0
0
Read Time:10 Minute, 14 Second
בפודקאסט של The Ringer בחלק מסדרת פרקים שנקראת "The Answer", שמעתי דיון בנושא השחקנים שהם בעמדת "דריימונד גרין". כלומר, שחקנים שהעמדה שלהם במשחק מוגדרת אך ורק בשם ולא בתפקיד. העמדה הזו בעיקרון היא עמדה שהשחקנים שמשחקים בה נדרשים לגוון את סגנון המשחק שלהם, לאו דווקא ברמה של סטאר.
עמדת דריימונד גרין / מתנאל אלאשבילי
ערך: גילי פרידלנדר
לרוב אין להם יכולת יוצאת דופן במיוחד באספקט אחד, הם נדרשים לעשות עוד הרבה דברים חוץ מלקלוע, למסור או לשמור כדי להיות יעילים באותה מידה (ואולי גם יותר) של השחקנים ששמים את כל הביצים "בסל אחד". ההבדל בין עמדת דריימונד גרין לשחקנים שהם "אול-אראונד" הוא שהשחקנים בעמדה הזו לא חייבים להיות פנומנליים בכל האספקטים, ולחלקם יש גם חוסרים ברורים במשחק שלהם. קוראים לעמדה הזו עמדת גרין מהסיבה הפשוטה שהוא זה שמשקף את הסגנון הנ"ל בצורה הטובה ביותר. שחקנים בעמדות דריימונד עונים על רוב, אם לא כל הקריטריונים הבאים:
גובה שלא תואם לעמדה בה הם נרשמים.
יכולת לשמור על עמדות 1-5.
יכולת לשחק עם שלל חמישיות.
ואחרונה, היכולת בהתקפה של דריימונד גרין לעשות תפקידים של כמה עמדות (קליעה, פוסט-אפ, ניהול משחק).
באותו פודקאסט, צוינה חמישיית אולסטארים שעונים על הקריטריונים, כשלברון ג'יימס נחשב רמה מעל בהתחשב בעובדה שהוא על אנושי ודי קונצנזוס בכל עניין ה"אול אראונד פלייר". אם להגיד את האמת, החמישייה שהם בחרו היתה מאוד בנאלית לדעתי: קרי, יאניס, דוראנט, סימונס ויוקיץ'. אותם שחקנים, חוץ מקרי שעליו מוסבר באופן מאוד משכנע שהוא מתאים לחמישיה, הם די קונצנזוס בכל הקשור לכך. לכן, החלטתי להרים את הכפפה וליצור את חמישיית השחקנים ללא העמדה או לחילופין, בעלי כל העמדות במשחק. אף אחד מהשחקנים האלה הוא לא אולסטאר; המטרה של התנאי הזה הוא להראות שלא רק כוכבים ושחקנים נוצצים יכולים להראות גיוון. בואו נתחיל.
לוגנץ דורט (1.91, נרשם בעמדה מספר 2) – אחד השחקנים שמזכירים הגנתית מרכוס סמארט, שידוע כשומר מגוון, בצורה הכי טובה. הסיבה שאני כותב את זה היא כדי להמחיש כמה ההגנה חשובה ומשמעותית כדי להיכנס לעמדה הזו. דורט הוא לא כישרון התקפי גדול אבל בהגנה הוא פנומן.
קריטריונים לעמדה עליהם הוא עונה:
דריימונד גרין קריטריונים – יכולת לשמור על כל חמש העמדות, ובמקרה של דורט לשמור מצוין: לא רק שהגארד הצעיר של אוקלהומה יכול לשמור בפנים ובחוץ, הוא גם יודע לשים גוף מול שחקנים שגבוהים ממנו, דוגמת לברון ג'יימס, כריסטיאן ווד ועוד. דורט העונה גרם לשחקנים רבים לתצוגות נפל כשהוא ניצב מולם. העונה דונובן מיטשל הציג שורה סטטיסטית של 8/23 מהשדה כשהוא נשמר על ידי דורט. לו, מנגד, קלע 26 וחטף שלוש פעמים. דורט הוא גם אחד השחקנים שנותנים הכל בהגנה ובעל יחס המהירות בהתקפה/מהירות בהגנה הטוב בליגת האן בי איי, והוא אחד משניים ששומר על היחס הזה מתחת ל-1. מהירות אגב, פשוטה כמשמעה – המהירות שלו במיילים לשעה, כמו שמודדים מהירות של מכונית או אצן.
