ווסטברוק ואיגודלה הבאים

יוסי
0 0
Read Time:4 Minute, 53 Second

■ לפני קצת יותר משנתיים, הרבה אנשים חשבו שדראפט 2017 יירשם כאחד הדראפטים הטובים בהיסטוריה ■ ההתלהבות היתה סביב ראסל ווסטברוק ועוד הרבה מהשחקנים, ולא רק הבחירות הכי גבוהות כמו בדרך כלל ■

 

כתב – יונתן לזר

ערך – גילי פרידלנדר

 

במציאות, לכמה מהשחקנים שהיו צפויים להצליח הייתה התחלה קצת מדשדשת. כך למשל מארקל פולץ, שהתחיל את הקריירה המקצועית שלו בנבא עם פציעה בכתף, יכולת חלשה והרבה סימני שאלה. שחקנים אחרים התחילו ברגל ימין, כמו ג’ייסון טייטום ודונובון מיטשל. ויש שני שחקנים שפתחו את הקריירה שלהם בצורה טובה, אבל אז התחילו לצוץ בעיות. דניס סמית’ ג’וניור וג’וש ג’אקסון.

◄ מה קרה לשניהם? הם היו נחשבים ראסל ווסטברוק ואיגודאלה הבאים! ועכשיו?

ראסל ווסטברוק – נתחיל עם ג’וש ג’קסון, שנבחר בבחירה הרביעית בדראפט 2017 ע”י פיניקס.
כבר בליגת הקיץ ג’קסון נתן טעימה ממה שהוא שווה, וההצלחה הזו נמשכה גם אל תוך עונת הרוקי שלו (13 נק’ 5 ריב’ ו42% מהשדה).
ג’קסון נחשב למין אס, או טריק מהשרוול שאי אפשר לצפות מראש. ציידי הכישרונות תיארו אותו כשחקן אתלט שנותן הכל על הפרקט. הוא שיחק עם אנרגיה ובהרבה תשוקה, אבל לא בצורה עקבית. ביום טוב הוא היה מצדיק גם בחירה ראשונה בדראפט, אבל ביום חלש יותר – בחירה מקצה הלוטרי.
היו שהשוו את ג’קסון לאחד השחקנים הוותיקים והמנוסים ביותר בליגה, אנדרה איגודאלה. שהוא יהיה זה ששומר על הסטאר של הקבוצה השנייה, ובהתקפה משחק בצורה חכמה, חודר לצבע, ועושה מה שצריך כדי לעזור לקבוצה שלו. בסוף העונה הראשונה שלו, הוא נראה בדיוק כזה – השאיר את החותם בעיקר בהגנה, ונתן עונת רוקי מצוינת.

◄ האם הוא יהפוך ל- ראסל ווסטברוק הבא?

ראסל ווסטברוק – אבל, בדיוק כמו שציידי הכשרונות חזו, חוסר העקביות שלו – בעיקר הקליעה שלו מבחוץ – הפכה לבעיה, והבעיה הזו נהייתה עוד יותר גדולה בשנה השנייה שלו בליגה. הוא לא הצליח להתברג לרוטציה של הסאנס, היה מורד לספסל לעיתים קרובות מבלי לתת תרומה משמעותית, ולא היה נראה שלצוות באריזונה יש יותר מדי סבלנות לתת לו לצבור דקות.

בסוף העונה השנייה שלו בקבוצה, ג’קסון נשלח בטרייד לגריזליס – טרייד שלא עורר עניין כמעט בליגה, מה שמראה על חוסר העניין בו. החלק המעניין באותו טרייד היה בכלל המעבר של קייל קורבר לסאנס (למרות שהוא שוחרר וחתם במילווקי).
כמו הרבה דברים אצל הפיניקס סאנס בעשור האחרון, אף אחד לא בדיוק יודע מה קרה שם. גם ג’קסון עצמו התנהל בצורה לא פשוטה, בעיקר מחוץ לפרקט – מסירוב להגיע לאירוע ציבורי של המועדון (והוא נקנס על כך), חשד על כך שחשף את ביתו התינוקת למריחואנה, ועד למעצר בפסטיבל מוזיקה בפלורידה, שממנו גם ניסה לברוח בזמן שהיה אזוק ונעצר שוב.

כנראה שהשילוב בין כל התקריות האלו וחוסר הנכונות של ג’קסון לעבוד ולהשקיע, הובילו את ג’יימס ג’ונס, הג’נרל מנג’ר של פיניקס, להיפרד מהבחירה הרביעית ולא להתגעגע.
אחרי המעבר לגריזליס ג’קסון נשלח לליגת הפיתוח, בה הוא מעמיד ממוצעים מצוינים של כ-20 נקודות, 8 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-2 חסימות למשחק. האם זו יכולת שתספיק בשביל להחזיר אותו לליגה? קשה לקבוע, זו בכל זאת רק ליגת הפיתוח, אבל אולי הוא עוד יצליח לקבל את ההזדמנות השנייה שלו.

אולי יעניין אתכם גם: 

דראפט 2020

תקצירי nba 

כתבות יורוליג

◄ ומה עם דניס סמית’ ג’וניור?

