1
0
אני רוצה גמר בלי לברון, בלי דוראנט ובלי קוואי. אני רוצה גמר שונה, גמר עם קבוצה שלא הייתה שם מעולם. הריגוש כשאתה רואה קבוצה שהצליחה להגיע עד הסוף מול אותם כוכבים מוכחים בעלי הרזומה, זו הסיבה שאני מצפה לפלייאוף. כי עוד מאצ'אפ של לברון מול דוראנט זה נחמד, אבל לא כדאי לראות משהו חדש?
טור דעה מאת מתנאל אלאשבילי
מה יותר כיף מלראות שחקן אם וי פי
תחשבו על זה, מה יותר כיף? לראות שחקן לוקח אם וי פי בפעם השנייה ברציפות, או לראות אולסטאר שעשה קפיצה משמעותית ומוביל את המירוץ? הריח של ההתחדשות, של השינוי. כל כך נהנינו לראות את טורונטו עושים היסטוריה, את דרק רוז מתעלה מעל כולם בגיל 23 וכעת את ניקולה יוקיץ' שמעלה עוד ועוד את הרמה שלו על אף הפציעות של חבריו. תדמיינו שחקן שראיתם בפעם הראשונה פורץ את הגבולות שלו, כמה מהנה זה לראות את הדינמיות וההתפתחות של המשחק הזה. לוקה דונצ'יץ', סי ג'יי מקולום, יאניס אנטטקומפו ואפילו זאיון וויליאמסון, שנראה שההתקדמות שלו בלתי פוסקת.
לברון מול דוראנט
קחו לעצמכם רגע, תנסו לראות בראש שלכם שני גמרים: הראשון – כפי שהראו כל התחזיות, לברון ג׳יימס מול דוראנט בקרב אדיר כששתי הקבוצות בריאות. השני – ניקולה יוקיץ' מול ג'ואל אמביד בקרב סנטרים חדשני. מה יהיה יותר מהנה לצפייה? שוב אותו קרב בפעם השלישית, עם השמות השונים במקצת; או הקרב החדש לגמרי, דף נקי וחלק, עם הידיעה שבסוף הסדרה הזו המועדון, המאמן והשחקנים יקבלו תחושה שלא ציפו לה – תחושה של אלופים.
לסיכום :
אלו שעברו את כל המכשולים בדרך והצליחו להראות שיש שריף חדש בעיר. אני רוצה גמר עם פיניקס סאנס, עם פילי, עם מילווקי, עם יוטה, עם בוסטון ועם דנבר. אותן קבוצות שהוזנחו מסיבות כאלו ואחרות (כנראה בגלל שלושה ענקים). את אלו אני רוצה לראות בגמר כדי שכולם יאכלו את הכובע ויהנו מסדרת פלייאוף טהורה יותר, חדשה, עם התחושה המתוקה שהם לא רק מועמדים לצד לברון, הם הפייבוריטים.
