0
0
כתבה מקיפה על קוואי לנארד דראפט מתחילים: 2020, עבדכם הנאמן יושב לצפות באירוע המשעמם ביותר בכל האוף-סיזן. המטרות – לשמוע את שמם של דני אבדיה וים מדר, ולהיות מרוצה מהבחירה של הקבוצה שאני אוהד. בבחירה הרביעית נבחר פטריק וויליאמס. שחקן שעד לפני תחילת העונה, לפי המון מומחי דראפט, היה אמור לגרד את הטופ 10. פה התחלתי קצת לחייך, ידעתי שאבדיה שווה בחירה טופ 5, ואם שיקגו לא בחרה בו אז קליבלנד יקחו אותו.
קוואי לנארד – קווים לדמותו / מתנאל אלאשבילי
היתרונות של הבחירה באבדיה עצומים לאו דווקא בחלק המקצועי, אלא בחלק ההכרה בקבוצה. כל המשחקים ישודרו ולא אצטרך לחפש שידורים מפוקפקים בכל לילה, יהיה סיקור יותר נרחב על הקבוצה והיא תעניין יותר אנשים בארץ (כרגע, היא מעניינת אותי ואת האוהד וחצי שנשארו לה). קליבלנד החליטו לבחור בשחקן שנחשב להכי משעמם מבין כל הפרוספקטים החזקים, אייזק אוקורו. אוקורו הוא בלי שאלה בכלל השומר הטוב ביותר בדראפט האחרון, הוא אתלט מצוין ו… זהו.
האוהדים מחפשים קצת הייפ
קוואי לנארד בסופו של דבר, משחקנים צעירים האוהדים מחפשים קצת הייפ. הרי ידוע שבצד האפור של המגרש קשה יותר לזכות באהדת הקהל, ובמיוחד כשמדובר ברוקיז – הצעירים שמקדישים את מאמצם בלשמור מקבלים פחות אהבה. אני דווקא מאוד אוהב את השחקנים האלו. אולי אני קצת מיושן, אבל לוגנץ דורט, מאתיס ת'ייבול ואייזק אוקורו הם שחקנים שאני פשוט נהנה מהם.
אז האם אני מאוכזב מהבחירה באוקורו? ממש לא. התקפית הוא לא מתקרב לכל מיני רוקיז אחרים, אבל התקפה הוא אחד המרכיבים היותר דינמיים אצל שחקן. לשפר את הקליעה, את היכולת ליצור מצבים ואפילו לפתח מהלך ייחודי הוא דבר שראינו מהמון שחקנים שנחשבו כ"חור התקפי" – ג'ימי באטלר ויאניס למשל, שבעונות הרוקי שלהם נתנו הגנה טובה אבל התקפה נוראית, ובהמשך מצאו את מקומם גם בהתקפה.
השחקן הבולט בקטגוריה הוא קוואי לנארד
אבל שחקן אחד שבולט במיוחד בקטגוריה הזו, הוא קוואי לנארד. קוואי לנארד מזכיר לי את אוקורו בהמון מובנים. הראשון והכי מובן הוא הצמות (אין מה לעשות זה הכי בולט). וברצינות, ההגנה. הפורוורד הצעיר של הקאבס מראה שהבחירה בו היא הדבר הנכון ביותר כרגע לקאבס, שלא מצליחים לשמור על פורוורדים מגוונים עם שחקנים כמו צ'די אוסמן שלא מצליח לשמור על מכונית חונה, או דילן ווינדלר שרק חזר מפציעה ארוכת טווח והוא סימן שאלה ענק.
בעיני, ההשוואה לקוואי היא מתבקשת כשמסתכלים על אוקורו. כמובן שלהגיע לרמת סופרסטאר זה לא דבר מאוד פשוט, ואוקורו כנראה לא יהפוך קוואי לנארד. אבל אני מוצא הרבה דמיון בין עונות הרוקי של השניים. קודם כל, שניהם לא סקוררים גדולים.