עוד עובדה מעניינת על דורט – עד כה העונה הוא לא יצא ממשחק בשש עבירות. המקסימום היה חמש וגם זה רק פעמיים, למרות שהוא עם כמעט 30 דקות למשחק. זה רק מראה כמה ההשקעה בהגנה חשובה לו ושהוא מעדיף לתת הכל בהגנה, ובהתקפה רק לרוקן מה שנשאר במחסנית.
יכולת לתפקד בהתקפה לצד חמישיות שונות – אוקלהומה העונה נראית כמעין אוסף של שחקנים מטריידים ובחירות דראפט, ופחות כקבוצה שלמה כפי שנראו בשנה שעברה. לדורט השנה יוצא לשחק בהמון הרכבים שונים בהם הוא אמנם עדיין נחשב כ"שוטינג גארד" אבל מתפקד בתפקידים שונים בהתקפת חצי המגרש: ספוט-אפ שוטר, שחקן שמקבל חסימה בפיק אנד רול, סלאשר (חודר לסל) כדי לכווץ את ההגנה. הוא אמנם אוהב יותר את הזריקות לשלוש ו/או החדירות לסל אבל הוא לא מקובע ולא גורם להתקפה להיתקע.
קריטריונים עליהם הוא לא עונה:
דריימונד גרין הגובה: בכל זאת ביחס לעמדה שלו, הוא בגובה אידיאלי של 1.91 מטרים. למזלו הקריטריון הזה לא באמת מוחק אותו מהרשימה.
חוסר גיוון בהתקפה – אמנם כתבתי שהוא יכול לתפקד עם שלל הרכבים, אבל מבחינת קליעה דורט מאוד מקובע ללייאפים ושלשות. הוא בקושי קולע מכדרור, בטח שלא בפוסט אפ, וראיית המשחק שלו רעה מאוד – יחס אסיסטים/איבודים של 1.
העניין שמכניס בעצם את דורט לחמישייה שלי הוא בעיקר ההגנה יוצאת הדופן שלו והיכולת שלו להסתגל בשיטות שונות ובהרכבים שונים.
או ג'י אננובי (2.01, נרשם בעמדות 3/4) – השחקן שצופה ממנו לעשות את הקפיצה העונה בכל פרמטר אפשרי בהתקפה – האם הוא עושה את זה? נראה בהמשך.
קריטריונים עליהם הוא עונה:
קריטריונים שעליהם הוא עונה דריימונד גרין הגובה – אננובי משחק בעמדה מספר 4 ו-3 כשהוא בגובה של 2.01 מטרים; אבל עדיין משחק כאילו הגובה לא מהווה פקטור בזכות מוטת הכנפיים הענקית שלו, 2.19 מטרים! וזה גם מה שעוזר לו לענות על הקריטריון הבא:
היכולת לשמור על כל חמש העמדות – למרות האורך שלו, אננובי יכול לשמור גם על שחקנים זריזים ממנו. לראייה, אננובי מוביל את הראפטורס בדיפנסיב ווין שיירס – 0.8 (מדד הגנתי אינדיבידואלי – מוזמנים לעבור לכתבה "עבודה בעיניים" בה פירטתי על המדד, יהיה קישור בתגובות) ושני לכריס בושיי ברייטינג הגנתי – 109. לאננובי יוצא לשמור על המון סוגים של שחקנים כחלק מהשיטה של ניק נרס והוא עושה את זה בצורה מצוינת.
