0
0
בפלייאוף נוצרות מורשות. התצוגות הטובות – והטובות פחות – בתקופה הזו, הן חלק מהותי בדיון על הכוכבים ומיקומם בהיסטוריה; ואיך סקוטי פיפן קשור לכל זה מתחילים.
– כותב המאמר – גילי פרידלנדר
הזיכרון למשחקים האלו הוא עוצמתי יותר מאשר למשחקים של העונה הרגילה. זו הסיבה שסטף קרי, אחד הגארדים הגדולים בהיסטוריה ששינה במו ידיו (תרתי משמע) את המשחק, עדיין זוכה לביקורת על כך שהוא "נעלם" בפלייאוף או על כך שלא זכה בתואר שחקן סדרת הגמר. זו הסיבה שקוואי לאונרד, למרות עונה סבירה במונחי סופרסטאר, נותן פלייאוף אימתני ופתאום נמצא בדיון על המיקום שלו בפנתאון. שחקנים רבים וטובים מצאו את עצמם ברשימה של "גדולים, אבל בלי טבעת" – צ'ארלס בארקלי, קארל מאלון ואלן אייברסון ביניהם. החשיבות של משחקי הפלייאוף מובנת לכל – הרי כאן תיקבע האלופה. אבל הצורה שבה המשחקים האלו נמדדים היא גם שונה בהיבט הפחות מוחשי, אלא בהיבט ה"מיתוס" שמורגש באוויר בכל אפריל-מאי-יוני. זו התקופה שבה כוכבי על בונים לעצמם מורשת. וזאת הסיבה שהם עדיין לא ברמה של סקוטי פיפן.
בכוכבים האלו דווקא לא נתמקד הפעם, אלא בשחקנים המשלימים. לצורך הדיון, נתמקד בקליי תומפסון מגולדן סטייט, סי.ג'יי מקולום מפורטלנד וכריס מידלטון ממילווקי. תומפסון נבחר לאולסטאר בחמש העונות האחרונות, וקלע מעל 20 נקודות למשחק בכל אחת מהן.
מקולום ומידלטון מדורגים קצת מתחתיו בהסתכלות יבשה – מקולום טרם נבחר לאולסטאר של ליגת הנבא למרות היציבות בארבע השנים האחרונות (20.8 עד 23 נק' למשחק) ומידלטון נבחר לאולסטאר העונה בפעם הראשונה, בעיקר כי שיחק בקבוצה עם המאזן הטוב בליגה. בצדק או שלא, אף אחד מהשלושה לא נבחר לחמישיות העונה. אלו פרמטרים משמעותיים להבין איך מסתכלים עליהם בליגה; שחקנים שכל קבוצה תשמח לקבל ככינור שני או שלישי, אבל קשה לדמיין אותם מובילים קבוצה שמתחרה ברמה גבוהה. שחקנים שברור שהם טובים ומוכשרים, אבל זוכים לתשומת לב מופחתת מהגנות יריבות בזכות הכוכבים שלצדם הם משחקים. תומפסון בולט במיוחד בקטגוריה הזו, בתור אחד שמשחק לצד שני קלעים ברמה היסטורית. מספיק להיזכר במשחק מהעונה שבו קלע 43 נקודות וכדרר רק ארבע(!) פעמים כדי להבין את התופעה. מידלטון ניזון גם הוא משלשות קץ' אנד שוט – 84 אחוז מהשלשות שלו בעונה שעברה הגיעו מאסיסטים. מקולום, למרות שכאמור מעולם לא זומן למשחק האולסטאר, הוא השחקן שיוצר לעצמו זריקות בצורה הטובה ביותר מבין השלושה, עם יכולת חדירה וסטפ באק בארסנל ההתקפי שלו.