קוואי לנארד של 2012 ואוקורו עד כה, קלעו ממוצע זהה של נקודות למשחק, 7.9. קוואי לנארד קלע אז באחוזים יותר טובים, כמעט 50 אחוזים לעומת ה-40 של אייזק, אבל חייבים לשים לב להבדל משמעותי – הסיטואציה. קוואי לנארד הגיע לקבוצת אליפות מנוסה עם שמות גדולים. הוא לא הרבה בדקות ובקושי פתח בחמישייה.
סרטון של קוואי לנארד
דקות המשחק של אוקורו
אוקורו הגיע לקבוצה בה הוא השחקן המרכזי בעמדה מספר 3, מקבל המון דקות (33.1 בממוצע למשחק – מוביל את הרוקיז), מקבל יותר כדורים בהתקפה ונדרש למלא חור גדול מאוד בעמדה זו מבחינת הקליעה עם שחרורו של קווין פורטר ג'וניור. קוואי לנארד בתוך כמה שנים הפך לסופרסטאר, לאחר ששיפר משמעותית את הקליעה שלו מבחוץ, פיתח מהלך בלתי ניתן לעצירה (זריקות קצרות בתנועה, מאזור האותיות או מתוך הצבע) והפך לשחקן מטרה בהתקפה.
אייזק בינתיים קצת מסתבך בהתקפה; שלשות לא נכנסות כי הוא לא קלע מחונן, האתלטיות שלו לא מספיקה בשביל לסיים בצבע כשיש מולו שחקן גבוה, וזה מתבטא באחוזים באותן זריקות היי פוסט בהן קוואי לנארד התמקצע – 27% מהטווח הזה לאוקורו. מה הרוקי של הקאבס צריך לעשות כדי לשפר את האספקט הזה? פשוט לזרוק. אתה מחטיא מאה אחוז מהזריקות שאתה לא לוקח.
עוד דבר שאוקורו וקוואי לנארד מאוד דומים בו
עוד דבר שאוקורו וכן קוואי לנארד מאוד דומים בו – הזריקה של שניהם נחשבת "ביזארית". יש כמובן בסיס של זריקה: רגליים מול הסל, יד אחת תומכת והשנייה מכוונת את הכדור לסל וכל מיני דברים שמלמדים בבית ספר לכדורסל.
אגלה לכם משהו, למרות שאני מאמן שחקנים צעירים ומלמד אותם את הבסיס הזה, 90 אחוז מהם לא יזרקו בצורה שאני מלמד אותם (אגב, גם אני לא). וזה בסדר גמור, כי עדיף לזרוק בצורה שנוחה לך ושתעזור לך להיות בטוח בקליעה מאשר לעשות מה שהמאמן אמר בצורה עיוורת. אז כשאני קורא לזריקה של שניהם ביזארית זה ביחס לבסיס וליסודות הבסיסיים ביותר.
בעונת הרוקי של קוואי לנארד
בעונת הרוקי שלו קוואי לנארד היה זורק כשהכדור כמעט מאחורי הראש שלו, המרפק בקו אחיד עם הטבעת והכוח של הזריקה בא מהיד עצמה ולא מהרגל. כל אלו יצרו מצב שהכיוון של הזריקה שלו היה מאוד בעייתי. הוא כמובן שיפר את זה (ותודה לצוות האימון של הספרס), והיום עולה לזריקה כשהמרפק שלו בקו מקביל לרצפה והכדור קצת מעל הראש. בנוגע לאוקורו, הדבר הראשון שהוא עושה בתנועת הזריקה, זה להצמיד את הרגליים. וכשהבסיס של הבניין לא יציב, אי אפשר להמשיך לבנות.
