1
0
כדורסל הוא משחק פשוט. יו פוט דה בול אין דה באסקט. זה הכל. לרוב מדובר בשתי קבוצות שמנסות לעשות פחות או יותר את אותו הדבר והמנצחת היא זו שמצליחה לבצע יותר טוב. אבל לעתים נדירות אנחנו פוגשים קבוצות שמגלמות את ההפך המוחלט אחת מן השנייה בצורה כל כך מוחלטת.
נכתב על ידי ינון בן שירה
מהסדרה שהולכת להתחיל הלילה בין ברוקלין ומילווקי תצא כנראה אלופת ה -NBA. אך חשוב מכך, זהות המנצחת יכולה להעיד רבות לאן הכדורסל העולמי הולך. קבוצות נוטות לחקות את האלופה בדרך פעולותן והמסר של ברוקלין אלופה או מילווקי אלופה הוא שונה מאוד.
הנה כמה מההבדלים הבולטים בין ברוקלין ומילווקי :
כח ואתלטיות מול מיומנות מצד אחד יכולת אתלטית מדהימה וכח פיזי עצום של שחקני מילווקי, במיוחד ג'רו ויאניס אנטטוקומפו שהם החזקים ביותר בעולם לעמדה שלהם. הכח הפיזי שלהם מאפשר להם לשחק בפיזיות אדירה בשני צדי המגרש. מן הצד השני דוראנט, הארדן וקיירי הינם שחקני האחד על אחד המיומנים ביותר בעולם, שליטה בכדור אבסולטית, יד רכה מכל מרחק ויכולת לגבור באחד על אחד על כל שומר מולם בזכות המיומנות והשליטה האדירה שרכשו במשחק.
הגנה מול התקפה
ההגנה של מילווקי באקס יכולה לחנוק קבוצות. הגובה של לופ , הכח של ג'רו, העזרה המתמדת של יאניס, הקשיחות והסוויצ'ביליות של טאקר הם עשו מההתקפה של מיאמי שנראתה מצויין לפני הפלייאוף בדיחה עצובה לעומת זאת ההתקפה של ברוקלין עם שלישיית שחקני האחד על אחד הטובים בליגה כשלצידם ג'ו האריס שקלע השנה 47% משלוש (ראשון בליגה). יש כאן התקפה היסטורית ששברה מול בוסטון כל שיאי שניתן לדמיין (141 אופנסיב רייטינג בדקות של השלישייה ביחד על הפרקט.
בחירות נמוכות מול גבוהות :
מצד אחד שלושה שחקנים שלא נבחרו בלוטרי ומעולם לא נחשבו בתור "הדבר הבא" בכדורסל. יאניס נבחר 15 בדראפט, ג'רו נבחר 17, מידלטון נבחר רק 39. אלו שחקנים שהפכו לכוכבים כנגד כל הסיכויים והפרשנויות. מהצד השני קיירי נבחר ראשון בדראפט, דוראנט שני והארדן שלישי. למקום בדראפט יש משמעות רבה גם למשכורת ההתחלתית אבל בעיקר לעובדה שמגיל צעיר הם נחשבו לעתיד הכדורסל. הם שיחקו בנבחרת ארה"ב, קיבלו חסויות ופרסומות ומעמד משמעותי בליגה עוד לפני הדקה הראשונה שלהם על הפרקט.
נאמנות מול באדי בול
כל כך הרבה פרשנים יעצו ליאניס אדטוקומבו בטוב ליבם לא לחתום על הארכת חוזה "סופרמקס" עם מילווקי כבר עכשיו. "מה הלחץ? יש לך עוד שנה להחליט" "ההנהלה לא עושה מספיק, אתה צריך להפעיל עליהם לחץ" "זה הזמן ללכת למקום בו המותג שלך יגדל" "במילווקי אין לך סיכוי לאליפות" יאניס הקשיב ובכל זאת חתם במילווקי. זו הקבוצה שבחרה בו בדראפט, שם הוא התפתח, שם הוא הפך למי שהוא. שם הוא רוצה לגדל את הילד שלו שנולד השנה. לעומת זאת, שלושת כוכבי ברוקלין מהווים את ההתגלמות המוחלטת של ההפך. קיירי עשה קולות של "נמאס לי" בקליבלנד וביקש טרייד אחרי שלקח שם אליפות, רק כדי להצהיר בבוסטון שהוא מתכנן להישאר ולחתום מחדש תוך כדי שהוא מתכנן את עזיבתו לניו יורק, ג'יימס הארדן עשה הכל כולל הפרה בוטה של הנחיות בזמן מגיפה עולמית כדי לאמלל את יוסטון עד שיעבירו אותו קבוצה ודוראנט? הוא תמיד היה נאמן לקבוצה שלו, לא? אה נכון, יש סיבה שהוא מכונה "הנחש". כמה שונה מצבם של שלישיית חברים שכפו על קבוצות את עתידם המקצועי בשביל לשחק ביחד בניגוד מוחלט לשחקן שאין לו "חברים" בין יריביו בליגה.
שוק קטן מול שוק גדול:
כמה ניגוד בין קבוצה מהעיר מילווקי, אי שם בוויסקונסיין שבמידווסט שמוכרת בעיקר בזכות קבוצת הפוטבול המקומית (גרין ביי פאקרס) והסיטקום "מופע שנות ה-70". לעומת הקבוצה מהעיר החשובה ביותר בעולם. המרכז התרבותי של התרבות המערבית כמות התקשורת, החשיפה, המרכזיות שיש בשני המקומות שונה לחלוטין וזה מכריע מאוד. אין שום עולם בו שלישיית כוכבים תבחר לשחק יחד בויסקונסיין ולא בניו יורק ניקס, לוס אנג'לס או מיאמי. לכן, לקבוצה כמו מילווקי לעולם לא תהיה אפשרות לנסות לגייס כוכבים כמו ברוקלין אלא תאלץ לבחור אותן בדראפט או להשיג אותם בעסקאות.
יאניס מול הארדן :
להבדיל מהסעיפים הקודמים, יש כאן עניין רגשי קודם כל. חוסר האהבה בין שני השחקנים האלו שהיו מועמדים לMVP באותה השנה , בלט במיוחד והכיל התנגשויות פיזיות בינהם וציטוטים מרהיבים שלהם אחד נגד השני (יאניס בבחירות לאולסטאר "לא רוצה לבחור את הארדן, כי אני רוצה מישהו שימסור" , הארדן על יאניס "הלוואי שאני הייתי 2.10 ויכולתי לרוץ ולהטביע בלי שום מיומנות") שניהם עד כה נתנו עונות סדירות מלהיבות, לשניהם חסרה "החותמת" של הצלחת פלייאוף על מנת להגיע להכרה הראויה להם. שניהם ישמחו כל כך למנוע מהשני את התענוג.
טוב מול רע :
טוב, הגיע הזמן להפסיק להתמם מבחינתי. אני לא שוויץ ולא ניטרלי כאן. סורי. יש כאן אור מול חושך! אם מילווקי תנצח זו תהיה הוכחה שיש משמעות לפיתוח שחקנים פנימי, להגנה מתואמת, לאיכפתיות כלפי המועדון ולשחקנים שהיו צריכים לפלס את דרכם לכוכבות. אם ברוקלין תנצח? זו תהיה הוכחה שכל זה לא משנה. כל מה שצריך זה כמה כוכבים מדהימים שיכפו על הקבוצות שלהם טרייד ויוכלו לשחק יחד
