ב-40% משלוש ו-46.8% מהשדה, דיאנטוני מלטון שממשיך לספק יכולת מצוינת בשני צידי המגרש, דילון ברוקס שמביא לשולחן הגנה איכותית לצד 17.1 נקודות למשחק, ג'ארן ג'קסון שעליו כבר פירטתי באריכות, וכמובן ג'ה – הדובדבן על הקצפת.
הקבוצה הצעירה ביותר
שיפור הוא טבעי עבור קבוצה צעירה, וניכר שיש למידה והתקדמות בהגנה של הגריזליס ככל שמתקדמת העונה כשברצף המשחקים ללא מוראנט ההגנה שלהם הצליחה להאט את היריבות, ולראייה מיאמי, שקלעה 105, סיימה עם כמות הנקודות הגבוהה ביותר מולה במהלך רצף ששת המשחקים.
גורם שלישי ואחרון שמתחבר בצורה מושלמת לכמות הצעירים בקבוצה הוא רמת האימון תחת טיילור ג'נקינס, שהשנה היא עונתו השלישית כמאמן ממפיס. החיבור שלו עם הצעירים נראה נהדר כבר מהשנייה הראשונה שלו שם, ולמרות שבפועל ההישגים של הקבוצה לא בולטים לעין כשבשנתיים הראשונות תחתיו היא הגיעה לפלייאוף פעם אחת והודחה בפלייאין בשנייה, צריך להסתכל גם על העובדה שאלו היו השנתיים הראשונות שלו כמאמן ראשי בליגה, וכמו שחקנים צעירים גם מאמנים צעירים מראים שיפור וגדילה, וזה מתקשר למה שאנחנו רואים מהקבוצה השנה, אך גם לאורך השנים הקודמות שבהם צמחה והתפתחה לא מעט.
לסיכום המאמר :
בסופו של יום, ממפיס היא לא קונטנדרית ולא פייבוריטית להגיע רחוק בפלייאוף, אך השיפור שרואים בסגל לצד תהליך פיתוח יציב ואמין שאנו רואים בקבוצה בשנים האחרונות יכולים להראות את ההבטחה הגדולה בה כאחת מהקבוצות הצעירות הטובות בליגה, וייתכן שבזכות התהליך הזה שהיא עוברת עכשיו נראה ממנה הישגים משמעותיים בטווח הרחוק, אך גם שאיפות גבוהות לשנים הקרובות.
