0
0
■ הסופרמן העל אנושי – על השינוי המדהים שעובר דווייט הווארד בגיל 34. אולי אתם זוכרים אותו כסופרמן של תחרות ההטבעות אי שם ב-2008, ואולי אתם זוכרים אותו כסופרמן של ההגנה בתחילת העשור. הפעם מדובר בסופרמן אחר לגמרי ■
כתב: עדן אלעזרה
עריכה: גילי פרידלנדר
לא, לא באנו לדבר על הסופרמן הזה, באנו לדבר על הסופרמן שכבר לא נמצא בשיא הקריירה שלו, כבר תקופה לא על תקן ״סופרסטאר״, אבל בהחלט סופרמן בלתת את התפוקה שלו, גם מהספסל.
◄ דווייט הווארד בקדנציה שנייה בלייקרס
דווייט הגיע ללייקרס לקדנציה שנייה בקבוצה על תקן סנטר שני/שלישי, ואף אחד לא ציפה שהוא יספק את התפוקה המדהימה שהוא נותן עד כה. אבל כנראה שרוב פלינקה, הג׳נרל מנג׳ר של הלייקרס שעשה עבודה נפלאה בקיץ האחרון, הבין ביחד עם המאמן פרנק ווגל שלהווארד בן ה-33 נשאר מספיק דלק במיכל כדי לתרום לקבוצה.
דווייט הווארד עבר בשנים האחרונות ״משבר גיל התבגרות״. אמנם לא צצו לו פצעונים, אבל הוא חווה משבר שפוקד הרבה סופרסטארים שמתבגרים ומאבדים את היכולת להוות חלק משמעותי בקבוצתם. ההייפ והרעש סביבם דועך, מקומם בחמישיות העונה והאולסטאר מתפנים לטובת רגליים רעננות, והם הופכים תוך כמה שנים להיות שחקני רוטציה נחמדים, ולא מעבר.
◄ בעבר, דווייט הווארד היה הכוכב הראשי או השני בכל קבוצה שבה שיחק
בשנים האחרונות זה כבר לא המצב, אבל הווארד סירב לקבל את העובדה שהוא כבר לא אותו סופרסטאר מנתץ הגנות וכובש יעדים (מלבד אליפות ו-MVP). הדרך למטה לא היתה חלקה, עם ביקורת קשה על ההתנהלות שלו בחדרי הלבשה ובעיקר על התצוגות החלשות. הווארד הפך מכוכב בגמר הליגה של 2009, לשחקן נשכח בקבוצה שלא מועמדת לפלייאוף.
סרטון של דווייט הווארד עם הביצועים הכי מטורפים שיש!
◄ השנה נראה שדווייט מגיע להפנמה :
השנה, ניתן לראות בבירור שדווייט מגיע אט-אט להפנמה. הוא מתחיל לעכל את זה שהוא כבר לא האתלט שהיה במשך רוב הקריירה, ועובר להתמקד במה שהיה אחד מסימני ההיכר שלו – נעילה הרמטית של הצבע.
הוא מעמיד ממוצעי יעילות מדהימים ביחס ל-20 הדקות שהוא מקבל למשחק, וקל לראות את ההשפעה החיובית שלו פשוט מצפייה במשחק של הלייקרס. כשהוא על המגרש, הוא מספק יכולת הגנתית אדירה, מוריד כ-8 ריבאונדים מידי ערב, לא מפחד להכנס ל-״קו האווירי״ של הסופרסטארים שמתמודדים מולו, וחוסם מעל פעמיים במשחק. בצד השני של המגרש הווארד לא מככב, אבל נותן תפוקה סולידית אף על פי שהוא משחק עם סופרסטארים שדורשים את הכדור כמעט בכל פוזשן. הוא מסיים טוב, נותן חסימות שקשה להגנות להתמודד איתן, ומהווה איום תמידי בצבע. אולי חשוב מהכל, הוא נותן לכוכבים לעבוד – נקודה שמיד נרחיב עליה.
◄ היכולת של דווייט הוואר ד לא משפיעה על הלייקרס רק בטווח המיידי
אלא מאפשרת גם חלוקה מאוזנת של הדקות. בליגה הטובה בעולם NBA שהיא אולי העמוסה ביותר בעולם, יצירת רוטציה שמקלה על השחקנים היא קריטית בשביל להצליח לסיים בריאים עונה של 82 משחקים (בשאיפה ליותר, כמובן). התפוקה היעילה של הווארד כסנטר מאפשרת לאנטוני דיוויס לשחק בעמדת ה-4 החביבה עליו, ומגבה את ג׳אבל מקגי שבקרוב יחגוג 32 ומאפשר לו להישאר כשיר ובריא.
יתרון נוסף של הנוכחות של הווארד הוא משהו שקשה לשים עליו את האצבע, אבל ננסה להסביר. שחקנים כמו לברון ג׳יימס ואנטוני דיוויס, הם ענקים שאתה צריך לאפשר להם לעשות את המקסימום. לצאת לקרב בידיעה שיש להם על מי להישען, ולתת להם להביא לידי ביטוי את את הכישרון הענק שלהם. זה אומר לסדר להם מצבים נוחים בהתקפה, לשמור את הצבע ככה שהם ידעו שיש להם גיבוי מאחוריהם, ובסופו של דבר שיהיה להם אמון בחברים לקבוצה – תחושה ש"יש לי על מי לסמוך כדי שננצח". אולי זו תוצאה של ניסיון של מי שהיה בעמדת הסופרסטאר, אולי זה הרעב לאליפות ראשונה בקריירה, ואולי פשוט אופי פרפקטציוניסטי. אני חושב שזה שילוב, שילוב בין פרפקטציוניזם לבין ניסיון עשיר ורעב להצליח. מה שלא תהיה הסיבה, דבר אחד ברור: כשדווייט על המגרש, שחקני הלייקרס יכולים להיות רגועים, כי יש מי שעומד מאחוריהם ודואג לסדר מופתי, בדרך לניצחון שישי ברציפות.
I
לסיכום הכתבה על דווייט הווארד :
אולי זו פתיחת עונה מזהירה שתיגמר בדעיכה או פציעה, ואולי זו יכולת שהוא יצליח לייצב ולשמר למשך כל העונה. דבר אחד אפשר להגיד בפה מלא, דוויט האוורד הוא מספק הסחורה הטוב ביותר בסגל הרחב ועמוס הכוכבים של הלייקרס, ביחס לסכום הכסף המועט שהוא מקבל (שכר מינימום ב-NBA).
שאלת היכולת והיציבות של הווארד תהיה פתוחה לתשובות בחודשים הקרובים. בינתיים, בואו ניתן לסופר-מן לדבר.