אולי יעניין אתכם:
סרטון של סקוטי פיפן במדי שיקגו :
קליי תומפסון מזכיר את סקוטי פיפן
מי שמסתכל על הפנים של תומפסון כשהוא משחק, יכול לחשוב שהוא משחק באינטנסיביות של משחק בין חברים בשכונה, ולא באחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה. נכון שגם מדובר באופי, וקל להגיד שהפרצוף הרגוע הוא כי "ככה הוא", אחד שלחץ פחות משפיע עליו. בעיני, מדויק יותר להגיד שהלחץ פשוט לא עליו. במידה והווריורס היו נכשלים לאורך העונה, או אם במקרה יופתעו בגמר, האצבעות המאשימות יופנו כלפי קרי, וכלפי דוראנט אם יהיה בריא. שניהם שחקנים שמנסים לבנות מורשת, בעוד תומפסון "מלווה" את הסיפור כחלק מהותי – אבל לא עיקרי. באופן דומה, גם מידלטון ומקולום לא עומדים למשפט על כל הצלחה או כישלון של הקבוצה. גם אחרי משחק טוב של השחקנים המשלימים, יאניס ולילארד זכו כמעט תמיד למירב תשומת הלב.
נקודה ששווה אזכור היא שבסוף העונה גם תומפסון (סוף חוזה) וגם מידלטון (אופציית שחקן ל-13 מ' שסביר שיוותר עליה) יכולים לבחור לעבור קבוצה. שחקנים נהדרים, שעדיין לא זכו להראות שהם יכולים להוביל קבוצה ויהיה מעניין לראות מה השוק מציע להם. האם הקבוצות הנוכחיות שלהם יהיו מוכנות לשלם את המחיר, מתוך רצון ליצור המשכיות והבנה של החשיבות שלהם לקבוצה? סביר להניח שכן, אבל זו האפשרות הפחות מעניינת.
סקוטי פיפן האם הם יעמדו במשימה?
אם קבוצה חדשה תצליח למשוך אחד מהם עם הצעה כספית גבוהה, בשאיפה לבנות סביבם קבוצה; האם יעמדו במשימה? קחו למשל את אולדיפו, שהועבר מאוקלהומה והפך להיות הכוכב של אינדי עד שנפצע. יכול להיות שבין השחקנים החשובים בקבוצות הגדולות, מסתתר לו עוד כוכב? ומה לגבי הצטרפות לקבוצת כוכבים? דמיינו אחד מהשלושה בפילדלפיה יחד עם סימונס ואמביד (אפשר לחלום…), או מי-יודע-איפה עם קיירי ודוראנט. האפשרויות הן בלתי-נגמרות, וכאן הדיון על חיבורים פוטנציאליים הופך למעניין.
השלושה האלו חשובים להצלחה של הקבוצה שלהם, וכנראה שההישגים של כל מועדון היו נמוכים משמעותית בלי כל אחד מהם בהרכב. לגבי היכולת שלהם להוביל קבוצה – עוד לא קיבלנו תשובה. הם נמצאים בקבוצה שמתאימה בדיוק לכישוריהם, ובתפקיד שמאפשר להם לתרום בצורה מיטבית. בהסתכלות לעתיד, מסקרן לראות האם אחד מהם יחליט לנסות להוכיח שהוא יכול לקחת על עצמו קבוצה, ולוותר על החופש להיכשל. התמורה להימור: להפסיק להיות חלק מהסיפור של כוכב אחר, ולנסות להפוך לאחד שבונה מורשת בעצמו.
לא הצלחתי להחליט בין שני ציטוטים של סקוטי פיפן, שחקן שגם היום כשחושבים עליו זה בתור השחקן המשלים בסיפור של שחקן אחר.
אז תהנו משניהם:
"לפעמים האתגר הגדול ביותר של שחקן הוא לקבל את התפקיד שלו בקבוצה".
"מעולם לא רציתי להיות מייקל ג'ורדן, אבל הייתי שמח להחליף איתו חשבונות בנק".
סקוטי פיפן