למעשה, מבחינת יכולת וסגנון משחק, ואולי גם קצת באופי, סמית ג’וניור וג’וש ג’קסון מאוד דומים. שניהם שחקנים מאוד אתלטיים ומוכשרים, אבל מוסר העבודה שלהם לקוי והם לא עקביים. יותר מכך – גם התוצאה זהה! סמית’ ג’וניור, שנבחר ע”י דאלאס, נשלח לניקס אחרי עונה וחצי בלבד. ובינינו, הניקס זה לא הרבה מעל ליגת הפיתוח.
נחזור לעונת הרוקי של ג’וניור – הוא סיים עם ממוצעים לא רעים בכלל של 15 נקודות, 5 אסיסטים ו-4 ריבאונדים. הוא אפילו זכה לכמה השוואות מחמיאות, כמו למשל הדמיון ל- ראסל ווסטברוק – רכז אתלטי שיכול להתפוצץ על המגרש, עם זריקה סבירה מבחוץ ויכולת לא רעה בריבאונד, בטח בשביל רכז.

בדראפט 2018 נבחר לוקה, ובעצם כאן נגמר החלום. מהרגע שדונצ’יץ’ נבחר, היה ברור שזו הקבוצה שלו עכשיו. הוא מסר טוב יותר, קיבל החלטות וניהל את ההתקפה של המאבס, קלע מבחוץ, ועוד ועוד… לוקה פשוט שחקן טוב יותר, ודאלאס שיחקה טוב יותר איתו על המגרש מאשר עם סמית’ ג’וניור. כשריק קרלייל ניסה לעלות עם שניהם – המאבס שיחקו עוד פחות טוב. עד כמה פחות טוב?

תמונה של ווסטברוק ואיגודאלה
האם הם ראסל ווסטברוק ואיגודלה הבאים? ימים יגידו!

 

◄ סרטון של ראסל ווסטברוק : 

 

◄ שימו לב לנתון המטורף הבא:

החמישייה שהמאבס שיחקו איתה הכי הרבה כללה את לוקה ואת סמית’, בחמישייה שנתנה רייטינג התקפי מביך של 98.4. כשג’יילן בראנסון שיחק במקום סמית’ הרייטינג ההתקפי קפץ לשמיים – לא פחות מ-112.3! ההבדל המטורף הזה הוא מספיק בשביל להבין למה המאבס העבירו אותו בטרייד באמצע השנה השנייה שלו. קריסטאפס פורזינגיס לא היה מרוצה בניו יורק, ודניס סמית’ ג’וניור מצא את עצמו בדרך לניו יורק עם ווסלי מתאת’יוס ודיאנדרה ג’ורדון – חד הקרן הלטבי עשה את הדרך ההפוכה.

המשחקים הראשונים של סמית במדי הניקס הלכו לא רע בכלל, אמנם הם הפסידו (בכל זאת, הניקס), אבל סמית’ עצמו שיחק לא רע עם שני משחקים רצופים של 25 נקודות ולאחר מכן עוד משחק של 31. לצערו, מהר מאוד הוא נסג בחזרה ליכולת הפחות מרשימה שלו. בעונה הנוכחית לא הרבה השתפר, ומול הקהל הקשוח של ניו יורק זה קשה עוד יותר: אחרי שבשלושת המשחקים הראשונים שלו העונה הוא קלע רק סל שדה אחד (1/11)! הקהל של הניקס שרקו לו בבוז: “We want Frank!” – “אנחנו רוצים את פראנק (ניטיליקינה)!”. חוסר הסבלנות של הקהל, ביחד עם הצוות הגרוע של הניקס ועוד שני רכזים שמתחרים עם סמית’ ג’וניור על העמדה, יוצרים מצב שבו הדקות שלו הולכות ומתקצרות – מ-29 בשתי העונות הראשונות, ל-14 בזו הנוכחית. האם הם יהיו ראסל ווסטברוק ואיגודלה הבאים? זה רק ימים יגידו!

 

לסיכום הכתבה ( ראסל ווסטברוק ) 

 

שני השחקנים האלה פתחו את עונת הרוקי שלהם בצורה נפלאה, האטו, והתרסקו. אולי זה הלחץ שנוצר מהציפיות הגבוהות, אולי להגיע לסיטואציה הנכונה זה פשוט עניין של מזל בליגה, ואולי זה האופי הבעייתי ומוסר העבודה הבעייתי שמאפיין אותם. דניס סמית’ ג’וניור וג’וש ג’קסון עדיין מחפשים את עצמם.

מה יהיה עתידם? האם הם יצליחו להפוך למה שציפו מהם להיות? איזו קבוצה יכולה לקחת אחד מהם ולהנות מהיכולות? מחכים לשמוע את דעתכם בתגובות על ראסל ווסטברוק ועל הכתבה👇

Happy
Happy
0 %
Sad
Sad
0 %
Excited
Excited
0 %
Sleepy
Sleepy
0 %
Angry
Angry
0 %
Surprise
Surprise
0 %

Average Rating

5 Star
0%
4 Star
0%
3 Star
0%
2 Star
0%
1 Star
0%

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Next Post

אוהבים לשנוא

■  אחד השינויים הפחות מדוברים שלברון הביא לענף, הוא הפיכת השחקנים מכל הקבוצות ל”משפחת השחקנים” ■ על המגרש אנחנו משחקים אחד נגד השני, אבל אחרי זה-אין בעיה שנתאמן ביחד, נבלה בקאריביים, נשוט על סירת בננה ונצא לבלות אחרי המשחק הלילה ■   כתב -ינון בר שירה.   יש לזה המון […]
תמונה של אוהבים לשנוא

אולי תאהב גם

דילוג לתוכן