0
0
■ הוא התחיל את העשור כליגיונר, פרש לפני כשנה, ולמעשה שיחק רק חצי מהעשור בביצה המקומית. אבל על מה שהוא עשה בחמש העונות האלה, הוא נכנס לרשימת המועמדים שלנו ■ #שחקןהעשור – מקום 5, יותם הלפרין ■
בשנייה הראשונה ש- יותם הלפרין שיותם הגיע לבירה – היה ברור שזה יצליח. כבר בעונה הראשונה בה חזר לארץ הקודש (2013/14) הוא מונה לקפטן, ומילא את התפקיד בצורה פנטסטית. מעבר להיותו פעיל בקרב האוהדים, הוא גם היה מצוין על המגרש בכל המסגרות בהן שיחקה קבוצתו. ניפק ממוצעים של 11.7 נק' ו-4.9 אס' הן בליגת העל והן ביורוקאפ – בממוצעים כמעט זהים שהוכיחו יציבות מרשימה. אחרי כמה שנים קשות מבחינת ירושלים בזירה האירופית, הוביל הלפרין את הקבוצה לרבע גמר היורוקאפ, ואף נבחר לחמישייה השנייה של הטורניר.
◄ הצלחה באירופה תמיד חשובה, אבל מה עם אליפות?
באותם זמנים הם לא יכלו להגיד את המילה מבלי שיצרוב להם בלב, מבלי להיזכר ברגע בו טפירו, שחקן העשור הקודם – ממרר בבכי בגמר מול היריבה הנצחית. בעונה השנייה של יותם במדים האדומים, הוא סגר את החוב. הוא התחיל את העונה בטורניר הכנה מצוין, הלא הוא גביע ווינר. הלפרין הוביל את ירושלים לזכייה בגביע וגם זכה ב-MVP של הטורניר. אבל באנו לדבר על האליפות הראשונה בהיסטוריה של המועדון מעיר הבירה (כן, עדיין נשמע קצת הזוי), ושחקן כמו יותם הלפרין פשוט היה שם. היו הרבה משחקים שהוא לא קלע בהם, אבל הוא תמיד עשה משהו – הרגיע את המשחק כשצריך, ידע לנתב את ניהול המשחק דרך חברו הטוב ליאור אליהו. מעל 49% לשלוש באותה עונה, 15.5 נק' מדד למשחק, והמון קרדיט מדני פרנקו – בלי ספק אחד מהמצטיינים של האדומים באותה עונה.
ולמרות שאליפות הייתה מילה צורבת עד הגעתו של הלפרין – הוא כמעט הצליח לקחת 3 כאלה בתוך 3 שנים רצופות. ה'כמעט' במשפט הוא בעיקר בגלל עונה מדהימה של ראשון לציון ב-2015/16, אותה עונה פחות מוצלחת מהבחינה הקבוצתית. בפן האישי יותם רק השתבח; הוא קלע באותה עונה באחוזים הטובים בקריירה שלו בביצה המקומית (58 ל-2, 57 ל-3). אחרי עונה ללא תואר, יותם והאדומים הגיעו רעבים לעונה שלאחר מכן.
◄ עונת 2016/2017 של יותם הלפרין
ב-2016/17 הוא שוב פתח עונת אליפות עם זכיה בגביע ווינר (כנראה שזה כן אינדיקציה למשהו, למרות הזלזול). הפעם השנייה היא תמיד פחות מרגשת, כמו בכל דבר. אז הרגשתי שצריך לדבר על העונה המטורפת שירושלים עשתה באירופה; האדומים הגיעו באותה עונה לחצי גמר היורוקאפ (!), שם הודחו נגד ולנסיה החזקה – הישג כביר במונחים של קבוצה ישראלית.
בעונת הפרישה יותם כבר שיחק הרבה פחות. הוא עדיין שמר על אחוזים גבוהים מהשדה, ועד היום אנחנו מסכימים איתו על דבר אחד שהוא תמיד אומר על עצמו – "הלוואי והייתי מעז יותר". יותם יכול להסתכל לאחור על קריירה די יוקרתית, אבל העובדה שלא שיחק חצי מהעשור בליגה (או בכלל), נותנת לו מקום יחסית נמוך ברשימת המועמדים שלנו. אם התחרות הייתה על גודל הלב – אל תתפלאו אם הוא היה במקום הראשון.
נתראה בפרק הבא של #שחקןהעשור, בו תגלו מי יהיה המקום הרביעי ברשימת המועמדים שלנו.