הדבר השני, הוא זורק בשתי תנועות חדות. הראשונה היא להביא את הכדור לצד הימני של הראש, השנייה היא לשחרר אותו. כשעושים שתי תנועות חדות, קשה להתאים את הפעלת הכוח מהרגליים לרצף הזריקה, והתוצאות – בהתאם. הדבר שהכי דומה בזריקה של שניהם הוא איך שהם מסיימים אותה. גם לנארד וגם אוקורו מסיימים עם היד הימנית ישרה ונוטה כלפי צד ימין. הכדור נוטה ימינה, ונזרק בצורה שטוחה וללא סיבוב. השיפור לאו דווקא חייב להיות בשינוי התנועה, אלא ביכולת לעשות אותה בצורה שהקליעה תהיה יעילה – כך עשה קוואי לנארד וכך גם זרק ריי אלן.
סרטון של אייזק אוקורו :
אז האם אוקורו צריך לשנות משהו בזריקה שלו?
אז האם אוקורו צריך לשנות משהו בזריקה שלו? הייתי מתחיל ממנח הרגליים. חוץ מזה, רק תיקונים קטנים כדי להביא את צורת הזריקה שנוחה לו לצורה האופטימלית.
לפני שאעבור לעניין לשמו התכנסנו – ההגנה, יש עוד דבר שאני מוכרח לציין בו אוקורו ו – קוואי לנארד מאוד דומים. לשניהם יש מהלך ששניהם מאוד אוהבים לעשות, היורו-סטפ. קוואי לנארד כמובן מקצוען בו ובלתי ניתן לעצירה אבל גם אוקורו נראה הרבה יותר בטוח כשהוא עושה אותו. אוקורו מאוד אתלט וזריז, והרגליים שלו יכולות לנוע בצורה שהופכת את המהלך הזה ליעיל. מי יודע, אולי כמו שיש את הזריקות הקצרות מכדרור של קוואי לנארד, יום אחד יהיה גם היורו-סטפ של אוקורו (איך אמרה להקה מפורסמת: לא גנבנו כלום אבל זה לא שלנו).
ועכשיו, להגנה.
אוקורו הוא ללא ספק שומר הפרימטר והחוטף הטוב ביותר במחזור הדראפט האחרון. הוא כנראה גם אחד היורשים של קוואי לנארד ; לא הרבה שומרים צעירים מאופיינים בסגנון ההגנתי של קוואי. אם מסתכלים על זה בצורה ספציפית: העמידה חסרת הפחד שלו, התעוזה להסתכן בלשלוח יד לחטיפה, ולהסתכן בלגרום להגנה קצת להתרופף. קוואי לנארד מצליח לשלב בין סגנון הגנתי חכם לנועז, מושלם.
הפורוורד של קליבלנד מאוד דומה לקוואי בפיזיות שלו, חוסר הוויתור שלו, והכי חשוב – חוכמת המשחק. אוקורו לא מהמר על חטיפות ונמנע מטעויות, כדי לעזור להגנה הקבוצתית. הוא מוביל את הרוקיז בעמדה שלו בחטיפות עם 1.1 למשחק, בכמות הזריקות שהוא מפריע להן במשחק, 7.1 ובדיפלקשנס (נגיעות בכדור בהגנה) עם 1.7 למשחק. ומה בנוגע לרוקי לנארד? לנארד הוביל את הקבוצה שלו בחטיפות למשחק עם 1.3, היה שלישי לטים דאנקן וסטיבן ג'קסון ברייטינג הגנתי עם 101 ושני לטים דאנקן בדיפנסיב ווין שיירס עם 2.4.
לסיכום :
אין ספק שכבר בעונת הרוקי של קוואי לנארד, ניכר היה שהתקרה שלו גבוהה משל אוקורו. מנגד, אנחנו רואים כי המנייה של אוקורו יורדת לאט עם היכולת המהוססת, בלשון המעטה, בהתקפה.
המרחק בין קוואי לנארד לאייזק אוקורו כרגע הוא עצום. אבל אם מסתכלים על שניהם, ובוחנים את כל הנתונים, רואים באוקורו קווי מתאר של קוואי לנארד. אייזק יצטרך לקחת את הקווים לדמותו של קוואי לנארד, ולשאוף מתוך קווי המתאר להגיע לציור שלם וטוב, כמעט כמו המקור.
