1
0
מבלי ששמנו לב, התקופה שנחשבת "מנומנמת" בליגה התחלפה באקשן של הישורת האחרונה. הקבוצות פותחות מנועים ומנסות לתפוס את המקומות הטובים ביותר לקראת הפלייאוף, ואז החישובים מתחילים – איזה מקום יוביל אותנו למפגש עם איזו קבוצה? האם הלו"ז שנשאר לנו יאפשר להתקדם בדירוג?
כותב : גילי פרידלנדר
העונה קיבלנו טוויסט נוסף למשוואות: מה המרחק שלנו מהפליי-אין, והאם יש לנו סיכוי שם? האוהדים והפרשנים כבר מוציאים מחשבונים, וכמובן שגם השחקנים וצוותי האימון מרגישים את הפלייאוף מתקרב. לכבוד סוף השבוע, גילי פרידלנדר נוגע בנקודות ששווה לשים לב אליהן בשבועיים האחרונים של העונה.
1. אול אין
בשורה התחתונה, שיטת הפליי-אין היא הצלחה. במזרח, אינדיאנה ו-וושינגטון כנראה היו מוותרות על העונה הזו כבר לפני חודש, אבל המשיכו לשחק מתוך תקווה להיכנס לעשירייה המובילה, וכרגע נמצאות רק משחק – משחק וחצי משארלוט שבמקום השמיני. במקום הרפיסות הרגילה של השלב הזה, הקבוצות נתנו פוש רציני לקראת סוף העונה (בעיקר וושינגטון) ובעצם מגיעות לסיכוי ריאלי לפלייאוף. במערב אפילו צפוף יותר – גם סקרמנטו מהמקום ה-12 יכולה לחלום על המקום העשירי שיכניס אותה לפליי-אין (מרחק 2.5 משחקים מהספרס), ולמרות מרחק של 4.5 משחקים מהמקום השמיני – הקינגס עדיין משחקים בכל הכוח ונמצאים ברצף של ארבע נצחונות, בעוד סאן-אנטוניו ברצף של חמישה הפסדים ועלולה למצוא את עצמה מחוץ לתמונה. בכל מקרה, למורת רוחן של הקבוצות שמוצאות את עצמן במקום השביעי והשמיני ופתאום נזכרות כמה הרעיון הזה גרוע, נראה שהמטרה הושגה – קבוצות שכבר מזמן היו מוותרות על העונה הזו, ממשיכות לשחק כדי לנצח ומוסיפות עניין לשאלה מי ייכנס לפלייאוף, ולא רק מאיזה מקום.
2. אוויר פסגות
במזרח: פילי, ברוקלין נטס ומילווקי התבססו הרחק משאר הקבוצות, ורבות ביניהן על המקום הראשון כדי להימנע מהשתיים האחרות עד כמה שניתן בפלייאוף (המקום השני והשלישי נפגשים בסיבוב השני בהנחה שינצחו). כרגע פילי עם 2.5 משחקים לפני ברוקלין נראית בדרך הבטוחה לראשות המזרח, כששלוש הקבוצות עם לו"ז סוף-עונה נוח יחסית ולא צפויות לפשל יותר מדי. ברוקלין נמצאת רק חצי משחק לפני מילווקי, אבל כנראה ששתי הקבוצות בכלל מסתכלות למטה ומנסות לנחש מי תצליח להשתחל לפלייאוף מהדלת האחורית, וליצור להם מצ'אפים קשים. בוסטון ומיאמי למשל נמצאות במקומות 6-7 עם מאזן זהה, והיכולת שלהן במשחקים שנותרו יעשו את ההבדל בין פלייאוף מובטח לבין פליי-אין. למרות עונות מאכזבות יחסית של שתי הקבוצות, אף קבוצת פסגה לא תרצה לפגוש את ההיט או את הסלטיקס כבר בסיבוב הראשון. למעבר למאמר על קוואי לנארד
סיפורי העונה
במערב: סיפורי העונה, יוטה ג׳אז ופניקס כבר ביססו את מקומן בראש, כשמעט מאחוריהן גם הקליפרס ודנבר הבטיחו פלייאוף ולמעשה סגרו את הרביעייה המובילה במערב. גם המאבקים הפנימיים בין הארבע עוד לא הוכרעו, ויש כאן הרבה אסטרטגיה – האם מישהו מעוניין לפגוש את המאבריקס, הלייקרס או הבלייזרס בסיבוב הראשון? איך בדיוק נמנעים מזה? לארבעתן יש קוף על הגב שהן ישמחו להיפטר ממנו ולהוכיח שגם בפלייאוף יש להן את האופי והכישרון כדי ללכת עד הסוף. כאמור, אנחנו עוד רחוקים מלדעת איך ייראה הסיבוב הראשון: מלבד יוסטון, מינסוטה ואוקלהומה בתחתית, כל קבוצה במערב עדיין יכולה לחלום על פלייאוף ואנחנו צפויים לראות קרבות אכזריים והרבה לבבות שבורים בדרך לשם.
פרסי העונה
נכון, חלק מהפרסים כבר הוכרעו מבחינה מעשית – נראה שה-MVP שייך ליוקיץ', השחקן המשתפר הוא חד-משמעית ג'וליוס רנדל אפילו אם הוא לא ישחק עוד דקה עד סוף העונה, וג'ורדן קלארקסון הנהדר מיוטה הוא השחקן השישי. בשאר התארים, המאבקים צמודים ונראה שימשיכו ככה גם בישורת האחרונה של העונה: – רוקי: לאמלו בול הוביל את המרוץ לתואר רוקי העונה עד שנפצע, וכעת עושה כל מה שהוא יכול כדי לחזור לראש הדירוג במקומו של אדווארדס. האם לאמלו כבר עכשיו מוביל? אולי בכלל כבר מאוחר מדי, והתואר של אדווארדס? בכל מקרה, השניים האלו הם חלק מההבטחה המשמחת שגם בעתיד, הליגה של הנבא תהיה מפוצצת בכישרון.
שחקן ההגנה
