0
0
נכתב על ידי ענבר תמיר
רק תלך/ ג'וש תפסיק לזרוק
לפני 6 שנים ג'וש סמית' נחשב לאחד מהשחקנים הטובים במזרח, ולאחד השחקנים הטובים ביותר בליגה שלא נבחרו לאולסטאר. היה לו את כל החבילה: 102 קילוגרמים שפרוסים על 2.06 מטרים, הוא היה בן 26, בעל אתלטיות מדהימה, וחובש הד בנד.
אבל שהוא בן 28 בלבד הוא נחתך מסגל אחת הקבוצות הגרועות בליגה (אחרת הוא לא היה נוכח בסדרה הזאת).
ג'וש סמית' היה שחקן תיכון מעולה, הוא היה אחד מהטובים במחזור שלו (רביעי ליתר דיוק), והקדים חבר'ה כמו רודי גיי, סבסטיאן טלפיר, מרווין ווליאמס, למרקוס אולדריג, גלן דיוויס, ראגן רונדו, קייל לאורי, אל הורפורד וגרג סטיאמה הבלתי נגמר.
במקום ללכת לקולג' הוא בחר לצאת לדראפט ונבחר בבחירה ה17 על ידי אטלנטה הוקס.
כבר בעונת הרוקי שלו הוא הראה ניצוצות שנבחר לחמישיית הרוקים השנייה, כאשר קלע כמעט 10 נקודות, לקח 6 כ"ח וחסם 2 פעמים במשחק, בנוסף הוא זכה בתחרות הטבעות עם ציון מושלם.
במשך השנתיים הבאות ג'וש המשיך להשתפר ולהשתפר כאשר בעונתו השלישית סיים עם 16.4 נק', 8.6 ריב', 3.3 אס', 1.4 חט' וחסם 2.9 פעמים בכל משחק! סמית' היה השחקן הצעיר ביותר להגיע ל500 ו1000 חסימות בקריירה שלו.
פרשנים, ג'י אמים ואוהדים ציפו ממנו להפוך לאחד השחקנים הטובים ביותר בעמדתו (סמול פורוורד), הוא היה שומר אדיר, אתלט מטורף, בעל פוטנציאל ___ (השלם באופן עצמאי על ידי מילת תיאור המתארת משהו גדול), היה לו כדרור לא רע והוא היה מכונת היילייטים.
בעונתו הרביעית בליגה סמית הועבר לעמדת הפאוור פורוורד בגלל הגעתו של אל הורפורד, שהיה קטן יחסית בגודלו (לסנטרים, לא לפשוטי עם כמותנו), סמית' היה אחד מחלוצי הסמול וניצל את עליונותו האתלטית מול השחקנים הכבדים שמולו (דיוויד ווסט קשישא הוא דוגמה קלאסית לפאוור פורוורד מאותה תקופה). באותה השנה, אטלנטה הגיעה לפלייאוף, הראשון של סמית' במדי הקבוצה וביחד עם הורפורד, ביבי (אין קשר משפחתי), וג'ונסון גררו את הסלטיקס הגדולה ל-7 משחקים.
בהמשך ארבע השנים הבאות סמית' המשיך לספק את אותם ממוצעים ואת אותם יתרונות ואף הגיע לחמישיית ההגנה השנייה פעם אחת, אך גם החיסרון המשמעותי ביותר שלו נשאר, לקות קלה בקליעה מבחוץ, בשפה עממית- בונה רהיטים. בתשע עונותיו הראשונות סמית' זרק שלשה וחצי למשחק עמד על ממוצע 27.2 אחוזים מחוץ לקשת (מי שרוצה לקחת דקה הפסקה אחרי שורה זאת מוזמן).
-הפסקה-
בקיץ 2013 סמית' חתם בדטרויט על חוזה של 54 מליון דולר ל4 שנים. בקבוצה שיחקו כבר דראמונד ומונרו, שני גבוהים דומיננטים שלא יוצאים מהצבע וסמית' חזר בעקבות כך לעמדה שלוש. כך נוצר מצב שבדטרויט נוצר פקק בצבע (משתווה לתאונה באיילון צפון), וסמית' התחיל לזרוק שלשות.. ולזרוק.. ולזרוק. ליתר דיוק סמית זרק 3.4 שלשות למשחק, לשם השוואה קוואי לאונרד, זורק 3.4 בממוצע בקריירה שלו. הטרו שוטינג של סמית' באותה עונה היה 46 אחוז, לשם השוואה אבוקדו היה מגיע ל48 אחוז.
דטרויט נכשלו ולא התקרבו לציפיות מהם, ובאופן לא מפתיע החתימו מאמן חדש, סטן ואן גנדי. אחרי פתיחת עונה נוראית של 5-23, דטרויט חתכו את סמית', שנה וחצי אחרי שחתמו איתו, כאשר הוא רק בן 28.
דטרויט לא חיפשה אפילו טרייד על סמית', היא פשוט מתחה לו את המשכורת, שמה אותו על הרכבת החוצה ונופפה לו מהחלון.
לאחר שזה קרה דטרויט ניצחה 7 משחקים ברציפות (כולל ניצחון מרשים מאוד כנגד הספרס), דבר אשר פגע מאוד במוניטין של ג'וש. מי שלקחה את ההימור היא יוסטון שבה סמית' שיחק לא רע ונתן כמה הופעות פלייאוף מול הקליפרס (חצי גמר מערב, הקליפרס נחנקים, יוסטון חוזרת מ3-1 לניצחון).
בסוף העונה סמית' חתם בקליפרס והועבר לרוקטס באותה שנה. סמית' לא הצליח לחזור ליכולות שלו בימי אטלנטה ולא מצא קבוצה בקיץ 2016.
בתחילת עונת 2017 סמית' חתם במכבי חיפה למופע הראווה (או ביזיון תלוי במתבונן) שלה בנבא והצליח לקבל חוזה בניו אורלינס פליקנס, שם שיחק שלושה משחקים.
סמית' היום בן 33, היה פעם הבטחה אדירה, היה לו את הגוף הנכון לנ.ב.א, הוא היה מהיר וחזק, בעל כדרור טוב והגנה מצוינת, אבל, לא הייתה לו קליעה, לא שזה הפריע לו לזרוק. בגלל שלא פיתח את הקליעה שצריך לכדורסל המודרני ובגלל דעת הקהל הרעה כנגדו, סמית' שיחק את משחקו האחרון בליגה בשנת 2017.
