נתחיל מהמובן מאליו. פול ג'ורג' הוא שחקן כדורסל נהדר. הוא הרוויח את המעמד שלו בזכות ולא בחסד. שומר בחסד, קלעי מצויין, סקורר טוב מאוד. רק לפני שנתיים הוא היה טופ 3 בשיחה על MVP. עם זאת, לאורך הקריירה שלו נראה יותר ויותר שהבעיה של ג'ורג' מתחילה בעצמו ובחוסר היכולת שלו לקחת אחריות על האכזבות שלו במגרש. שחקנים שלוקחים אחריות נוטים לבוא עונה אחרי עם רצון להוכיח אחרת עם מוטיבציה לא לאכזב את חברי קבוצתם שוב.
התירוצים של פול-ינון בר שירה
אך מאז אותן ריצות פלייאוף מרשימות במדי אינדיאנה ב2013 ו2014, ג'ורג' אכזב פעם אחרי פעם. זה לא הפריע לו למצוא כל פעם תירוץ אחר. אז לכבוד הארכת החוזה המפתיעה שקיבל. הנה מצעד התירוצים של פול ג'ורג'.
סיבה חמישית לחולשה של פול ג'ורג'
5. "הייתי חלש, חולה. הרגשתי שאני חייב להקיא" (פול ג'ורג', ינואר 2015, אחרי תצוגת 1-14 מהשדה פלוס שישה איבודים מול סן אנטוניו והשמירה של קוואי לנארד). *זה מאוד מרגש לראות שחקן נלחם לשחק למרות מחלה, מייקל ג'ורדן סטייל…אבל ג'ורג' נראה במשחק בריא לחלוטין, המצב הקליני היחיד שהיה לו הוא הלם כל פעם שקוואי חטף לו כדור.
4. "תראה את דף הסטטיסטיקה. אנחנו שיחקנו יותר טוב . מיאמי הגיעו לקו בזכות השופטים וניצחו אותנו בזכותם" (פול ג'ורג' , מאי 2014. מיאמי מנצחים בקלות את אינדיאנה של ג'ורג' 102-90 ועולה ל3-1 בסדרה בינהם) *המשחק הוכרע בצורה כה ברורה שאפילו אוהדי הפייסרס לא התלוננו על השופטים. אך ג'ורג' הרגיש מקופח.
דיברתי על זה עם סיג'יי
3. "דיברתי על זה עם סיג'יי (מיילס), אני הייתי זה שצריך לזרוק את הזריקה האחרונה. ביקשתי חזרה את הכדור אבל הוא זרק בעצמו ." (פול ג'ורג', אפריל 2017 אחרי הפסד עם הבאזר במשחק 1 מול הקאבס) *פול ג'ורג' בסיום משחק 1 בפלייאוף 2017 מול קליבלנד מאשים את חבר קבוצתו שהחטיא אחרי שג'ורג' עצמו מסר לו כמה שניות לסיום. חבר קבוצה אמיתי. ג'ורג' עצמו לא פספס הזדמנות להחטיא בסדרה עם הבאזר. הוא החטיא במשחק 4 בשנייה האחרונה שלשה שהייתה מנצחת את המשחק. הפייסרס הפסידו בסוויפ. ג'ורג' קלע במשחק ההוא 5-21 מהשדה.
הזריקה של פול גורג
2 "לא איכפת לי מה אומרים, הזריקה של לילארד הייתה זריקה רעה." (פול ג'ורג', אפריל 2019) *פול ג'ורג' מסביר למבקרים למה לא שמר יותר צמוד על לילארד שקלע לו על הפרצוף סל ניצחון עם הבאזר שהדיח את הת'אנדר. האמת? זו בהחלט הייתה זריקה רעה. לקריירה של ג'ורג'.
1. "דוק ניסה להפוך אותי לריי אלן או ג'יי ג'יי רדיק. אני יכול לעשות את זה אבל זה לא המשחק שלי. אני צריך קצת שטף במשחק, להוסיף לזה פיק אנד רול, קצת פוסט אפ. עונה שעברה הייתה קשה." (פול ג'ורג', דצמבר 2020, זורק מתחת לגלגלים את המאמן שלו בשנה שעברה) התירוץ הזה זכה במקום הראשון מכמה סיבות. קודם כל, רמת חוסר הכבוד למאמן הקודם שלו מדהימה. בטח אם מוסיפים את העובדה שזה אותו מאמן שנאלץ לאמן אותו כל השנה למרות שג'ורג' היה זה שבגד בבת של ריברס בזמן שהיו ביחד.
השחקן לא לוקח שום אחריות:
מעבר לכך, פול ג'ורג' לא לוקח שום אחריות על תצוגות הנפל שלו בפלייאוף. זה לא ריברס שזרק ברבע האחרון ופגע בצד של הלוח. כמובן כמו שריברס ציין בתגובה שאם ג'ורג' מתלונן על המערכת, גם טיי לו שיאמן השנה, היה עוזר המאמן לצידו. עניין אחרון וחשוב מכל- זו שטות מוחלטת שקל לבדוק. ג'ורג' אצל ריברס דווקא הגיע לשיא אישי באחוזי יוסאג' שהגיעו מפוסט אפ, ושיא אישי לאחוזי יוסאג' בפיק אנד רול ולעונה עם הכי פחות תרגלים של ג'ורג' ב"קאץ' אנד שוט" כמו שהוא טען (מלבד 2018) . למעשה אין שום קשר בין ההערה של ג'ורג' למציאות. כמעט ההפך הוא הנכון, אם אתה זורק על המאמן לשעבר שלך- לפחות תעשה את זה טוב!
לסיכום המאמר:
אזכור חוסר כבוד "הבועה הכריעה אותי, הייתי במקום נפשי רע. מקום אפל" *פול ג'ורג' אחרי התצוגות האיומות בתחילת הפלייאוף מול דאלאס, אוגוסט 2020. אני לא הכנסתי את ההערה הזו למצעד התירוצים כי אני מעריך ומאמין בצורך לשתף קושי ובעיות נפשיות. מעריך מאוד את האומץ של קווין לאב, דמאר דרוזן ואחרים ששיתפו בדיכאון שחוו ובקשיים הנפשיים שלהם שאינם פחותים מאף קושי פיזי.
אך כשזה בה בעקבות שאלות על היכולת החלשה שלו וכשזה בא יחד עם שאר התירוצים שלו, זה מרגיש כמו ניסיון ציני מאוד "לרכוב על הגל" . ולהסיט את הדיון מיכולתו הרעה על המגרש. בטח כששבוע לפני זה צחק בפומבי על החטאת העונשין של דמיאן לילארד (שבסוף העפיל לפלייאוף ונראה כרגיל טוב מג'ורג')