יעילות התקפית – אננובי גם נמצא גבוה ברייטינג ההתקפי בטורונטו, 116 (שיא קריירה), רביעי בקבוצה. או ג'י פשוט יעיל בהתקפה בזכות ארסנל היכולות שהוא מביא איתו – קליעה משלוש, מהירות ואתלטיות. לגבי השאלה האם השתפר התקפית: אננובי כן עשה כמה שיפורים חשובים אבל עדיין חסרים לו כמה פרמטרים שהוא חייב להשתפר בהם כדי להתקדם לרמה הבאה. מה שמוביל אותנו לעניין הבא,
קריטריונים עליהם הוא לא עונה:
ראיית משחק – אחד המאפיינים לתפקיד "דריימונד גרין" הוא לדעת גם לייצר בשביל אחרים. אננובי לא מצליח לעשות את זה, והוא על יחס אסיסטים / איבודים של 1, עם אסיסט וחצי למשחק בערך (את שאר החישובים תעשו לבד). אננובי גם לרוב נמצא כחוסם בהתקפה ולאו דווקא כשחקן שמקבל חסימה משחקן אחר. הסיבה לכך היא שהאספקטים של מסירה וניהול משחק לא מלוטשים מספיק אצל או ג'י. ניק נרס יודע את זה, והוא לא מכוון אותו לשם, כנראה בצדק.
ארסנל יכולות מגוון בצבע – אננובי עם כל האורך שלו הוא אחד השחקנים שנמנעים מלהיכנס לעמדת פוסט אפ ולקלוע משם. הוא מעדיף לסיים באתלטיות או בזריקה קצרה ולא להשתמש בפיזיות שלו כדי לקלוע. זה דבר שהופך אותו לשחקן שיותר נוח להתמודד איתו מבחינה פיזית בהתחשב בעובדה שהוא לא נכנס למאבקים פיזיים.
הסיבה העיקרית שאננובי נכנס כאן לרשימה היא שהוא יכול לשמור על כל חמש העמדות וגם לקלוע בצורה יציבה עם הרכבים שונים – די דומה לדורט אבל משחק ביותר תפקידים בהתקפה (חוסם, ספוט-אפ שוטר ומייצר מצבים לעצמו).
פי ג'יי טאקר (1.96, נרשם בעמדות 4/5) – השחקן שכנראה העמדה הזו הייתה נקראת על שמו אם דריימונד גרין לא היה קיים.
הקריטריונים עליהם הוא עונה:
כולם, כמעט – בסופר סמול בול של הרוקטס בעונה שעברה ראינו את טאקר מתפקד מצוין כשהוא נרשם כסנטר, למרות שאפילו ביחס לעמדה המקורית שלו, פאוור פורוורד, הוא נחשב נמוך כשהוא נושק לשני מטרים. טאקר שומר מדהים וראינו את זה כשהיה צריך לשמור על שחקנים בכל מיני סגנונות וביניהם לברון ג'יימס עליו הצליח לשמור בצורה לא רעה. אבל ההגנה של טאקר נהייתה מעין קונצנזוס כשבעונה שעברה הוא ורוברט קובינגטון היו השומרים הטובים ביותר של הרוקטס נטולת הסנטר. הדבר שהכי בולט אצל טאקר, בעיקר בשל נחיתות הגובה, הוא היכולת המפלצתית שלו בריבאונד. טאקר מצליח לסגור שחקנים גבוהים ממנו בהרבה, ולהילחם על כל כדור זה בשגרה אצלו.
טאקר גם מצליח לקרוא טוב מאוד את המגרש ולהתאים את עצמו לסגנון השחקנים שנמצאים איתו על הפרקט ברגע נתון (קלעים, שחקני פוסט אפ, יוצרים בפיק אנד רול…). הוא נעזר באינטליגנציית הכדורסל הגבוהה שלו כדי לדעת לאיזו זריקה לכוון את ההתקפה – שלשה מהפינה, פוסט אפ, חדירה לסל.
גם הקליעה של טאקר נחשבת מאוד סבירה כשהוא קולע ב-31.7 אחוזים לשלוש בשתי העונות האחרונות וב-34.3 אחוזים מהפינה, משם זרק את רוב הזריקות שלו לשלוש. ווסטברוק והארדן נהנו מיכולת הקליעה שטאקר סיפק, בעיקר כשהחדירות לסל לא עבדו.
הקריטריון עליו הוא לא עונה:
קריטריון ש- דריימונד גרין לא עונה– טאקר עדיין לא מוסר בחסד והוא יודע לקרוא את המגרש לרוב בשביל לסדר לעצמו מצבי קליעה, ולא לאחרים. יש לו אמנם נסיבות מקלות בהתחשב בעובדה שלא קיבל את הכדור יותר מדי בשנה האחרונה, אבל כעת עם הפרידה של יוסטון מהארדן אולי נראה גם את האספקט הזה משתפר אצלו.
טייריס האליברטון (1.96, נרשם בעמדות 1 עד 3) – הרכז של הקינגס שנבחר בבחירה ה-12 (ואני בטוח שכמה קבוצות מתחרטות על כך) מציג עונת רוקי נפלאה כשהוא מתפקד לצד רכז אחר עליו בונים סקרמנטו, דיארון פוקס. מה שהופך את האליברטון לכל כך יעיל במשחק שלו עם פוקס הוא הגיוון ההתקפי שלו.
סרטון של דריימונד גרין :
קירטריונים עליהם הוא עונה:
יכולת לתפקד בשלל עמדות – הזכרתי שטייריס הוא רכז, אבל העונה את רוב הדקות שלו עשה בעמדה מספר 2 ו-23% מהן בעמדה מספר 3 בעיקר בגלל השיטה של לוק וולטון (אז הרישום בעמדות 2/3 לא משקף את העמדה האמיתית שלו). הוא מצליח עם הרכבים לצד פוקס כמוביל כדור משני, לצד הילד כיוצר מצבים (לעצמו ולאחרים) ולפעמים גם כקלע כשפוקס והולמס מניעים את הכדור ביניהם.
גובה – האליברטון הוא רכז גבוה יחסית, 1.96 מטרים, ואני מגנה בכל תוקף את הכינוי "שוטינג גארד" לשחקן עם ראיית משחק כמו שלו. אני מתייחס כאן לעמדה מאוד מודרנית של הכדורסל החדש אבל גם לזה יש גבולות ואני מבקש לקרוא לילד בשמו – ר כ ז.
ארסנל יכולות פסיכי בהתקפה – אם יש דבר אחד שצופה מהרוקי של הקינגס זה לקרוא את המגרש נכון, לתת לפוקס קצת לנוח ולחדור לסל ולנצל את האורך שלו. האליברטון קולע ב-43.3 אחוזים לשלוש(!), 56.2 אחוזים לשתי נקודות, אחוזי יעילות של 60.8 (שני בקבוצה לראשון הולמס), ורושם 13.2 נקודות ו-5.4 אסיסטים למשחק. וכל זה מהספסל! הוא עם יחס אסיסטים/איבודים של 3.6 והמשחק שלו שנראה כל כך בוגר וסבלני נותן לו מקום בחמישייה הזו.
ֿ
קריטריונים עליהם דריימונד גרין הוא לא עונה:
דריימונד גרין ריבאונדר – אמנם האליברטון גבוה ביחס לעמדה שלו אבל הוא קוטף ממש מעט ריבאונדים ובקושי נכנס למאבקים מתחת לסל, וזה לא שסקרמנטו יכולה להרשות את זה לעצמה – הקינגס נמצאים במקום ה-23 בליגה בריבאונדים למשחק, וכל עזרה כאן תהיה מבורכת. רק 21 אחוזים מהריבאונדים שלו הם כאלו שהוא קוטף לאחר מאבק, 0.7 מתוך 3.5 ריבאונדים למשחק. האליברטון יהיה חייב להיות יותר מעורב במאבקים בריבאונד למרות שהוא שומר בעיקר על שחקני חוץ, הוא יצטרך להשתמש ביתרון האורך שלו בשביל לשפר את סקרמנטו באספקט הזה.
על הגנה הפעם לא דיברתי על אף שהאליברטון שומר על שחקנים מכמה סוגים, מכיוון שהרייטינג ההגנתי של סקרמנטו הוא האחרון בליגה והמצב שם רע הגנתית. הרוקי של סקרמנטו נמצא חמישי בקבוצה (ביחד עם מארווין באגלי) ברייטינג הגנתי עם 119, סביר על גבול המדאיג, והוא שלישי בקבוצה בדיפנסיב ווין שיירס עם 0.2. לא וואו, אבל כנראה שזה ישתפר אם וכאשר ההגנה הקבוצתית תתחיל לעבוד.
ג'וליוס רנדל (2.03, נרשם בעמדות 4/5) – רנדל מציג עונה מצוינת עם שיאי קריירה בהמון מדדים וגם, באופן מפתיע, הפך את הניקס לקבוצה טובה בהרבה.
קריטריונים עליהם דריימונד גרין עונה:
משחק מגוון מאוד – ג'וליוס (כפי שציינתי קודם) מעמיד שיאי קריירה בהמון מדדים, ביניהם: נקודות למשחק (23.4), ריבאונדים למשחק (11), אסיסטים למשחק (5.5), אחוזים לשלוש (41.6%) ומהעונשין (81%) ועוד. רנדל פשוט העלה את המשחק שלו בכמה רמות, הקליעה שלו מחצי מרחק נהייתה הרבה יותר מבטיחה, ראיית המשחק שלו השתפרה, וביחס לעמדה שלו זה אומר המון בעידן הנוכחי; שבו הגבוה נדרש גם לעשות את התפקיד הקלאסי שלו וגם לקלוע מבחוץ ולדעת לנהל את המשחק. מעל לכל אלו, כמובן היכולת שלו להנהיג ולהשפיע לטובה על חברי הקבוצה הפכה את הניקס לקבוצה שכרגע נלחמת על מקום בפלייאוף. רנדל העונה רשם את הטריפל דאבל היעיל ביותר שלו – 28 נקודות, 12 ריבאונדים, 11 אסיסטים כשהוא קולע ב-9/16 מהשדה וב-4/4 לשלוש.
הגנה מצוינת על כל העמדות – רנדל משחק בעיקר בעמדות 4-5, אבל ההגנה של ניו יורק שבנויה על היכולת של כל השחקנים על הפרקט דורשת ממנו גם לשמור על שחקני חוץ. רנדל עם רייטינג הגנתי נפלא של 107 וישנה הלימה בין ההגנה האישית שלו לרייטינג ההגנתי של הקבוצה שעומד כעת על 108.1, מקום שני בליגה. רנדל עצמו נמצא במקום השלישי בליגה בדיפנסיב ווין שיירס, עם 2.1.
קריטריונים עליהם הוא לא עונה:
יכולת לשחק בכמה הרכבים – רנדל אמנם בעל ראיית משחק מצוינת ויודע לייצר מצבים לעצמו אבל הוא מאוד מקובע לעמדות 4-5 וצריך לצידו עוד שחקן שיסיים בצבע וקלע שיסיים אחרי שהוא מוציא לו. בקיצור, שחקנים שיצליחו לרווח את המשחק בשבילו. העונה אלו אלפריד פייטון, עמנואל קוויקלי ועכשיו גם דרק רוז שמרווחים עבורו. ומי שמסיים בצבע הוא כרגע אובי טופין בשל חסרונו של מיטשל רובינסון, דבר שאולי יקל על רנדל בשל העובדה שטופין יכול לשחק גם בחוץ. זו חבורה נחמדה, אבל בינתיים לא כזו שרנדל יוכל לסחוב להישגים משמעותיים בטווח הנראה לעין.
זו החמישייה שלי שמתאימה לעמדת "דריימונד גרין".
Happy
0 %
Sad
0 %
Excited
0 %
Sleepy
0 %
Angry
0 %
Surprise
0 %
